יום שני, 20 בספטמבר 2010

שווה ציטוט: ממתי אסור להעביר ביקורת בוויקיפדיה?

לא נגענו:

אין לו סיכוי? אל תהיה כל כך בטוח יוסאריאן. מצד אחד יש לנו מפעילה שבעברה הפרות זכויות יוצרים בין החמורות שידעה ויקיפדיה, ניסיונות טיוח של הפרשה הכוללים שקרים, ומצד שני יש לנו את גילגמש, שהספיק לעשות בויקיפדיה קצת יותר ממנה ועם כל מגרעותיו, מעולם לא נתפס בהפז"י או משהו דומה. למה הוא צריך לשמוע ממנה זלזול כזה והטפות מוסר? מאיפה היומרה הזאת מגיעה בכלל. לכתוב ערכים היא לא יודעת, בלנטר היא גרועה (לא יודעת להפעיל שיקול דעת מתי יש לקבל עריכה של אנונימי ומתי יש לדחות אותה), בורריות היא לא יודעת לנהל (שני ויקיפדים מתווכחים האם לכתוב א' או ב'. כולם מסכימים שג' היא האפשרות הגרועה ביותר. נחש איזו אפשרות היא בוחרת) ועכשיו מתברר שגם שיקול הדעת שלה בשאלה מתי יש מקום להגן על ערך ומתי לא, לקוי. נוסיף לכך את השמועות (ידוע לכל שזה יותר משמועות אבל לא משנה) על הקשרים החברתיים (קליקות, פטרונאז' תקרא לזה איך שאתה רוצה...) שהיא רוקמת מאחורי הקלעים כדי לקדם את עצמה, ואני בטוח שרבים יגיעו למסקנה שמדובר במפעילה שאולי עדיף לנו לוותר על שירותיה.
 בעבור הערה זו נחסם הכותב, וכשנטען כנגדו שהביקורת שלו איננה לגיטימית השיב כך:

הפרשה המדוברת לא נסגרה עד היום. סקרלט מעולם לא הסבירה את מניעיה להעתקות המאסיביות שהיא ביצעה אלא הלכה והסתבכה בתירוצים שונים ומשונים (ולפחות אחד מהם התברר כשקרי) שנשמעו פחות ופחות היגיוניים ככל שחלף הזמן. אם היא הייתה אומרת פעם אחת "כן העתקתי ביודעין, טעיתי, אני מצטערת" הייתי מקבל את זה ולא חושב להעלות את הנושא הזה. אבל היא מעולם לא עשתה את זה ואין לי שום כוונה לשתף פעולה עם אלה שמנסים להפוך את אזכור הנושא הזה לטאבו. היא פגעה בויקיפדיה פגיעה קשה ועד היום היא ממשיכה לשחק אותה תמימה. אני חושב שהדבר הזה אומר עליה הרבה וזאת זכותי המלאה להגיד את זה בפומבי.

על אף הסבריו, דבריו היו חריפים, ואולי נכון היה לחסמו בגינם. הדבר לא גורע מאמיתות הטענות ולחשיפת האמת יש מחיר.  וכל זה שווה ציטוט בעיקר בשל דבריו של הכותב בדיון בדף הבירורים. כששטח את טרונייתו הפיקה מקלדתו פנינה נוספת הראויה לתואר "בדיחת היום":
אכן, מדובר בביקורת על פעילותה של מפעילת מערכת, וכמו כל ביקורת לא נעים לשמוע אותה אבל ממתי בדיוק חל איסור להעביר ביקורת?

חלף יום כיפור ואפשר להתחיל למלא את רשימת החטאים לשנה הבאה.

יום שני, 6 בספטמבר 2010

הכל בגלל כדור קטן הכל בגלל כדור

מפרסתו הימנית,
של סוס קרבות דוהר
בבוקר צח וזיווני,
נפל פתאם מסמר.

הכל בגלל מסמר קטן
הכל בגלל מסמר.

אז פרסתו הימנית,
של סוס קרבות דוהר
נפלה גם היא,
נפלה גם היא
כנפול אותו מסמר.

הכל בגלל...

צלע על רגל ימנית,
אז סוס קרבות דוהר
וחץ מהיר ופחזני,
ביתר אותו ביתר.

הכל בגלל..

נפול נפל אז הרוכב,
מסוס קרבות דוהר
והאויב, והאויב
קדימה הסתער.

הכל בגלל...

הובס הקרב נפלה העיר,
כסוס קרבות דוהר
וכל השיר, וכל השיר -
חדל בגלל מסמר.

הכל בגלל...


 בכתבות רבות, בארץ ובעולם, סופר על קורס העריכה הציונית בוויקיפדיה של מועצת יש"ע. ויקיפדים ותיקים חברו למאמץ המאורגן להטות פוליטית את ויקיפדיה, ועל אף התממותם כי מדובר בקבוצת אנשים שוחרי טוב שלא הטייה בראש מעיניהם, אלא תרומה מאוזנת, נראה כי מעטים בלבד, אם בכלל, השתכנעו מהערכתם האופטימית את צאן מרעיתם. והנה, מספר שבועות לאחר תחילת הפרוייקט, מסתבר שעדר הכבשים הוא אולי לא עדר של ממש, אבל הוא גם לא של כבשים. אולי יותר של זאבים בעורות כבשים. המעניין הוא שבעוד שתורמים חדשים לא רבים מנסים להטות את מרחב הערכים, זריקת העידוד המריצה בעיקר עורכים קיימים מצידה הימני של המפה הפוליטית לשוב ולפתוח פצעים ישנים בתקווה שעם צבא המתנדבים, להם הובטחו פרסים ואולי יותר מכך, יהיה בכוחם לשנות החלטות ישנות וקונצנזוסים מקובלים. 


כך, למשל, נפתחה לה הצבעת מחלוקת האם לכתוב את הערך על תנועת "אם תרצו." אנשי התנועה איימו בעבר בתביעה משפטית אם לא ינתם להם לעצב את הערך כרצונם, וכעת אנשי ימין המסתתרים מאחורי כינויים אנונימיים פועלים לכתיבת הערך, על אף שהאיום נשאר על כנו, ובכך הם מסייעים למנגנון האיומים וההפחדה של תנועה זו. כך, למשל, חזר משתמש שנחסם מעריכות בשל תוקפנותו האידיאולוגית לערוך ערכים פוליטיים, כפי שהותר לו בתום תקופת צינון. והנה, בחסות הרוח הגבית החדשה והיעדרותם של שומרי החומות הוא שב וחוזר על עריכותיו הישנות: הופך את העליה ההמונים לפלטי ארצות ערב בכרונולוגיה של תולדות היישוב, ממלא דפי שיחה בכותרות פולמסניות, מנסה לחזור ולהכתים את ערביי ישראל כולם באג'נדה של קבוצה קיצונית מתוכם ועוד. חזרה מדוקדקת על פעולותיו בטרם חסימה. 


כך למשל, משתמש ותיק מנסה לבסס את מעמדה של ירושלים המאוחדת כבירת ישראל באמצעות הוספת הצבעות סמליות בארצות הברית לפסקת הפתיח. כך משל, מספר משתמשים מנסים להטות את הערך על מדיניות תג המחיר על ידי הורדת עובדות לא נעימות ושמות לא מחמיאים, או לא מוחמאים. כך, למשל, שוב מתעוררות הטענות המצחיקות על התרגום הנאות מאגלית של הקרן החדשה לישראל ועל אופי הארגונים להן היא תורמת. כך, למשל, התעוררה מערכה על קטלוג "בצלם" כארגון שמאל. כך למשל ערעור על חשיבות הערך על תנועת הנוער של מר"צ.


אז מי המועמד המוביל לקבלת פרס הטיסה בשמי הארץ בכדור פורח? האם הטיסה כוללת ביטוח שמא יפילו אותו בני דודינו על מנת לפגום בשיחות השלום שממשלתנו ניגשת אליהם בנפש חפצה? ולבסוף, האם יש חובת הזדהות בעת קבלת הפרס, או שמא תורם אנונימי, או בעל כינוי בלבד, יכול לקטוף את המקום הראשון גם כן?


הכל מתחיל מתיקון קטן פה, מערך קטן שם, אבל בסופו של דבר העובדה הלא נעימה היא שארגון פוליטי פעל בפומבי להחדיר עורכים פוליטיים על מנת לקדם את עמדותיו בוויקיפדיה. לא רק שהדבר נסבל, הוא אף זכה לשיתוף פעולה מאנשי ימין ויקיפדים וממשתמשים מתנחלים. ערב ראש השנה לפנינו והשער עודו פתוח על מנת לקבל את התנצלותם בפני כלל קהילת הקוראים לה עשו שירות דוב בסייעם להפוך את ויקיפדיה למקום לא רלוונטי חיפוש מידע על תולדות ישראל. כל שנותר להכריע הוא האם זו עברה של אדם כנגד חברו או כנגד המקום.

יום שבת, 21 באוגוסט 2010

ברירת הבודק

נפתלות הן דרכי הבודקים, וחונטות לרוב צובאות על פתחיהן להטותם מדרך הישר. אבל אל לנו להקדים את המאוחר ומעשה שהיה כך היה.

בבוקר אחד חשד משתמש אחד באחר כי הוא מפעיל בובת קש. התכבד וסר לדף הבקשות מהבודקים ושטח את בקשתו. החשוד ראה בבקשת הבדיקה קנטרנות, ובטוח בתוצאות אישר לבצע את הבדיקה ביודעו שלא יתגלה כל קשר. כחודש תמים התמהמהו הבודקים מלחרוץ גורלות ונמנעו מלקבל החלטה אם לאשר או לדחות את בקשת הבדיקה. התנהלות לא ראויה אבל גם לא יוצאת דופן. כאשר התחדש הדיון בערב שרבי אחד ביולי חזר בו גם החשוד מבקשתו הראשונה, דרש שיובאו טעמים לבדיקה, תאר אותה כהוצאת דיבה ואיים בפניה לייעוץ משפטי. או אז הגיע לשיחה משתמש הפוקד את דף הבדיקות לעתים תכופות והעמיד את החשוד המתגונן במקומו בדברי טעם שיש מקום להביאם כלשונם: "זכותו של משתמש לפנות לבודקים כדי לברר האם בחשדותיו יש ממש או לא. בדיוק בשביל זה אושרה הקמת מוסד הבודקים בוויקיפדיה העברית." מלים כדורבנות וחדות כקוצו של יו"ד. בסופו של יום חזר בו מבקש הבדיקה מחשדותיו, התנצל, והאירוע כולו נמחק, ולא אורכב, ושמור כעת בגרסאות הקודמות של דף הבקשות ממפעילים.

והנה חלף לו חודש. הצבעות הוצבעו, ארוחות נאכלו ורדיפת משמיעי קולות הביקורת בעיצומה. והנה, בקשה חדשה הוגשה לפתחם של הבודקים, והפעם הועלה חשד כי קיימת זהות בין משתמש ותיק פלוני למשתמשת חדשה אלמונית. התתקיים בדיקה? התמומש אותה זכות "של משתמש לפנות לבודקים כדי לברר האם בחשדותיו יש ממש או לא"? - לא.

כדי למנוע את הבדיקה התקבצו להם ויקיפדים מספר, שלפני ימים אחדים ישבו עם החשוד סביב אותו שולחן, וזו להם הופעתם הראשונה בדיוני הבדיקה. כך משיבים המגוייסים החדשים את שוויים של דמי האתנן המטאפוריים ששולשלו לידם. הבודק החדש, איש החונטה שהוחדר למוסד הבדיקה, הזדרז גם הוא למלא את חלקו בעיסקה וסרב לבקשת הבדיקה של חברו.

טיעון אחר שהועלה היה שמכיוון שהחשוד מצהיר על עצמו כדתי, ואילו המשתמשת השנייה ערכה בשבת, לא יכול להיות שמדובר באותו אדם. ההנחה העומדת בבסיסה של טענה זו היא שהמשתמש שהצהיר על עצמו כדתי הוא אכן דתי, ושאדם דתי לא מסוגל לעבור על קיום המצוות, ושדי בכך כדי להוכיח שאין זהות בין המשתמשים. לא רק זאת אלא גם שעצם המחשבה שאדם דתי מסוגל לבצע התנהגות לא ראויה, ואפילו כזו שאיננה עולה בקנה אחד עם חובותיו הדתיות, היא פוגענית ובלתי מתקבלת על הדעת. שהרי אדם דתי טלית שכולה תכלת הוא, ובמעשיהו אין אגף לשומרי מצוות.

בדמיון מפתיע בין שתי הפרשיות גם בזו השנייה טען החשוד כי בהוצאת דיבה מדובר ואיים (וחזר בו מאוחר יותר) כי יפנה להתייעץ עם עורכי דינו. אולי כדאי היה שמישהו היה אומר לחשוד המתגונן-תוקף את אותם הדברים שאמר המשתמש המכיר את נהלי הבדיקה ואת מהות המוסד כי : "זכותו של משתמש לפנות לבודקים כדי לברר האם בחשדותיו יש ממש או לא. בדיוק בשביל זה אושרה הקמת מוסד הבודקים בוויקיפדיה העברית." זאת, כמובן, בתנאי שהמועמד לבדיקה איננו דתי, ואיננו יושב בארוחות עם חברי רשתות חברתיות חזקות יותר מאלו של מבקש הבדיקה.

יום שבת, 7 באוגוסט 2010

דייסת סבתא

"סבתא בישלה דייסה. נתנה לזה, נתנה לזה, נתנה לזה, נתנה לזה, נתנה לזה, נתנה לזה, נתנה לזה, נתנה לזה, נתנה לזה, נתנה לזה, נתנה לזה, נתנה לזה, ורק לזה לא נשאר."

הייתי רוצה לכתוב כאן שסוכן חשאי הצליח לקבל הזמנה אקסקלוסיבית לאורחת גורמה שארגנה רשת הפטרונז' בניסיון לגייס כוחות חדשים לשורותיה. לצערי זה לא נכון. במקום זה מספר תודות פומביות בשניים-עשר דפי שיחה מעידות על ארוחת ערב בה השתתפו, ככל הנראה, שלושה-עשר ויקיפדים-סועדים לכל הפחות. חלק מהמסובים משתייכים במובהק לרשת פטרונאז' ותיקה ופעילה. חלקם מגוייסים חדשים. אולי נכתבו התודות בתום לב מתוך נימוס בסיסי (ועל כך בוודאות תבוא נזיפה גם תבוא), ואולי חלק מהמגוייסים בכוח לא ממש אהבו את מה שראו וזו דרכם ליידע את שאר הקהילה על שהתרחש בבית קט בסוף חודש יולי אחד, לספירתם.

תמיד משמח לראות קמפיין מנוהל היטב. גם כשמטרתו מפוקפקת ניתן להעריך עבודת שטח ראויה. והנה הרשת המבקשת להתרחב פונה ביעילות לבני שני המגזרים בעלי ייצוג הייתר המובהקים ביותר בקהילת כותבי ויקיפדיה: חרדים/דתיים והומוסקסואלים. דפוס גיוס נוסף הוא פנייה למשתמשים פעילים ונייטרליים, שנתפסים כמאוזנים ולא מחנאיים, שגיוסם (והכחשת הגיוס) יסבו תועלת כפולה לרשת הפטרונז'.

דפוסים אלו חושפים דבר נוסף. לא מדובר על התארגנות אידיאולוגית, דוגמת המבקשים לקדם עריכה ציונית בוויקיפדיה ועורכים קורסי הכשרה לשם קידומה של השקפתם הפוליטית, למשל, אלא בתאוות כוח בלבד. עוצמה לשם שימור עוצמה. שליטה לשם שליטה. פניה המכוערים ביותר של הפוליטיקה. כל פוליטיקה.

טוב, לא לגמרי מדוייק. אין מאחורי המתארגנים אידיאולוגיה חוץ-ויקיפדית, אבל בהחלט יש להם אג'נדה פנים-ויקיפדית די ברורה. מחנה משותף אחד לכל הסועדים הוא התנגדותם לרפורמה אמיתית במעמדם של המפעילים ונהלי מינויים והדחתם. כל המשתתפים, ללא יוצא מן הכלל, התנגדו לכך בפרלמנט (כולל זה שהצבעתו נמחקה בשל היעדר זכות הצבעה), ואולי הפארסה האחרונה (ראו חטיפת אתר זה בידי כותב יומנים מסויים) בנושא המחישה להם שטרם נאמרה המילה האחרונה במאבק שבהתנגדותם לו הם מאוחדים.

ועל מה דיברו שם, בין בליסה לגריסה, בין גרגור לכרסום, בין גיהוק לשיהוק? כנראה שעל החדרת אחד מאנשיהם למוסד הבודק אחרי כישלונו להיבחר כמועמד יחיד כשבוע קודם לכן. התבוננות בדף ההצבעה מגלה כי כמחצית (6) משלושה-עשר הסועדים הצביעו בעד מועמד רשת הפטרונאז'. כמחצית (6) לא הצביעו כלל, מהם המועמד עצמו שהדבר נמנע ממנו ואחד ללא זכות הצבעה. ואחד בלבד הצביע למועמד אחר. זאת מבלי לספור חברים אחרים ברשת הפטרונאז' שאולי לא טעמו מהתרקובת בגלל התחייבויות אחרות, אבל נאמנותם המחנאית לא מוטלת בספק. נראה שמי שניבא, כשהמאזן בין המועמדים המובילים היה 20 על פני 18, שמועמד הרשת "יגיע למספר המצביעים הנדרש הכי מהר" הוא לא כתב דברים בעלמה, וערבויות הופקדו בידו ימים ספורים קודם לכן. לא לחינם כתב סועד אחר כי הוא מצביע למי שהתרשם ממנו באופן אישי (מעל שולחן ארוחת ערב בחוג בית). כיצד חדר קריטריון ההכירות לקהילה וירטואלית? לשם כך מקיימים חוגי בית פרטיים לסועדים אקסקלוסיביים. חשבון פשוט יגלה שללא תמיכת חוג הבית לא היה נבחר המועמד אותו קידמה רשת הפטרונאז'.

ולמה זה חשוב? שיאכלו. שידברו. שיצביעו.

זה חשוב כי הם בהחלט יכולים לחגוג ניצחון קטן בארוחת קינוחים נוספת. כעת בידם גישה ישירה לכלי היחיד שיכול לעקוף את האנונימיות של עורכי ויקיפדיה. ידעו העומדים בפרץ כנגד הגל העכור המאיים לשטוף את הקהילה כי האנונימיות שלהם פרוצה ולמעשה עוד מספר ימים לא תתקיים עוד. אין שום סיבה לחשוד שרשת הפטרונאז' ונציגה ישמרו על כללי האתיקה המתבקשים. אלו לא הפריעו להם בעת הצבעה בבובות קש בפרלמנט בעבר. בעת ניסיון הצבעה ללא זכות הצבעה בפרלמנט. ובעת ניסיון למנוע הסרת סמכויות של מפעיל-חבר באלימות וירטואלית ובאמצעים פסולים. האתיקה המפוקפקת שגילו עד היום וחוסר בחילתם בכל אמצעי לבצר את כוחם מבטיחה שכעת לא יהססו לעשות שימוש בכלי החדש שנפל בידם.

בתאבון!

יום שני, 2 באוגוסט 2010

מכתבים לעצמי VI

2 באוגוסט 2010

ליומן שלום,

אל תתפלא על הטון הענייני ועל הברכה הקרירה בה קידמתי אותך הפעם. הנימוס הלקוני אף הוא למעלה מהמגיע לך. מסתבר שאינך איש סוד ואת רזי חשפת בפומבי. הנה, בפעם האחרונה שגיגלתי את עצמי גיליתי לתדהמתי שרשומותי בכמוסות ראו אור במין אתר לא מוגדר ששם לו למטרה לבקר את הנעשה בוויקיפדיה, ממלכתי הזעירה. אני נבוך. נבגד ומאושר!

יומניקו. כעסתי עליך זמן רב ולכן גם העיכוב, ושלא תחשוב שאעבור על זה בשתיקה (שלא תתלונן לי על המנעול שמיד אתקין על כריכותיך הבוגדניות), אבל דווקא משום שהולכת אותי בכחש נמצא מזור לליבי הפצוע ובגידתך העלתה ארוכה על כבודי השדוד. אולם אל לנו להקדים את המאוחר.

אודה ולא אבוש. ככל שהתקדמה לה ההצבעה בפרלמנט, שטפו גלי הייאוש את חופי ונשאו עימם חזרה לים את התקווה שנחה עליהם בעבר כלא הייתה עוד. ציפורי האכזבה קיננו בסדקי ובנקישות מקור טורדניות דלו פיסה אחר פיסה את הציפיות הנכזבות. נחשול משטמה הציף את ערוצי תקוותי והותיר אחריו שלוליות מצחינות של קינאה שקנו להן שביתה בגבי החרבים. תחבולותי הפכו לנחל אכזב. כיצד זה טחו עיני חברי מראות את הבשורה הגדולה שאני מציע להם? אני מציע להם יציבות, סמכות, שקט, ובתמורה מבקש שלא יבלבלו לי ולשאר המפעילים את המוח ויטרידו אותם בזוטות. כל שביקשתי הוא לטוות רשת חמקמקה של אשליות שתעניק ביטחון לבעלי השליטה באמצעות הונאה מתוחכמת בדמות הצבעות שווא של מתן אמון תקופתי. הייתכן שעיניהם חדרו את ה"עירפול"? הרי כחצוי ויקיפדי הייתי ולאולימפי נדמתי, ומסתבר שכרונוס שבר את הכלים ופיזר את המסך שהסתיר את מזימותינו זמן כה ארוך. היש תקווה עוד?

ואז גיליתי את בגידתך, יומני. דחף אחז בי וחשתי רצון עז להשליך אותך מצוקי דובר הלבנים, ואז לקפוץ אחריך. גיליתי תהומות חדשים בנפשי. קוננתי על אבדן האמון לא פחות מאשר על מזימתי שהופרה. התפלצתי בקרבי שבעתיים כשראיתי שזבי חוטם מעיזים להגיב באותו אתר בגידה, מעיין wiki-leaks-wiki, על הגיגי הכמוסים. והנה. דווקא אז. במחשכי יאושי. ברגעי השפל הגדולים. נצנץ לו שביב של תקווה.

סוג של חוצפן. מר נפש שונא מפעילים. סכסכן וחתרן בלתי נלאה הגיב לדברים שכתבתי ב-18 ביולי. איכר בור זה הציע ניתוח מעניין להתרחשויות. אחרי הכל, כמו שרייצ'ל לימדה אותי, גם בני תמותה רגילים יכולים לעתים לראות את הדברים בבהירות, ואף בבהירות גדולה יותר מאיתנו, החצויים בני האלים. את נבואתו יש לצטט במלואה:


"המציע נמצא במצב של win-win. גם אם ההצעה תיכשל הדבר יביא לו תועלת רבה. לדעתי, אף רבה יותר מאשר אם ההצעה תעבור. ראשית כל, המצב הקיים ייוותר על כנו (שזה מה שהוא באמת רוצה), ושנית, הוא תמיד יוכל לטעון (ואנחנו הולכים לשמוע את זה כל כך הרבה) שהנה הוא הלך את כברת הדרך, הציע "פשרה הוגנת" והצד השני נותר בסרבנותו העיקשת, ולכן אין להעלות את הנושא הזה יותר לעולם".
 אני מתבייש להודות שלא חשבתי על כך בעצמי. אני יודע שהשפלים באויבי החותרים להריסתה של וויקיפדיה רואים בי רב רב תחבולות ואמן הונאה המסוגל לכל מעשה שפל. הם צודקים. אבל על זה לא חשבתי. והנה, אותו בן בליעל שפרסם את רזי שלי היה כבלעם: בא לקלל ויצא מברך. טרפוד מזימתי יצר מצב חדש לחלוטין. לא רק שהצעתי המאיסה את נושא הרפורמה על השקולים שבין הוויקיפדים שישבו על הגדר, והרי חוסר נכונות לשנות את המצב הקיים היא עמדה המשרתת את מבנה הכוח הנוכחי, אלא גם שניתנה לי תחמושת רטורית רבת עוצמה לסיבובים הבאים: אוכל לטעון בלהט שהייתי מוכן לפשרות (שהרי לא משנה כמה פעמים הם מראים שלא בפשרה מדובר, מצביעים פתאים מציינים זאת שוב ושוב - השקר משתלם, אם חוזרים עליו מספיק פעמים) ואילו הם מתבצרים בעמדתם הקיצונית.

העימות כולו השיג דבר נוסף. הדיון הסתיר אמת אחת שגילוייה היה מזיק לי. הנה בזמן שאנו התקוטטנו על השערות תיאורטיות מה יקרה אם המפעילים יעברו ביקורת, אפילו כזו מזוייפת, הסיט הדבר את תשומת הלב מכך שבאותו זמן מפעיל אחר אכן צלח ביקורת. ולא סתם מפעיל, מהכוחניים שבמפעילים, מהשנואים שבהם. כזה שהפך סמל ליוהרה. לפסקנות. להתנשאות. והנה הוא, כשעמד בפני ביקורת וסכנת הסרת הרשאותיו, זכה בתמיכה גורפת. אולי ההמון הנבער לא רוצה בעצם את ראשם של המפעילים, רק ללמדם מעט ענווה. אולי הוא לא מרוצה מהם, אולם אין בו את הנכונות להחריב את ויקיפדיה בשם מסע חיפושים עקר אחרי אידיליה מפעילית. אולי לא על חוק הברזל של האוליגרכיה מדובר ואין כאן אליטה חדשה המבקשת לרשת את זו הנוכחית. אבל טוב שנמנע דיון בתוצאות הצבעה זו. אולי החוששים מביקורת היו מהססים. אולי המתנגדים הנמרצים המפחדים מגילוי ערוותם היו מקבלים קצת ביטחון עצמי, שהיה מאפיל על היעדר יושרתם ועמוד שדרתם הרכרוכי.  אבל לא. ניצלנו.

אז זהו, יומניקו. מעז יצא מתוק. בגידתך (ושלא תחשוב שסלחתי) הפכה תבוסה בקרב לניצחון במערכה כולה. יהיה טוב!

יום ראשון, 18 ביולי 2010

מכתבים לעצמי (III)

18 ביולי 2010

יומניקו, מה נהיה?

יש לי חדשות טובות, אבל קודם כל וידוי קטן. אתמול קצת יצאתי מכלי ואיבדתי שליטה. איך זה שכל המצביעים לא מבינים שמה שאני מציע להם ישקיט את התסיסה המעצבנת הזו של הוויקיפדים הנקמנים והמוסתים האלו? כמו משה אני מרגיש, היורד לו מהר סיני ודברי אלוקים חיים חרוטים על סלע בידיו, ולמטה צאן מרעיתו חוגגים סביב עגל הזהב. נשברתי. בדם לבי כתבתי את שאני מרגיש, ואת מה שחשבתי שיעורר פרובוקציה, ובעקבותיה פיצוץ ואז תשומת לב ועניין ואולי, עם קצת מזל, אוכל להאשים כמה אחרים במה שקורה. כתבתי שכל מי שלא תומך בפשרה איננו אלא מחפש את המפעילים כלל וכמה מהם כפרט (טוב, ההצבעה על עודדי לא ממש מראה את זה, אבל רובם לא מסוגלים לקשור הקשרים שכאלו). שלפתי גם את קלף הקורבן - שלא מצביעים להצעה כי אני המציע, וצידו השני של הקלף הזה הוא קלף הוותק. בכל זאת הם לא נפלו בפח ולא נכנסו לדיון שאולי היה מבזה ולא ממש מועיל, אבל היה מושך אש וצומי ומאפשר לנו לנופף בדגל ה"פלגנות" החביב והאפקטיבי כל כך.

אבל זה מה שנכתב אתמול. החדשות הטובות הן מה שלא נכתב, ורק לך אני מגלה בסודי סודות. אז יד לפה, יומניקו, כן. אחרי שישבנו וחשבנו ראינו את האור והיתרון שבמצב הנוכחי. מספר המצביעים הקטן משמעותו היא שהפער במספר המצביעים בין 40% המתנגדים, נציגי כוחות האופל, ו-60% התומכים, אנשי האור והחזון הטהורים והתמימים, הוא קטן למדי. במצב הנוכחי, למשל, די בארבעה מצביעים בלבד כדי להפוך את ההצבעה על פיה. הרי כבר בצייטגייסט תוזמר לו מבצע מוצלח שכזה, בו הכל נסגר ברגע האחרון. הרי מדובר על תרגיל שהוא אולי מסריח, אבל כשר, וזה כל מה שחשוב. אז זהו, אם מצביעי הנגד ירדמו בשמירה בשל היעדר הצומי, ברגע האחרון יצביעו אנ"ש לצד הנכון ובא שלום על ישראל. בקיצור, עם תכנית אסטרטגית חדשה זו מיעוט המצביעים איננו בעוכרינו עוד, כי אם הפך לנקודת חוזק ונקודת משען ארכימדית באמצעותה אזיז את תוצאות ההצבעה, ואת ויקיפדיה.

יהיה טוב, יומניקו, עוד תראה.

לילה טוב!

יום חמישי, 15 ביולי 2010

מכתבים לעצמי (II)

15 ביולי 2010

הלו יומניקו, מה נשמע?
איך אתה מעביר את היום במגירה? כל היום שוכב לך, מהרהר מחשבות נוגות, או אולי מסתלבט עלי ועל מחשבותי הכמוסות. לא יפה, יומניקו. מזל שאתה שותף סוד נאמן ואיש מלבדך אינו בוחן את צפונות לבי.

אצלי דיכאון. תודה באמת ששאלת.

דבר ראשון, אין כמעט מצביעים. פחות משלושים ויקיפדים הצביעו עד כה. אפילו בהצבעת מחיקה על איזה שדרן עלום שם מתחנת רדיו איזורית שמשדר באישון לילה לחתולים המחשבים את קיצם לאחרון יש מצביעים רבים יותר. ושלא נדבר על כך שהם מצביעים לא נכון! 

דבר שני, אין דיון, אין ויכוח, אין הרמות להנחתה. ואני התכוננתי כל כך. אתמול אחרי שכבתי לך רשמתי נאום חוצב להבות מדוע הצעתי היא "פשרה". למזלי ההסבר הארוך מהמזנון מדוע לא כך הם פני הדברים לא הועתק לדיון ההצבעה עצמו. הקפדתי על כל השטיקים: הסברתי ארוכות מדוע מי שלא תומך בי תבוא המארה על ראשו ויש לבחון בציציותיו כיצד הצביע בעבר, כלומר כיצד יצביע בעתיד, ולהשתיקו לעד על שום שלא תמך בשינוי העמוק והמהותי אותו אני מציע. איך הם לא רואים זאת? הרי ויתרתי על כל כך הרבה למען ריצויים. הלכתי לקראתם כברת דרך לא מבוטלת. הרי בעבר התנגדנו לכל שמץ של ביקורת או פיקוח, ועכשיו אנו מציעים שפעם בשנתיים נשחק בכאילו מבקרים ונשחרר קצת קיטור. הרי זה מה שהם בעצם רצו, לא? לשחרר קצת קיטור.

ובכל זאת הייתה קרן אור קטנה אתמול. כמה התבדחנו במסנג'ר, חברי ואני, כשאחד המצביעים נימק נחרצות את התנגדותו לריבוי הצבעות, וכלל לא טרח לקרוא את ההצעה עצמה שמדברת על ריכוז הצבעות כך שאיש לא יוכל לקיים באמת כעשרה דיונים במקביל. כמה דוגמטיים הם האנשים שהם מצביעים אוטומטית בלי לבחון אפילו על מה. האיש לא הכחיש או עשה טררם אלא התייחס לכך בהומור עצמי שפירק את האווירה המתוחה. זה היה מצויין. אם היינו עושים מזה סיפור מישהו עוד היה שם לב ושואל אם בהצבעה יחידה בפרלמנט שנוגעת לעשרות מפעילים ולכלל הקהילה אנשים מצביעים בלי לדעת על מה, אז איך יראו הצבעות האמון שיתקיימו אחת לחצי שנה על עשרה מפעילים במקביל? האם יש למישהו ספק שבמקרה כזה כל ההליך לא יהיה אלא הצבעה מחנאית ואוטומטית? אבל ניצלנו. אף אחד לא שאל את השאלה והמתח התפוגג.

טוב, די. נהרס לי כל מצב הרוח. אני אנסה להיות אופטימי, אחרי הכל יש עוד כמעט שבוע. בסוף השבוע המתקרב ניפגש כל החבר'ה הקבועים ונדבר על העניין. "נטכס" עצה.  שים לב יומניקו, אתה הרי אמון על המילה הכתובה ואני חושש מעין הרע. נטכס, כלומר "נחפש" עצה, אבל לא "נעוץ" עצה, שהרי נאמר - "עוצו עצה ותופר". בכל זאת למדתי משהו מזה עם בובות הקש שלו.

ואפרופו אופטימי, שמת לב איך שיניתי מירוק מרגיע (עאלק) של מחלקת אישפוז סגור ללבן נקי של דף חדש, רענן, עם בעלי כנף צחורי מקור, מלא תקווה (שהעופות האציליים הללו יגמרו אצלי על שיח בצלחת)?

יאללה, יומניקו, אני זז. יורד לחומוס של ליל כוכבים. לילה טוב.








יום רביעי, 14 ביולי 2010

מכתבים לעצמי

14 ביולי 2010

יומני היקר שלום,
יום הבסטילה! רעש הנפצים עולה באזני ונחירי מלאים את ריח אבק השריפה! הצרפתים הללו! הם יודעים איך לחגוג! לא עם פטישי פלסטיק מטופשים ובמת בידור עם כוכבי "כוכב נולד 34 - מודחי חצי הגמר". היש יום יפה מזה להתחיל מהפכה? בעוז שינסנו מותניים ויצאנו לדרך לא נודעת - להביא את בשורת ה"פשרה" לעמך-ויקיפדים.

ההתחלה חרקה קצת, נכון. מהצעה פשוטה המציעה לקיים הצבעת אמון לא מחייבת בפועל אחת לכמה שנים נאלצו לסגת לאחור ולהסכים לכך שרק מי שלפחות 60% מהמצביעים מתנגדים להדחתו ישאר בתפקידו. העובדה ש-39.9% מהמשתתפים חושבים שהוא לא ראוי לתפקידו והוא אינו זוכה לאמונם איננה רלוונטית. הרי הם אינם אלא קומץ כפויי טובה נקמניים ומונעים מתאווה אישית וקנאה. אספסוף שאין להתייחס לדעתו. עם הארץ הנוהה אחר נביאי שקר הכמהים להביא עליו אבדון. בו בזמן אכן יש כאן סכנה. הרי אם אנחנו הצלחנו לבלום רפורמה שוב ושוב בעזרת הרוב המיוחס המגונן עלינו, אולי גם הם יצליחו להדיח מישהו משלנו באמצעות 40%. טוב, צריך לקחת סיכונים בחיים. לפחות מנענו את המצב הלא מתקבל על הדעת שמי ששליש מהקהילה לא סומכת על פעולותיו כמפעיל לא יהיה כזה. אבסורד שכזה!

אחר כך כמעט ונחשפה התכנית. כל מני "נשמות טובות" העירו שיש להפריד בין הסעיפים. ככה יכול היה להיווצר מצב בו גם הורדנו את ההגנות שמונעות פתיחת הצבעות הסרת סמכויות כמעט לחלוטין, וגם לא קיבלנו את לב התכנית, היא הצגת הצבעת האמון חסרת המשמעות. מזל שכל חובבי המספרים הציעו לקבץ את ההצבעות לשני מועדים בשנה. גאוני! איך לא חשבתי על זה בעצמי! כך מובטח שבשבוע בו יש 8-12 הצבעות לא יתקיים דיון רציני ואמיתי באף אחת מהן. לאף אחד לא תהייה האנרגיה להשקיע בדיון אמיתי, בהצגת עובדות. ואם יעשה כן - איש לא יקרא זאת ממילא. גאוני!

גם הבירוקרטיה יכולה להיות מתסכלת. הנה ביצענו את הטקס הידוע של "איסוף חמשת החתימות" - אידיוטי, אבל כללי הטקס מחייבים. חתמנו אחד, שניים, ארבעה, וזהו. חיכינו חיכינו, בכינו בכינו, והחותם החמישי התמהמה מלבוא. בנתיים שוב התחילו להישמע קולות על פיצול והעניינים התחילו להתחמם. מה יהיה? איך זה שעל כל הצבעה טפשית עד היום היו חמש חתימות בשתי דקות, וכאן, אצלנו, חולפות השעות וחותם חמישי איננו בנמצא? מזל שיש קרובי משפחה ואחד מהם נקרא למלא את המניין. ובא שלום על ישראל.

זהו, יומני, אני עייף ומותש. מאבק איתנים עומד לפנינו. היד מתעייפת ועלי לשמור על גמישותה כדי שאוכל להטיח רפש בזריזות בכל מי שיעז להעביר ביקורת ולשלוף את הקלפים הישנים של קריאות להונאה תוך גיוס קולות משל עצמי. ההגנה הטובה ביותר, כידוע, היא ההתקפה. ולא שזה קל. אתה הרי יודע מהפעם הקודמת כמה קשה לכתוב בוויקיפדיה, במייל, במסנג'ר בסקייפ, באיי.סי.קיו ובטלפון בו זמנית. אני באמת מולטי-טאסקינג. מי אם לא אני צריך לקבוע איך תתנהל ויקיפדיה?

לילה טוב, ובהצלחה לנו, יומניקי!


יום חמישי, 1 ביולי 2010

מעשה באמה, בקמיצה ובקוטן

אין כמו הצבעה ב"מפעיל נולד" כדי לשפר את חוש הקריאה, לאמץ את שרירי ההבנה, ולחדד את יכולת האבחנה. מדובר בדף מרתק המהווה טקסט לדוגמא בכל שיעור של פוליטיקה של ארגונים וכן בסוציוביולוגיה של להקות טורפים. הבה ונעיין במספר דוגמאות מהדיון הנוכחי:
  • "בעד למרות כל החסרונות, בתנאי שמגיסטר לא יתנגד" - ר.ל. יש לי דעה, אבל אני מכפיף את שיקול דעתי למישהו אחר, חזק ממני, כדי שלא בטעות אביע דעה עצמאית שאיננה עולה בקנה אחד עם בעל עוצמה.
  • "נגד. אחד הוויקיפדיה הכי פחות ראויים. חוסר היכולת המוחלט שהוכיח כמפעיל הוא דוגמה מובהקת לנזק שגרם וחוסר התועלת במינוי של זה. אין לאפשר מינויו של זה למפעיל." - ר.ל. אני ממש לא אוהב אותו. אני לא ממש יכול להסביר לכם למה, כי הסיבות לא ממש ענייניות, אבל תאמינו לי שאם אני אומר את זה, אז גם המפעילה החביבה עלי חושבת כך. כבר דיסקסנו את הנושא, ואני רק החייל הראשון שיוצא למערכת ההשתלחות ורצח האופי. אחרי!
  • "בעד...גילגמש ואלמוג שכנעו אותי סופית"- ר.ל. אם שני אלו מתנגדים בחמת זעם שכזו, הרי שיש לפשפש בציציותיהם ולשאול מדוע. 
  • "יוני ניסה לקדם הצעה שמפעילים יקחו מנוחה בת שלושה חודשים ויתעסקו בנישות אחרות, אבל יש מפעילים שמתעסקים בנישת התחזוקה לא פחות מיוני ועכשיו יוני מרגיש מה זה להיות בלי שיניים. יוני, תהיה גבר! תראה למתנגדי ההצעה שלך שזה אפשרי לוותר על שירותיו של מפעיל מערכת שמתעסק בתחזוקה לא פחות ממך" - לא, לא שכחתי את המילה הראשונה בציטוט. רבת אמן במסתרי הקהילה יודעת הכותבת כי מועיל יותר לעקוץ ולקחת צעד לאחור. היעדרותה של ההצבעה הראסמית יוצרת, ולו לרגע קט, מראית עין של מי שחף מנקמנות אישית או מכל הטייה אחרת, והוא רק מביע את רחשי ליבו שותת הדם, לטובת הקהילה, כמובן. העקיצה המגדרית היא תעלול רטורי הראוי לחיקוי, המאפשר לאתגר את בר הפלוגתא בתקווה שיצא מכליו ויעשה איזו שטות ובו בזמן מאפשרת ללגלג עליו. אזכור תמיכתו של הנדון בהצעה בפרלמנת הוא מגמתי באופן מעורר כבוד, הרי הכותבת לא חשבה, למשל, להעמיד עצמה להצבעת אמון, עם או בלי ההצבעה. היא יודעת היטב למה.
  • "דווקא שני מפעילים (ליתר דיוק מפעיל ומפעילה) שהתנגדו להצעה ותרו על הרשאותיהם מיוזמתם. לא ראיתי שזה קרה אצל התומכים בהצעה" - הערת ביניים מעניינת. מצד אחד ניכוס של ההצבעה כאילו המפעילים המדוברים שמעו את רחשי רוב המצביעים והחליטו להסיר את הרשאותיהם בשל כך. בעוד שבמציאות הם עשו זאת באקט של הקרבה עצמית שחלקו נובע מגאווה וחוסר נכונות לאבד ממעמד נישא ורם, וחלקו מגמביט פוליטי במהלך ההצבעה. כעת הם פשוט מנסים להאריך את פרק הזמן בו יהנו מפירות קורבנם. הם לא יתנו לכם לשכוח זאת.
  • "שלושת המפעילים המעורבים פעלו שלא כשורה, אך כעת יוני הציב עצמו לדיון" - ר.ל. שלושה מפעילים נהגו שלא כשורה, אבל אין לנו את הכלים, ו/או את הרצון, להתמודד עם הבעיה. בהינתן מי השלושה המדוברים, הכי קל לטפס על החלש מביניהם, ומכיוון שיש כאן הזדמנות לעשות זאת - נחגוג בשמחה. שני האחרים יכולים להירגע. למרות שהנה הדיון עלה במפתיע, הוא לא יכלול אותם.
  • "נגד. אני לא אעשה את אותה הטעות פעמיים" - לכן בפעם הראשונה ניסיתי להשפיע על התוצאות באמצעות בובת קש, ואילו בפעם השנייה גיליתי לבושתי שלמרות שאני לא מפעיל אין לי זכות הצבעה כי אינני פעיל, ולכן לא אחזור על אלו ואומר את דברי כאן, היכן שאין בודקים זכויות הצבעה ובובות קש, ומותר להתלהם ככל שירשה הפריץ.
  • בל נשכח את אותו תעלול חביב וטוב של שינוי החתימה להעברת מסר, וכעת אחד המתנגדים מפנה בחתימתו לפורטל שנמחק שהוא חש שיתן לו את הנימוק הטוב ביותר להתנגדותו למינוי המועמד למפעילות.
לאור דוגמאות אלו של מלאכת מחשבת של רמיזות עדינות, understatements,והתקפות מרושעות על כוס קפה קטנה של בוקר (הגדוש בניחוח הנפלם), יש מי שיקבלו ציון נכשל בתככנות פוליטית בשל גילוי לב ואמירה נכוחה שהדף לא יסבלנה: "אני רוצה להוסיף שלדעתי יוני התבקש להסיר את סמכויותיו ללא הצדקה, ולמעשה הרושם שהתקבל הוא שהוא נענש על כך שהיה אחד היוזמים של ההצעה להגבלת כהונת המפעילים. הסיפור עם הפורטל אכן לא היה תקין אבל מדובר לדעתי במעידה חד-פעמית בתקופת מפעילותו החדשה שהוא כבר הצטער עליה. ראיתי מפעילים עושים דברים חמורים הרבה יותר בחודשים האחרונים ולא ראיתי שאף אחד מבקש את הסרת הרשאותיהם. למעשה הרוב לא העיזו אפילו להעביר דברי ביקורת." בתקווה שהתלמיד הסורר יטיב דרכיו וישתפר בהערותיו העתידיות.

ואין הוא לבדו. אמנם קולו, קול התוכחה, כמעט יחידי בישירותו בדף ההצבעה, אולם הוויקיפדים הם יצורים קלקנים, המקליקים בזריזות על כל שינוי אחרון בו יש רמז לעניין או להלבנת פנים. רבים מהם בוודאי מצאו את הערה זו: "איש מבין המצביעים אינו מצביע שם משיקול ענייני. יוני הוא כיום נציגה של "האופוזיציה הוויקיפדית" התומכת ב"הגבלת זכויות המפעילים". ולאחר המשחק המצחיק של ארבעה שבועות חופש חזר אלינו. מבחינה פוליטית ויקיפדית כל מי שתומך שם במינויו לא תומך בו או במועמדותו, וזאת מכיוון שהוא עצמו מתנהג באופן שלוח רסן, שלו מישהו אחר היה מתנהג כמותו כל מצביעי הבעד עד האחרון בהם היו נזעקים, אלא מעין פרס ניחומים על הפסד ההצבעה על סמכויות המפעילים." אני לא בטוח שהדובר צודק. מצביעים רבים הצביעו דווקא על תרומתו הטכנית הרבה, בעיקר בזמן זה של שינוי ממשק, סוג נימוק שלא ממש מחמיא לנשוא הדיון אבל בהחלט מעמיד סימן שאלה על קביעתו הנחרצת של הפרשן ה(וויקי) פוליטי. לעומת זאת, קשה להאמין שנסתרה מהכותב העובדה שדבריו הם חרב פיפיות. שהרי בהתאם לאותו היגיון כל מצביעי הנגד אינם אלא מצביעים פוליטיים המבקשים להעניש את מבקש ההרשאות אישית בשל ההצבעה אותה העז להציע, ואשר זכתה ברוב, וסיכנה את שילטון המיעוט המיוחס, תרתי משמע. לראיה, כאשר מישהו אחר מתנהג כמותו, הדובר ועמיתיו לא נזעקים לגנותו, ובוודאי שלא לערער על התאמתו לתפקיד המפעיל. להפך, הם מעלים אותו על נס כמגן החירות והיושרה. או לפחות ממלאים פיהם מים.

ככה זה, כשמישהו מצביע על מישהו אחר הוא לעתים שוכח שאמתו, קמיצתו וקוטנו מצביעות חזרה עליו.

יום שני, 5 באפריל 2010

ושיננת לבניך

כסרח עודף מהפיוט הוויקיפדי המשעשע, בו בכמעיין חד גדיא הועברה חסימתו של אחד, שהיה במלחמת עריכה פוליטית עם מפעיל, ממפעיל אחד למשנהו כדי שכולם יוכלו לגלגל עיניים ולומר שהנה טכנית נחסם הנער בידי מישהו אחר, ולכן ניתן לארכב את תלונתו בתהום הנשייה ושיגיד תודה שלא חוסמים אותו ליותר זמן, למדנו על עוד היבט בו ויקיפדיה דומה להגדה של פסח.

בדף שיחתו של החסום המשועשע נקבצו ויקיפדים שונים כדי ללמד מוסר ולעוץ עצה זה לזה, ולספר בזכות ידיו של המפעיל הפוליטי החוסם כל הלילה. והנה בא לו אחד המפעילים והתרעם, התקומם ותבע את עלבונו הקיבוצי על כך שוויקיפד התייחס למפעילים בתואר "פועל ניקיון". מיד ניתנה לו תשובה אחת, שגויה לחלוטין, שהכינוי הוא מטפורה למאמצי המפעילים לשמור על נקיונם של הערכים. גם כשהמטפורה השתבשה (אני לפחות לא מוחק את התריסים ולא חוסם את הפאנלים פעם בשבוע), נערך דיון משעשע (הפעם באמת) בין שני המלומדים על מקורותיו הבלשניים של הביטוי. המשיכו ודרשו כל הלילה עד שבאו תלמידותיהן וקראו כי הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, שכן כולם טועים, הם לא מצחיקים, והנה ביורוקרט בכבודו ובעצמו, ולא סתם ביורוקרט, הראשון לוויקי-ציון, כבר עשה שימוש במושג לפני עידני עידנים (קרי: לפני שלוש שנים). נחתם הגולל ונפתרה הסוגיה.

אבל הציטוטים ללא הקשרם - מטעים. לא מדובר בכינוי תמים, אלא בביטוי שנולד כקו הגנה כנגד הניסיונות להגביל את כוחם של המפעילים. ליתר דיוק, את אחיזתם האינסופית בהרשאותיהם. או אז נאלצו המפעילים למתג עצמם מחדש - לא עוד צווארון לבן, אלא אנשי צווארון כחול אנו! אין אנו "מנהלים", אלא "פועלי ניקיון"! אין אנו נהנים ממשמני הארץ ומכוח בלתי מוגבל (למשל לחסום את בר הפלוגתא הפוליטי שלי ולקבל גיבוי מהקולגות) אלא מלכלכים ידינו אנחנו, ובהתנדבות! כך, נולד הביטוי ככלי שכנוע בידי ההגמוניה שאין היא הגמוניה כלל.  והנה בא דור שלא ידע את יוסף, מפעיל ינוקא שלא מכיר את ההיסטוריה ואשר הפנים את מנעמי התפקיד, ואיש לא סיפר ל שהוא אמור להצטנע ולהכחיש את מעמדו כדי לשמר את מסך העשן של הנושא בנטל, המתנדב הסובל.

אולי כדאי שמישהו יחנוך מפעילים צעירים וילמד אותם את רזי האיגוד המקצועי. אולי כדאי שתהייה להם מעין הגדה של פסח המלמדת אותם את תולדות עיסוקם. ואולי לא יזיק אם במקום זאת פשוט יגדלו המפעילים עמוד שידרה ויתחילו לנהוג ביושרה זה בזה, בגלוי, בפומבי, כך שלא יהיה עוד צורך במסיכות של עובדי כפיים ובמטפורות של פועלים - הדבר פשוט יהיה גלוי לעין כל.

יום ראשון, 4 באפריל 2010

ויקיפדיה לפסח

חג גדיא, מלמדת אותנו האנציקלופדיה החופשית, הוא "פיוט קליל שנכתב במקורו על מנת לשעשע את הצעירים, ו... כוונתו לסיים את הסדר מתוך שמחה... השיר מתאר שרשרת של גורמים שונים בעולם, שכל אחד חזק מקודמו וממית אותו."

והנה לרגל החג, ביקשו הוויקיפדים גם הם לשורר "פיוט קליל" על מנת להשתעשע ולהראות כיצד גם בוויקיפדיה יש "גורמים שונים... שכל אחד חזק מקודמו וממית אותו". מפעיל המערכת הימני חוסם את העורך השמאלני אתו הוא נמצא במלחמת עריכה ובוויכוח מתמשך במספר ערכים ומראה את נחת זרועו. משקולות המחאה נשמעים בא מפעיל מערכת שני, חוסם בעצמו את החסום והפלא ופלא - נפתרה הבעיה. החסום כבר לא חסום בידי המפעיל הימני הראשון, הסיבה הטכנית לפתיחת הדיון בבירורים הוסרה, ואפשר לעבור הלאה. כעת מוחים נגד החסימה השנייה. כמו שסיכם יפה מפעיל מערכת אחר: "כך או כך, הדיון הזה סגור מפני שהחסום אינו חסום על ידי עוזי נכון לעכשיו, ואיננו דורשים התנצלויות ממפעילים. אני מארכב". מאימתי מתנצל שונרא בפני גדיא? תאורכב המחאה יחד עם קערת הסדר לשנה הבאה.

כשיגברו קולות המחאה כל שצריך לעשות הוא שמפעיל מערכת שלישי יחסום את החסום הראשון ושוב נתחיל מהתחלה, שכן הסיבה הטכנית השתנתה. וחוזר חלילה. חג גדיא-אה-אה, חג גדיא. תם הפיוט וכולם שמחים.

 ההגדרה הוויקיפדית מסיימת בתיאור מוסר ההשכל של השיר: "המסר הברור מן השיר הוא כי אלוהי ישראל הוא השולט והמנהל את העולם ואת ברואיו." ומהו מוסר ההשכל של הפיוט הוויקיפדי המשעשע?

יום שלישי, 2 במרץ 2010

על קו הזינוק

בשבועות האחרונים האמירה מגמת השחיקה במעמד הבירוקרטים לשיא שלא נראה קודם.

ותיק הבירוקרטים והפעיל שבהם, דוד שי, עבר זובור קטן מכמה חברי קהילה, בשל תלונה של משתמש שחש ששי נוהג בו שלא בהגינות תוך חריגה מכללי ההתנהגות המקובלים ומבלי שאיש לא יעמיד את שי במקומו. מספר מפעילים הביעו את הסתייגותם מסגנונו של שי, תוך הקפדה על זהירות בכבודו, והנוקב שבמבקרים היה דווקא משתמש ותיק אחר (ועל כך בהמשך). מנגד, התייצבו לצידו של שי כמה מרעיו הוותיקים שאת תמיכתם ניתן לתמצת לטיעון שלגופו של אדם דברים אלו מוויקיפד סבלני כשי הם אות קלון למי שהופנו כלפיו. נראה שהמסר הובהר: דוד שי זוכה לתמיכת הקהילה, זולת שוליה הקיצוניים ביותר הנמצאים איתו בעימות ישיר, אבל זו חשה תחושת אי נוחות קלה מהחירות שלקח לו לאחרונה, בעיקר בוויכוחים סביב נושאים פוליטיים.

מפעיל אחד לקח את הדיון צעד נוסף קדימה ותקף את דוד שי אישית במילים קשות בדף שיחתו.  הוא זיהה את חולשתו של דוד שי וביקש למצב את עצמו לעומתו (וגם על כך בהמשך).

והנה אתמול נוצר הרושם שדמו של שי הותר. מפעיל ינוקא, שבדיון על מינויו התנגדו לו רבים מסיבות של חוסר בשלות, חסם את שי לחמש דקות סמליות. פעולה שטותית ומטופשת, אבל היא מעידה על תעוזה שספק אם הייתה בנמצא לולא קיומו של הדיון הקודם. ביקורת על בירוקרטים היא דבר חשוב מאין כמוהו, אבל אין להגדיש את הסאה. ספק אם מישהו שטובת ויקיפדיה לנגד עיניו אכן היה רוצה שדוד שי יחדל מלהיות הבירוקרט והדמות המשפיעה ביותר בקהילה.

כשבוע בטרם הוגשה התלונה על שי פתח בירוקרט אחר בנוהל של בקשת הבעת אמון מהקהילה. בדיון הייתה תמימות דעים שפעולתו חיובית ומועילה, אולם הכל היו רוצים לראות מעט יותר ממנה. בו בזמן התנהל דיון מקביל בשיחה זו על השאלה כמה בירוקרטים דרושים לקהילה. עמדה אחת טענה שדי לקהילה בבירוקרט אחד, דוד שי. עמדה שנייה בחרה בשימור המצב הקיים והשלישית קראה להרחבת מספר הבירוקרטים.

וזה גם הסיפור המעניין ביותר בפרשה הזו: אחד מציע לפטר שני בירוקרטים ולהישאר עם אחד, וזוכה לתמיכה ממפעילים נוספים. כשמפעיל אחר רומז שאולי יש מקום להתפטרותו של הבירוקרט, ממהר הבירוקרט להבהיר שאם תחלוף המחשבה במוחו - יעשה זאת באופן שימנע מוויקיפדיה מסע בחירות. כלומר הוא לא מבקש למנוע את המינוי, אלא את המירוץ, ויצא שהוא תומך בעוד צעד המכוון מלמעלה בדומה לאופן בו מונה הוא עצמו, אז בשעת משבר. אבל לאחר שפתח את שער הארווה הוא מבקש לסגור אותו אחרי שהסוסים כבר ברחו. מיד אחריו מפעיל אחר כבר מציין שאם יתפטר יהיה צורך למנות אחר במקומו - כלומר לשמר את המצב הקיים.

בשלב השני בדיון נוצר לפתע תנאי: כל עוד צריך שלושה בירוקרטים - מוטב שזה הנוכחי ישאר בתפקידו, ובצעד מרחיק לכת עוד יותר: כל עוד הגדרות התפקיד נשארות על כנן - יש לשמור על שלושה בירוקרטים, אבל אם ישונו ההגדרות (למה?) יהיה די באחד. מה קורה כאן? נראה שמשתמשים אחדים כבר זיהו את מגמת הדיון שגלש מעבר לבירוקרט המסויים, והפך לדיון מקדים בשאלת מספר הבירוקרטים הרצוי, סמכויותיהם ואופן מינויים/בחירתם. תגובותיה של קבוצה זו מעידות על חשש שאם יתפטר הבירוקרט אזי במצב הנוכחי לא יאבד התקן, אלא יאוייש מחדש, ונראה שהם חוששים שמועמדים מסויימים עלולים לזכות במינוי. משום כך הם מעדיפים לנסות להשפיע על כללי המשחק. הם חוששים ממצב בו ישארו שני בירוקרטים בלבד, שאחד מהם קשור הדוקות לרשת הפטרונאז' הנמצאת איתם בעימות מתמשך. בתרחיש לא רצוי נוסף מבחינתם תצליח אותה רשת להכניס "מועמד מנצ'ורי" למירוץ, וזה גם ההקשר בו צריך להבין את דברי הביקורת החריפים ביותר שנכתבו נגד דוד שי בבירור בעניינו מצידו של ויקיפד ותיק ובדף שיחתו מצידו של מפעיל ותיק. יש יותר מרשת אחת בוויקיפדיה וכל עוד הדברים אינם על השולחן, הכל חוששים ממועמד מנצ'ורי של מישהו אחר.

הנה נחתם הדיון בהצעה להגדיל את מספר הבירוקרטים ולבצר את סמכויותיהם בנושאי תוכן. ההצעה, כמה מעניין, מגיעה ממי שבוודאי רואה עצמו כמועמד לתפקיד הבירוקרט. אם נרצה או לא נפתח המירוץ, והוא הולך להיות מעניין, מכוער וחשוב בהשפעתו על דמותה של הקהילה בשנים הקרובות.

יום רביעי, 17 בפברואר 2010

נפקדים נוכחים

לפעמים אני חושב שאני צריך חשבון בטוויטר (אני לא חושב שקוראי מעריכים את המאמץ בכתיבת רשומות בבלוג ביקורתי). לפעמים אני רואה משהו קטן ורוצה להפנות אליו את תשומת הלב, בלי להעמיס עליו תלי תילים של פרשנויות מעמיקות. אז מכיוון שאין לי טוויטר, הנה רשומונת קצרצרה על אירוניה והערות נסתרות (שגם זה קצת אירוני, שכן אירוניה גם היא סוג של הערה נסתרת, אבל אחרת).

בדיון סוער על נושא אקטואלי הביע אחד המשתמשים את דעתו הנחרצת בתקיפות, וביקש לגייס לעמדתו את “שיחותיו עם ויקיפדים רבים וטובים מחוץ לויקיפדיה”. יפה. יש לו חברים. הם חושבים כמוהו. כעת הוא וארבעת ערכיו המומלצים דורשים בתוקף שעמדתם תתקבל!!!

כשהיינו ילדים הינו שואלים אחד כזה שמדבר ב”אנחנו” על מי הוא מדבר? עליו ועל התולעים? במקום זאת בחר משתמש אחר ללמד את הדרשן לקח ולהבהיר לו שלשיחותיו מחוץ לוויקיפדיה אין כל משקל, וכי הדיון מתנהל בדף השיחה – זה מה שמשנה. במילותיו הוא: “ככה זה, מי שמצביע משפיע, מי שמעדיף לקטר בצ'אט לא יכול להתלונן שלא מקבלים את דעתו. אין נוכחים נפקדים”. מילים בסלע, רק חבל שאין קשר בינן לבין האמת. בוויקיפדיה הנפקדים נוכחים מאוד.

משום כך, נהפוך הוא. לעתים קרובות מדי, ובעיקר בהצבעות, לא משנה מה נאמר בדפי השיחה או בדיונים. לא משנה עד כמה רהוטים הטיעונים ועד כמה חלשים טיעוני הנגד, בסופו של דבר עיסקאות אפלות נסגרות מאחורי הקלעים. במחשכי הצ’אטים ומאחורי הודעות דואר אלקטרוני נרקמות להם בריתות, מתקבלות החלטות ומתגבשות הסכמות.

והאירוניה כפולה, לא רק מכיוון שהטענה הפוכה לחלוטין מהמציאות, אלא גם כי דקה לאחר מכן אותו משתמש עצמו מצא לנכון לבקש בסתר את חברו להתחבר לאותו ערוץ אחורי לצורך בלתי ידוע, ואחרי שהתקבל האישור, למחוק את ההודעה הנסתרת. כך, גם כשהנוכחים מבקשים להיות נפקדים זה איננו עולה בידיהם, וגם כשמטיפים לנוכחות לעתים מעדיפים את הנפקדות.

יום שני, 18 בינואר 2010

על החיפזון

מזל טוב לקהילת ויקיפדיה העברית! בפרוס השנה (האזרחית) החדשה ולאחר שצלחה לה את עשרת רבבות הערכים הראשונים, מינתה לה קהילת ויקיפדיה לפני שעות אחדות מפעיל נוסף. מברוק. המינוי אולי ראוי ואולי לא, אולי מוצלח ואולי כושל - כעת רק ימים יגידו. אבל מה שניתן לומר כבר בהווה הוא שההליך למתן ההרשאות היה כושל ומסוכן, והוא כולו זלזול מוחלט בערך הדיון בקהילה שיתופית ווירטואלית.

ומה כל כך חמור? היעדר הדיון. בקהילה וירטואלית לא יושבים כל בעלי העניין בחדר אחד ודנים באינטנסיביות עד שיצא עשן לבן. יש מי שנכנס לוויקיפדיה כל שלוש שניות, ויש מי שפעם ביומיים, ותרומתו למיזם, חוות דעתו וניסיונו אינם פחותים מאלו של עמיתו. אולם כשדיון נפתח בסמוך לחצות ונסגר בצהרי היום שלאחר מכן, לרבים לא ניתנה ההיזדמנות להביע את דעתם. ואכן, השוואה בין דיון הבזק הנוכחי לזה שקדם לו בכחודשיים וחצי מראה שהיו לא מעט מתנגדים ומתלבטים. חלקם נימקו את התנגדותם בהיעדר הוותק, ואילו אחרים העלו הסתייגויות אחרות. אולם קולות אלו לא נשמעו הפעם. האם נאלמו כל המתנגדים דום? האם חזרו בהם מהסתייגויותיהם? או שמא לא הספיקו להעלות את הרהוריהם על גבי הדף הוירטואלי בשל ההחלטה המהירה? האם להליך שכזה יקרא "דיון"?

והתוצאה של דיון לכאורה זה חורגת ממתן ההרשאות ונוגסת בתרבות הדמוקרטית ובהליך קבלת ההחלטות השיתופי - אחרי שכבר נעשו צעדים לכימות תרומות על פי מספר עריכות, בלי שום קשר לאיכותן; אחרי שדיונים במזנון מאורכבים ומועתקים לדפים נידחים במהירות לפני שאי שמספיק לראותם; אחרי שנקצבו פרקי זמן (סבירים, אך בכל זאת נקצבו) לדיונים על חשיבות או להצבעות מחיקה; כעת מסתבר שגם דיונים על מינוי מפעילים, כאלו שבעבר הקרוב מאוד עוררו התנגדות, מספיקות כמה שעות בלבד.

וזו לא רק אשמת הבירוקרטים, שאצו רצו להם, כמו גמדים רבים אחרים, לחתום את ההליך. אחרי הכל, הרבה יותר קל לפעול לא דיון של ממש. זו אשמתם של כל המעורבים שלא מחו. אשמתם של כל אושיות הקהילה שממהרים למתג עצמם כשומרי הסף של "איכות" ושל "הליכים" ושל "נהלים" ושל מה ראוי ומה לא ראוי ועוד, שהחרישו ולא הרימו קולם. זהו כישלון קהילתי להכיר בערך הדיון באשר הוא דיון כהליך לקבלת החלטות. אפילו כשהנהלים עצמם דורשים זאת.

אני לא הראשון ששם לב לתופעה והתריע על הפסול שבהליך, למרות שאך שעות מעטות חלפו מאז סגירת ההליך (ופתיחתו). בדף שיחת "מפעיל נולד" העיר משתמש על הלהיטות והיעדר הדיון. כאילו לסיכום רשומה זו התנפל עליו מיד אחד מבריוני ויקיפדיה ותקף אותו אישית על כך שטרונייתו איננה אלא "קשקשת" והיא איננה הוגנת. אכן, כשהממונים על החוק והסדר ואלו שהם עמודי התווך של הקהילה גם אם אין הרשאות בידיהם מחרישים לנוכח מעשי ביריונות, כשהם מסבים את מבטם שוב ושוב לכיוון השני כדי שלא להתערב היכן שראוי שיביעו את עמדתם, כשהם עסוקים בלסבן זה את גבו של זה בפומבי, ולהתלונן באוזני חבריהם בערוצים נסתרים, כשפעילותם מעידה שכשליחי ציבור הם חסרים את המידה החשובה ביותר - יושרה, הבאה לידי ביטוי באומץ לב לומר את שצריך להאמר - לא פלא שלפלפים וחנונים, כדברי דובר עמותת ויקימדיה ישראל על ציבור הוויקיפדים, הופכים לביריונים וירטואליים ומקלדתם נוטפת ארס ואלימות.

ושלא נטעה שמדובר כאן בגסות רוח או אגרסיביות של יחיד כזה או אחר. כך בדיוק פועל לו מנגנון הגיוס. רק מונה לו מפעיל חדש וכבר מזדעקת לה רשת הפטרונאז' לפרוס עליו את חסותה: להגן על כבודו המחולל, לכאורה, ולהבהיר לו, ולאחרים, היטב היטב שאם יחבור אליה יזכה להגנת חבריה, בדיוק לפי ההגדרה הקלאסית של פטרונאז', ושל פרוטקשיין.

במינוי מפעילים עצמאיים ואמיצים, גם אם בהליך חפוז, ננוחם.

יום רביעי, 13 בינואר 2010

צניעות

הכותבים הקבועים בוויקיפדיה ראויים להכרת תודה של כל החברה דוברת העברית. יום יום משתמשים מרבית גולשי האינטרנט בישראל במידע העצום שהם מעמידים לרשות הקוראים ללא כל תמורה, זולת סיפוק עצמי והנאה (בלוגרים אחרים בטח גאים בי עכשיו על דברי אלו). בו בזמן, לא צריך להגזים בערך התרומה. לפני כשבועיים טען ויקיפד אחד כי “הפעילות בוויקיפדיה היא פעילות התנדבותית שלא נופלת בערכה מהתנדבות במגן דוד אדום או בחלוקת מנות מזון לאביונים”. נראה שמעט צניעות לא תזיק לחלק ממתנדבי המיזם.

הדברים נכתבו בהקשר של דיון על מידת הנחיצות של קטגוריה שתאגד בתוכה “מתנדבים”, וליתר דיוק, האם פעילות בוויקיפדיה העברית מקנה לאדם את הזכות להימנות על המקוטלגים באותה קטגוריית מתנדבים. לשמחת הקוראים, מספיק ויקיפדים גילו את הצניעות המתבקשת והתנגדו לקטגוריה. חלקם עושים זאת בעיקביות ובראשם דוד שי, שפעל בעבר למחיקת ערך שנכתב אודותיו.

אבל מתחת לסיפור הזה מסתתר סיפור אחר. הדיון כולו התחיל לאחר שויקיפד הוסיף את הקטגוריה לאחד הערכים העוסקים בסופר שגם פעיל בוויקיפדיה העברית. זה היה הימור – אם הקטגוריה תישאר כאן, היא תישאר בעוד מקום: בערך על מתרגמת, ידידתו ארוכת השנים של אותו ויקיפד ובת זוגתו (כך על פי דברי שניהם במקומות שונים ברחבי ויקיפדיה כמו גם בכתבה עיתונאית לפני מספר ימים), לה הוסיף את אותה הקטגוריה שלוש דקות קודם לכן. כך שנראה שמדובר היה בתכסיס נאה לפרסומת של מקורבים.

למעשה, מדובר בדפוס פעולה די אופייני של משפחה ויקיפדית. כך, למשל, כאשר אנונימי כתב את גרסתו הראשונה של הערך אודות אחת מחברי הקבוצה, מיד המשיך במלאכה בנה (לפי אותה כתבה), ויקיפד מנוסה באותו הזמן, בצורה די טבעית וסבירה, יש לומר. חברה של מושא הערך, שהצטרף לוויקיפדיה רק יומיים קודם לכן, ערך גם הוא את הערך, הצביע בהצבעת המחיקה והיה משתתף ער בדיון. בתו, הצטרפה לוויקיפדיה במהלך הדיון ועריכתה הראשונה במיזם כולו הייתה להצביע בעד השארתו של הערך על ידידתה של אביה.

או למשל, כאשר ערך שכתב האחד נקלע לויכוח עירני בדף ההוספה למומלצים, יצא בנה של בת זוגתו למלחמת חורמה במתנגדים. כאשר ערך אחר שכתב אותו ויקיפד הועמד להמלצה על ידי לא אחרת מבת זוגתו, דבר שאז עוד לא היה ידוע ברבים ומאז כבר הוכרז בראש חוצות, העיר אנונימי בדיון ההמלצה על הצורך בגילוי נאות. שוב יצא בן הידידה להגנה על הערך וכותבו וטען שהקשר שבין הממליצה לכותב הערך המועמד להמלצה לא דורש גילוי נאות. מי שיעיינו בדיון ההמלצה המאורכב לא ימצאו לכך זכר, שכן משתמש אחר מחק את הדיון, אך למרבה המזל דף ההיסטוריה משמר את הדיון האומלל.

דוגמא אחרונה לפרסומת עצמית ניתן למצוא בהוספת אזכורו של ספר שכתב אחד מבני החבורה בו הגיבור גולש בוויקיפדיה לערך העוסק בוויקיפדיה העברית עצמה – הוא ולא אחר. הספר ראה אור בחודש יולי 2007, ובאוגוסט הוסיף המחבר עצמו את הפרטים לערך. מאחר ובסופו של דבר לא מדובר אלא על ספר בהוצאה עצמית, חיפוש שם הספר בגוגל מעלה תשע תוצאות בלבד: שתיים בוויקיפדיה, שתיים מאתרי מראה של וויקיפדיה, שתיים באינדקס ספרים ואחת באתר ההוצאה. מסתבר שוויקיפדיה עושה שירות פרסומי טוב. אגב, אין בכך שום נימת שיפוט על הספר עצמו – לא קראתי – יכול להיות שהוא מצויין. כתוצאה מתוספת זו לערך התקיים במזנון דיון ער על שאלת הקשר הראוי בין מרחב הערכים למרחבים אחרים בוויקיפדיה – דיון נחוץ וחשוב, שלמרבה הצער לא המריא ממש לכדי מיצוי ועומק.

רשומה זו החלה מדיון קצר על צורך בצניעות ונגמרה בהצבת הזרקור על סוג אחר של חבורה ויקיפדית (אולי המתלוננים על התמקדותי ברשת פטרונאז’ אחרת לאחרונה יבואו מעט על סיפוקם). חבורה זו, הקשורה בקשרי חברות ומשפחה, איננה מתנהלת בכוחניות כמו זו האחרת, ואין לה את האמצעים, ונראה שגם לא את הרצון, לעשות כן. אבל הם שבויים בחשיבות עצמית, ונכשלים שוב ושוב בקידום זה של זו וזו של זה, ומהווים דוגמא מובהקת, אם כי לא יחידה, לתופעה עליה כבר כתבתי בעבר. זו רשת המאוחדת בקשרים עמוקים מחוץ לוויקיפדיה, המתורגמים למנגנון של הרעפת כיבודים ורדיפת יוקרה בתוכה. הבנה של מערכת יחסים זו מאירה את אותה כתבת תדמית ויקיפדית באור קצת פחות מחמיא, בו האידיליה של רדיפת הידע, אהבת המילה והעשייה האלטרואיסטית מוצגת בצבעים חזקים. אבל כמו בכל ציור, מתחת לשכבה האחרונה, המוצגת לעין המתבונן, מתקיימת שכבה נוספת, של צבעי בסיס, המעניקים את המשקל, התבנית והטון לציור כולו. נראה שציווי הצניעות נכון מתמיד.

יום שני, 4 בינואר 2010

ביקורת על הבלוג, תגובה והתנצלות

רקע: בעקבות שתי הרשומות האחרונות פנה אלי אחד ממושאי הביקורת דרך מערכת התגובות וקבל על ניתוחי, על כך שאני מציג את סברותיי כאילו הן עובדות, על כך שאני טוען טיעונים בלתי מבוססים, על כך שהאשמתי אותו בהאשמות שווא, ועל כך שאלו מהווים לשון הרע ויתכן שהוא ינקוט בהליך משפטי בעקבות הרשומות. לשם הנוחות ועל מנת שלא להסתיר את ביקורתו עלי בתגובה לבלוג אחר, אני מעתיק את תגובתו כלשונה לסוף רשומה זו.

חלק מהביקורת אני מקבל ואתייחס למטה לפעולות שנקטתי על מנת לתקן כמה טעויות ועוול שגרמתי. חלק מהביקורת אינני מקבל, אבל נקטתי בצעדים להבהיר את מה שלי נראה היה כמובן מאליו ומסתבר שלא כן הוא. יש לי עוד כמה דברים להגיד בנושא אבל אגביל רשומה זו לשני תחומים אלו כדי לא להטביע את העיקר בים של נקודות אחרות. תגובתי זו היא לפי סדר הופעת הטיעונים ולא לפי חומרתם.

פרשנות כעובדה (ותיקון ראשון): אחת הטענות כלפי הייתה שאני מציג את מסקנותיי שלי, קריאתי שלי את המתרחש, השערותיי על המהלכים הנסתרים מהעין וכדומה, כאילו הן עובדות מוגמרות בלתי ניתנות להפרכה. מבלי להיכנס לשפה משפטית אעיר שבלוג מעצם הגדרתו הוא מקום לפרסום השקפה אישית. בלוג זה שלי מעיד על עצמו מיומו הראשון, בטקסט שמופיע תמיד כחלק מהמסגרת מצד שמאל למעלה, שהוא עוסק ב"הרהורי" בלבד. אחד מדפי המדיניות בוויקיפדיה, למשל, מצהיר כי "עמדתם של כל הכותבים בוויקיפדיה הינה למעשה הבעת דעה המוגנת מכוח חופש הביטוי". לכן, אני מוצא את כל הדיון אם מדובר ב"עובדה" או ב"אמת סובייקטיבית" פשוט לא רלוונטי. האם כל הצבעה "חסר חשיבות אנציקלופדית" מחייבת הסתייגות של "לדעתי" קודם לכן? האם כל חסימה מצד מפעיל מערכת מבהירה לנחסם ש"לפי מיטב שיקול דעתי ופרשנותי את הכללים הנהוגים, מעשיך מצדיקים חסימה"? אם למישהו היה ספק, בלוג זה עוסק בניתוחים של אירועים, תהליכים ומערכות יחסים בוויקיפדיה העברית ובקהילת ויקיפדיה כפי שאני מבין אותם ובהתאם לפרשנות שאני מעניק להם. אין לי כל הוכחה שביום זה או אחר משתמש X שלח הודעה למשתמש Y במסנג'ר ובו נכתב דבר כזה או אחר. ליתר ביטחון וכדי להסיר מכשול בפני עיוור חזרתי והבהרתי את הדבר בהודעת הפתיחה שבצד שמאל למעלה.

עצם הפרשה (ותיקון שני): לגבי הטענות על הפרשנות של ההתרחשות עצמה לא אגיב. דף השיחה ודף ההיסטוריה פתוחים בפני כולם. פרשנותי שלי נפרשה כאן ובתגובה - גם פרשנותו של אורי. אין טעם לדוש בכך וכל קורא יראה ויחליט בעצמו כיצד להבין את ההתרחשות. רק אוסיף שאת פרשנותי שלי ביססתי על ניסיון העבר כיצד עובדות רשתות שכאלו מאחורי הקלעים. אני דווקא שמח שכעת מופיעה כאן גם גרסתו של אורי להתרחשויות. לגיטימי. מכיוון שכך, וגם לשם ההוגנות, הוספתי הן לרשומה הקודמת והן לזו שקדמה לה משפט מודגש בסופן המסב את תשומת ליבו של הקורא לתגובתו של אורי, וכעת עם כתיבת רשומה זו אני משנה את ההפניה לכאן. כך כל קורא של הרשומות הביקורתיות יוכל בקלות להגיע לתגובת הצד השני. זכות התגובה עומדת לכל אחד וזה נראה לי הוגן.

פטרונאז' ומינוחים (ותיקון שלישי): נדמה היה לי שהסברתי בעבר (סעיף 4 ברשומה זו) כיצד עובדות רשתות של פטרון וקליינט. אלו מושגים מקובלים וחבל שעוד אין לנו ערך על כך בוויקיפדיה. במערכת יחסים שכזו מעניק הפטרון לקליינט את הגנתו, עזרתו ויוקרתו, ובתמורה הוא דורש ומקבל ממנו את התגייסותו בעת הצורך, למשל בהצבעות (הכוונה היא מחוץ לוויקיפדיה) או ברכיבה לקרב. בוויקיפדיה הדברים עובדים בצורה דומה: הפטרון מגונן על הקליינט בכך שהוא שומר עליו מחסימות (הרי המערכת שלנו משאירה כל החלטה כמעט בידיו של המפעיל שיחליט, ואחר כך כמעט ואין משנים את החלטתו, גם אם חולקים עליה. כך הפטרון רק צריך להיות ראשון המגיבים בדף הבקשות ממפעילים ולקבוע כי "אין מקום לחסימה" וחסל), או עושה שימוש ביוקרתו או באיום המרומז המגולם בהרשאותיו כשהוא מתערב בטון פסקני לצידו של הקליינט בדיון ועוד. הקליינט מצידו תומך בפטרון או במי שחפץ הפטרון ביקרו והדבר יכול לבוא לידי ביטוי בהצבעות על בחירת מומלצים, דיוני מחלוקת, הצבעות מחיקה ועוד. ככל שהרשת מסועפת יותר המבנה ההיררכי מסובך יותר ולא עונה בקלות להגדרה דיכוטומית זו, אבל כך עובדים הדברים באופן כללי. זו הכוונה בביטויים כמו "פטרון" ו"קליינט". זו גם הייתה כוונתי בביטוי "שפחה", שאני מודה שהוא פחות קולע. חיפשתי גיוון לשוני ומשמעותו המילונית של תואר זה (אמה, משרתת, משועבדת) הייתה קרובה מספיק. באחת מתגובותיו לרשומה זו נזף הראל בי ובמגיבים כי אנו "תאבי-רכילות שנהנים לפנטז על קשריהם החברתיים, הרומנטיים והמיניים של חברי 'הסקרלטייה', 'החונטה', 'הפטרונאז''. " אין לי עניין, ומעולם לא כתבתי על קשריהם הרומנטיים או המיניים של ויקיפדים, אלא רק באופן בו קשרים חברתיים כלשהם משפיעים על העשייה הוויקיפדית. אני כותב כל זאת כדי להבהיר שאין לייחס שום קונוטציה אחרת למושג "שפחה". ולמרות כוונתי זו כנראה שנכשלתי בבחירת המילים ובמקום גיוון לשוני בלבד ניתן היה להבין מדברי שיש בהן האשמות אחרות, וגם בלעדיהן שהביטוי היה חריף מדי. שיניתי את המשפט המקורי ואני מתנצל בפני מושאיו (לא כתבתי את כינוייהם שם ולכן לא אכתוב אותם כאן) אם נפגעו מכשל זה.

אנונימיות וכינויים: אגב, זהותם של אותם משתמשים לא ידועה. כלומר אולי היא ידועה לחבריהם, אבל לגולש הפשוט בוויקיפדיה כל שידוע הוא כינויים הווירטואלי. זה גם המקום לציין שאני מאוד משתדל שלא להזכיר שמות ומשתמשים ברשומותיי. כמובן שהדברים ידועים כי אני מקשר לדיונים עליהם אני כותב, אבל זה לא נעשה כדי ליצור רושם דרמטי על ידי החלפת שמות בכינויים (דוגמת "המפעיל", "העקשן", או "המשתמש"). הסיבה היא שאני חושב שזה עוזר לי לכתוב בצורה עניינית יותר על האירוע, ופחות על האנשים, גם כשהם מרכז ההתרחשות.

אאוטינג והתנצלות (תיקון רביעי): בנושא האשמתי את אורי בביצוע האאוטינג צודק אורי בדבריו ואני מתנצל בפניו. מי שיקרא את הרשומה כולה יראה מיד שלא כתבתי עליו אישית, אלא על המתנגדים לבלוג, ובעיקר חברי הרשת עליה הוא נמנה. בהתאם, כוונתי הייתה לכתוב שדפוס הפעולה של אורי בדיון (ולעניין סוגיית הפרשנות להתרחשות וגו' ראו לעיל) שוחזר בתגובות בידי מישהו, שנדמה לי שאני יודע מיהו. אבל נכשלתי בניסוח ויצרתי קשר ישיר בין שני המקרים כך שהקורא הסביר הבין מכך שאני מאשים את אורי באאוטינג. אני מאמין לאורי שמכחיש זאת. מראש לא זאת הייתה כוונתי אבל כשלתי בניסוח, וממילא מתנהל כעת הליך חיצוני לבלוג בוויקיפדיה עצמה שאולי יפתור את התעלומה, אבל זה סיפור אחר. האשם הוא בי, תיקנתי את הניסוח, ואני שב ומתנצל.

ענייני משפט: לבסוף אני מגיע לעניין המשפטי. האיום בהליך משפטי אכן מטריד אותי, ולא רק אותי, ומכאן גם התמהמהותי בתגובה זו. מספר ויקיפדים כבר יצרו איתי קשר בעניין עם הצעות שונות ובעיקר הודעת תמיכה - תודה לכולם. למדתי מהם, למשל, שיש ספק גדול אם זהות וירטואלית יכולה בכלל לטעון לקיום "לשון הרע", שכן לאדם שמאחורי הזהות הוירטואלית לא נגרם נזק. [1] [2] יותר מפונה אחד גם הפנה אותי לנוהל הוויקיפדי העוסק באיומים משפטיים. המקרה כאן לא מובהק, אולם כבר היו התקדימים מעניינים בהקשרים אחרים בהם פעילות של ויקיפדים מחוץ לוויקיפדיה זכתה להתייחסות, ולתגובה משמעתית, כאילו נעשו הדברים בוויקיפדיה עצמה. לא ארחיב בעניין, ואם הוא לא היה נוגע לי הייתי שמח מאוד לראות כיצד מתפתח דיון בנושא זה. אבל סביר להניח שהדיון לא יתקיים כלל.

ענייני משפט (2): בין אם יש או אין בסיס לתביעה, בין אם יש או אין איום בהליך משפטי, בין אם יש או אין לשון הרע, הנזק הראשון שעלול להיגרם מכל העניין הזה הוא הסרת מעטה האנונימיות. כבר פנה אלי מגיב מסוים, הביע את חששו מהאיום וביקש להסיר שתי תגובות שלו מהיומיים האחרונים, בקשה לה נעניתי, כמובן. גם אני ביצעתי כמה שינויים בשתי הרשומות האחרונות אותם פרטתי לעיל. בחלקם, משום שאני מקבל בכל מאת האחוזים את הביקורת עלי ועל מנת לתקן עוול שנגרם בשגגה. בחלקם, פחות מתוך שכנוע עמוק שהם נחוצים, ויותר מתוך היענות לדרישה. גם עם זה אני יכול לחיות. אחרי הכול, מטרת הבלוג הזה היא לחולל שינוי לטובה בוויקיפדיה, לא לעסוק בפוליטיקה ויקיפדית לשמה ובוודאי שלא לפגוע באיש. אבל תהליך העברת הביקורת וניתוח ההתרחשויות כרוך, בצורה בלתי נמנעת, בביקורת על התנהלותם של יחידים וקבוצות. אני לא כותב כדי לנצח, ואני חותר תמיד להיות הוגן, גם כשאני מעביר ביקורת חריפה. מכיוון שכך אני מקווה שהשינויים שערכתי ענו על בעיות נקודתיות, שההבהרות הכלליות הסירו כמה הנחות בסיסיות שגויות על אופן הקריאה, ושבמתן הבמה לביקורת עלי והדגשתה יצרתי איזון בין פרשנותי לפרשנותם של אחרים בצורה ראויה. יותר מכל אני מקווה שבמקומות בהם אכן השתכנעתי שגרמתי עוול - שהתנצלותי התקבלה והתיקונים שערכתי משביעים רצון.

לקח: בתור מי שמטיף מעל במה זו כבר כמעט שנתיים לביקורת ולקבלת ביקורת, אני מעדיף ללמוד מהפרשה הזו כמה דברים על אופן ביטוייה של ביקורת נוקבת בצורה טובה יותר. ברור לי שיש רבים שעצם הביקורת לא ראויה מבחינתם, עם זה אין מה לעשות ועם זה אני לא מסכים. אי לכך אמשיך להעביר את הביקורת, ואמשיך לפרש את האירועים כמיטב הבנתי. בו בזמן אעשה זאת ביתר זהירות. אני ממליץ גם למגיבים לעשות כך. אם בעתיד יחוש מישהו שביקרתי אותו שלא בצדק, או שהענקתי פרשנות שגויה לדבריו, הוא מוזמן להגיב ולתת את פרשנותו או תגובתו, או לשלוח אותם ישירות אלי על מנת שאפרסם אותן. תמיד אעשה זאת. בנוסף, אם בעתיד יחוש מישהו כי הביקורת שמתחתי, עליו או על אחר, חרגה מגבולות הביקורת הלגיטימית, הוא מוזמן לפנות אלי ולהאיר את עיני.


להלן ציטוט התגובה שפורסמה לראשונה ביום 1.1.2010 בתגובה לרשומה הזרוע הארוכה:

שלום אהרון, שמי Ori ואני משתמש ומפעיל בוויקיפדיה העברית. התלבטתי רבות האם להגיב בפורום הזה – עכשיו או בכלל – וסופו של דבר החלטתי להגיב. שקלתי להגיב על הבלוג הקודם "מה (ולמה) בתמונה?", אך הסתפקתי בהודעה קצרה בשל מצוקת זמן, הכל כפי שיפורש להלן. על הבלוג הנוכחי - "הזרוע הארוכה" –לא אשתוק עוד, ואני מודע לכך שדוקא היום החלת ביקורת על מערכת התגובות, ולכן איש לא יתקע לידי שתפרסם את דברי ככתבם וכלשונם.

את הבלוג שלך גיליתי באקראי אגב גלישה ברשת. איש לא סיפר לי אודותיו, גם לא מי מבין אלה שאתה מייחס להם ולי כוונות רעות. רעות מאוד. אני לא זוכר מתי זה היה, אבל זה היה לפני הבלוג בעניין אוגוסט החם. אז, קראתי חלקים נרחבים מהרשומות – חלקם היו מוצלחים, חלקם פחות, וחלקם לא ממש דיברו אלי, שכן הם התייחסו לתקופה שבה לא הייתי פעיל בוויקיפדיה או שהעובדות המתוארות בהן נשכחו זה מכבר. למען האמת, אף שאת הבלוג אודות אוגוסט החם קראתי זמן קצר לאחר פרסומו, טרם גיליתי שיש במקום מערכת תגובות, ולכן הפסדתי דוקא את החלקים המעניינים. את מערכת התגובות גיליתי אולי לפני חודשיים, מאוחר מידי מכדי להגיב (ולא שהיתה לי כוונה קונקרטית לעשות כן), ובהחלט out of date.

מאז שהמקום התגלה לי, בהחלט הקפדתי להכנס מידי פעם ולהתעדכן בחידושים. עצם קיומו של בלוג כזה, העובדה שיש המגיבים לו ונתוני הגלישה שרמזת להם, מראים שכנראה יש לו מקום. יש לי הערות על הקטע האנונימי, וכמו שהראל ציין – זה מטיל צל על אמינות הדברים והדוברים - אבל זה משהו מובנה במערכת ככל הנראה. יש לי גם השגות על אלה החושבים שחשיפת זהותם תביא להתנכלות מצד מושא ביקורתם, אבל עם תחושות אני לא מתכוון להתווכח.

אגש לעניין. לא היו לי ספקות שלאחר הוויכוחים אודות התמונה בערך גני בוסקט תתפרסם רשימה בעניין. את הרשימה ראיתי אתמול, יום חמישי, 31 בדצמבר 2009 בבוקר, ממש לפני שיצאתי לטיול הליכה של 25 ק"מ לאורך החוף המערבי של הכנרת וחזרה לאורך רכס פוריה (חלק מהתמונות כבר עלו לוויקישיתןף, חלקן האחר יעלה בהמשך), ולכן זמני לא היה בידי. בנוסף, זכור לי הבלוג אודות תפקודו של תומר א. והבחירה שעשה להגיב לו, שהפכה להופעה שבה ניצב אדם עם שם, זהות וכבוד עצמי, בודד וכמעט ערום, על מקפצה, וקהל של שחיינים אנונימיים, חובשי משקפות וכובעי ים, מטיח בו ממקומם הבטוח במי הבריכה דברי קילוסים ובוז. לא כל הופעה היא הופעה מוצלחת, בוודאי שאיננה בהכרח הוגנת. אבל אלה הכללים והמגיב מאמץ אותם בעצם תגובתו.

חזרה למלטה. מובן שנפגעתי מהאמור שם ומובן שראיתי בהם הוצאת לשון הרע לכל דבר, ואגב, לטעמי הדברים הקשים באמת לא היו מופנים כלפי. לכן ובשל קוצר הזמן הסתפקתי בהודעה קצרה לאמור: "יש לי תחושה שהמקום הזה הולך לקראת תביעת הוצאת לשון הרע. וזו תחושה דיי חזקה הפעם". כן, אהרון, זה הייתי אני, וכן, זו היתה הפעם הראשונה שכתבתי משהו ב"הרהורים אודות ויקיפדיה העברית". אגב, התגובה הנוכחית היא התגובה השנייה, ולא כתבתי דבר במקום, לא לפני הראשונה ולא לאחריה, עד כתיבת דברים אלה. דברי בהחלט שיקפו את תחושתי, ולא – לא היה בהם איום משום סוג. הודעה על כוונתו של אדם לעשות שימוש בסעד שמוקנה לו מכוח חוק איננה נחשבת לאיום, והסעד עומד לו מכוח כללי הצדק הטבעי והחוק. היתה בהם הבעת דעה על מה שנאמר ברשימה, וביקורת, קצרה אמנם, על הכיוון והסגנון שאליו פנית והפנית את הרשימות לאחרונה.

שוב, חזרה למלטה, שכן אף שמלטה איננה העיקר בתגובתי, לא ניתן לנתק בין השתיים. באותו בלוג קבעת כי "דף שיחת הערך חושף את ההליך הפגום, האופייני כל כך, לדיונים בהם בעל הכוח חוטף את הדיון", כי התכוונתי "“לגייס” תומכים" כלומר "ליצור קשר במייל, במסנג’ר או בטלפון עם שאר חברי(ו) שיבואו לתמוך בי(ו)". עוד נקבע שם כעובדה חלוטה כי דובר במלחמת עריכה (עם הפניה לכללים בדבר מלחמת עריכה), והעקשן ששיחזר שלוש פעמים שלושה ויקיפדים שונים אמור היה להיחסם, או לפחות לקבל אזהרה". לסיום נקבעה העובדה כי כאשר שנילי הביע את דעתו, זו התקבלה על דעתי רק בשל כך שהוא "אינו אלא חבר באותה רשת חברתית של אותו עקשן. התערבותו הייתה איתות ברור שאין גיבוי, שמוטב לוותר. רק אז יצאה הרוח מהמפרשים והכניעה באה, גם אם באיחור".

ובכן, דברים שרואים מכאן, לא רואים משם. את הערך על גני בסוקט כתבתי ב-11 בדצמבר 2009 מתוך עניין כללי שיש לי במלטה. התמונה הופיעה בו כבר אז, ו-17 ימים לפני שהחל הוויכוח. הפכתי את הוויקיפדיות הזרות ואת השיתוף, וזו התמונה היחידה שמצאתי אודות החגיגות. לכן שיבצתי אותה בערך. הישבן המדובר והסאטן הוורוד היו כורך של מה שהיה זמין ברשת, וסברתי בתום לב שטובה תמונה לא מוצלחת מהיעדר תמונה כלל ועיקר. והנה החל הוויכוח, ואכן הוא היה כרוך במלחמת עריכה. אלא שלמיטב הבנתי הכללים עומדים דוקא לצידי, כי הגרסה היציבה כוללת את התמונה. זה לא הפריע לך לכתוב שאני הצד הרע שיש להזהירו ולחוסמו. מסיר התמונה הראשון היה אגב מוטי, שאני רואה בו ידיד ומפעיל מצויין. אבל הרשימה שלך הולכת ומתדרדרת. מייד לאחר מכן אתה קובע כחזקה בלתי נתנת לסתירה שהתכוונתי לגייס בדרכים נסתרות – מייל או טלפון ומי יודע איך עוד. מעבר לכך שזו אינה דרכי, אני חושב שלהטריד שני משתמשים בטלפון או אפילו במייל בחצות ושלושים בעניין שולי ופעוט, זו פשוט חוצפה. מעבר לכך, אני חושב שגיוסם לצידי תחשוף את ההתנהלות שאתה לכאורה מצביע עליה, ומה טעם לי בכך. על סמך מה לעזזאל קבעת זאת? בן טובים, זהו קצה הקרחון של הבעיה העיקרית בכתיבתך. אתה הופך את סברותיך לקביעות עובדתיות, בודה ומשלים פרטים חסרים מליבך וחוטא אגב כך בהכפשת שמם של אחרים. קביעתך הבאה שקיבלתי את דברי שנילי רק משום שותפות רוע ידועה שקיימת ביננו ללא ספק, גם היא חוטאת לאמת, ולמותר לציין שאני דוחה אותה מכל וכל. מבין כל המתדיינים, שנילי היה היחיד שהציע אופציה למיקום התמונה וזו היתה סבירה בעיני. קיבלתי את הרעיון שלו על תקן של מעין פשרה והעברתי את התמונה לערך עכוז. לא דובר כלל ברעיון שלי, אבל רואי נסתרות רואים דברים נוספים. אחד המגיבים לבלוג ציין מייד ש"כעדות, מיד לאחר סוף פרשה זו הכניס אותו מפעיל את התמונה לערך "תחת", שכבר היו בו תמונה אחת או שתיים, והתעקש גם שם על התמונה לאור התנגדויות ומחיקות. כעת ברור מה בדיוק הוא ראה בתמונה.". איך לא ידעתי שזו היתה כוונתי מלכחילה...

אבל החומרה הרבה ביותר ברשימה היא דוקא בתחילתו, ואני מדבר במשפט "למה להם להסתבך עם הקליינט המובהק של הפטרון הגדול ביותר ושפחתו הנאמנה?". זוהי הכפשה חסרת רסן של שני משתמשים שזהותם ברורה לכל, והיא מסתברת בקלות – אם לא מרשימה זו, מאחרות – וזאת בלי שיש להם כל קשר לפרשה. איש לא שקל לפנות אליהם, ספק של ממש אם ידעו על העניין בזמן אמת ואם היו בוחרים להגיב. לשם מה זה טוב? בן טובים, תעצור ותסתכל על הטרמינולוגיה שלך: "הפטרון הגדול?" – פטרונו של מי? או של מה? "שפחותו הנאמנה?", "שפחתו הנאמנה?" כמה נמוך עוד אפשר לרדת בדרך אל המטרה הברורה של הוכחת אותו קשר נסתר, שמאיים לכלות את ויקיפדיה? תגיד, אין לך גבולות?

כאן אנחנו מגיעים לנושאים אחרים – יושרה עיתונאית, הבחנה בין אמת סובייקטיבית לבין אמת מוחלטת הנתמכת בראיות, וכמה כללים משפטיים. ברי לי שדיני הראיות אינם חלים עליך או על הבלוג שלך, אבל לפעמים ניתן להשכיל מהם. עדות סברה היא עדות שקבילה רק מפיו של מומחה לדבר שמומחיותו הוכחה בבית משפט, וגם היא, כמו תוכן העדות, עומדת לדיון. ראיה נסיבתית היא ראיה ככל הראיות ובלבד שהיא מובילה למסקנה ברורה אחת בלבד. למותר לציין שלפני הכלל בדבר ראיות נסיבתיות וקבילותן, צריך שראיה כזו אכן תהיה בנמצא. זה הזמן לעבור לרשימה האחרונה בעניין "הזרוע הארוכה" שבה לטעמי חצית כל גבול אפשרי, והבאת אותי לכתיבת התגובה הזו. אינני יודע מי כתב את שכתב אודות דורית. אינני יודע מה היה כתוב באותו פוסט שכן לא ראיתי אותו מעולם והיום נכנסתי לבלוג שלך לראשונה לפני כשלוש שעות ולאחר שאותו פוסט כבר הוסר. אני יכול לשפוך מילים רבות בנושא, אבל בקצרה אני אציין את דעתי כי אאוטינג מכל סוג הוא מעשה פסול ואני מתנגד לו מכל וכל.

איך, בן טובים? איך לכל השדים והרוחות, אתה מעיז להאשים אותי בכתיבת אותם דברים? על סמך איזה בדל ראיה או קצה קציה של התרחשות, סימן או אות, אתה מעיז להטיל בי דופי כזה ולזרוק בי רפש סמיך? והפעם, לא הסתפקת ברמזים וברמיזות, אלא הדברים נאמרו על ידיך ברחל בתך הקטנה "גם שם וגם כאן כשהיה המפעיל בדעת מיעוט ובמגננה, פנה לתקוף ישירות את שותפתו לדיון." – שם בדיון בוויקיפדיה, וכאן בפוסט המכוער אודות דורית.

לא אכביר מילים נוספות. אין לי כרגע שום דרישה או בקשה ממך. אני רוצה להאמין ולקוות שתאזין לדברי בקשב ותסיק מסקנות להבא. בעניין זה אני נותן בך אימון ומעריך את כישוריך להבחין בין טוב לרע, מותר ופסול, לגיטימי ומה שחורג ממנו. אני רוצה לקוות שתמחק לחלוטין משתי הרשימות האחרונות את דברי הבלע הלא מבוססים כנגד הנוגעים בדבר, תבהיר כי אלה נכתבו על סמך סברתך הסובייקטיבית ועליה בלבד, ואולי, כן, אולי אף תפרסם התנצלות. אני לא מתכוון לאיים עליך ואני רוצה לקוות שתיענה לבקשתי, מתוך הבנה והכרה כי טעית בשתי ההזדמנויות הלאה, וכי נוכל להניח מאחורינו את הפרשה האומללה הזו. עם זאת, אני בפירוש מודיע לך באופן שאינו משתמע לשתי פנים, ומבלי שישתמע מכך איום מסוג כלשהו, שלאור חומרת הדברים, אני שומר לעצמי את הזכות לפנות לפי ההתפתחויות לקבלת סעד משפטי – זכות המוקנת לי מכוח חוק ואיננה צריכה כל הבהרה ובוודאי שלא התנצלות.

בברכת ויקיפדים, Ori


יום שישי, 1 בינואר 2010

הזרוע הארוכה

הסקר/דיון שהתנהל לאחרונה בכיכר העיר הזכיר לי את ספרו של לארי ניבן “הזרוע הארוכה של גיל המילטון”. גיבורו של אוסף הסיפורים הקצרים הוא בלש בעל תכונה ייחודית המאפשרת לו להפעיל יד בלתי נראית בכוח מחשבתו איתה הוא יכול, למשל, למשש את תכולתה של קופסה אטומה, להושיט אותה אל מחוץ לחליפת החלל שלו לפעול בריק או להפתיע את בני שיחו בתעלולים או במגע לו לא ציפו. מה שגרם לי להיזכר בסיפור, בנוסף לדיון הנ”ל, הוא ניסיונות ההשתקה וטקטיקות הדיון של הקבוצה שאת התנהלותה אני מבקר כאן לאחרונה, המשתרעים אל מעבר לגבולות ויקיפדיה. כאמור – זרועם הארוכה והכמעט בלתי נראית.

באוגוסט, כשהתפרסמה בבלוג זה רשומה ביקורתית על התנהלות החבורה, אנשיה ניסו את כוחם בתגובות. חלקם כתבו תגובות אוהדות עד כדי גיחוך למושא הביקורת, ואחרים כתבו הודעות שיקריות שטענו שכותב הבלוג הוא הוא שלל המגיבים האלמוניים כדי לנסות ולהמעיט בהיקף התגובה הרחבה שעוררה הרשומה. למעשה, באותו חודש צפו בבלוג 775 צופים ייחודיים, שיחדיו ראו 2,372 דפים. (כוונתי הייתה לפרסם היום פוסט שכולו עוסק בסטטיסטיקות צפייה, אבל אירועי הבוקר שינו את התוכניות).

לפני שלושה שבועות, ביום 8 בדצמבר, משתמש יחיד נכנס לאתר לא פחות מאלף פעמים בפרק זמן המשתרע על כשלוש שעות בלבד. הדרך היחידה להבין את דפוס פעולה זה היא לשער שהכוונה הייתה לשבש את פעילות הבלוג על ידי התקפת מניעת שירות. הרעיון לשבש בלוג המאוכסן על שרתי חברה כמו גוגל נראה לי, סליחה, די אידיוטי. לא איתי מסתבך התוקף, אלא עם חברה זו. זו גם הסיבה לכך שלמרות שידועה לי כתובתו הייחודית ברשת וכן ספק השירות המיוחד ממנו פעל, לא הגשתי תלונה בעניין. אגב, אני לא בטוח שמקרה זה קשור לחונטה, אבל הוא שייך לניסיונות ההשתקה.

אתמול לפנות בוקר צץ לו ניסיון השתקה אחר. בתגובה לרשומה הקודמת כתב מישהו מאנשי הקבוצה את המשפט המאיים הבא: “יש לי תחושה שהמקום הזה הולך לקראת תביעת הוצאת לשון הרע. וזו תחושה דיי חזקה הפעם.” כלומר העברת מסר מאיים שנועד לעצור את הביקורת.

והנה היום לפנות בוקר צצה לה טקטיקה חדשה. בתגובה נוספת לרשומה הקודמת, שעסקה בביקורת על אחד מאנשי הקבוצה, ועל דיון מזעזע בו השתתף, שיכפלה עצמה טקטיקת הדיון הפסולה מוויקיפדיה לתגובות לרשומה. בוויקיפדיה, כשהיה המפעיל בדעת מיעוט ובמגננה, פנה לתקוף ישירות את שותפתו לדיון. בדיון עשה זאת בגסות על מנת לסמנה מיידית כמי שנגועה במניעים אישיים (למרות ששישה משתמשים אחרים צידדו בה, ואיש לא תמך בו) ולמנוע כך אפשרות שתפעיל כנגדו את הרשאותיה, כמו שמישהו צריך היה לעשות. זו אותה טקטיקה מכוערת שנקט אותו משתמש כלפי אותה משתמשת גם בדיון קודם שסוקר ברשומה קודמת שכבר הזכרתי, ואז גם הייתה נגועה בשוביניזם עמוק ודוחה. והנה, במערכת התגובות כאן נכתבה לפנות בוקר תגובה שהתיימרה לחשוף את זהותה של אותה מפעילה. השעה המוקדמת והיעדר מערכת בקרת התגובות הביאו לכך שהתגובה התנוססה כאן כחצי יממה. בכך שוכפל אותו דפוס התנהגות. בעקבות האירוע הפעלתי שוב את מערכת בקרת התגובות ועתה כל תגובה דורשת את אישורי בטרם תתפרסם. אגב, לפי נתוני הגלישה כגון מערכת הפעלה ורזולוציית מסך, והצלבתם עם הסקרים שנערכו בחודשים האחרונים בכיכר העיר, די ברור לי מי כותב התגובה הנבזית. אגלה לכם רק שלא נפלתי מהכיסא.

שוב ושוב מנסים חברי הקבוצה, ואולי גם אחרים, להשתיק את הקול הביקורתי שאני משמיע כאן, ולא פחות את קולות המגיבים שמוצאים כאן תשתית המאפשרת ביקורת שנעדרת מוויקיפדיה עצמה. הם מותחים את זרועם הארוכה והדמיונית לכאורה (כי המסר צריך להיות ברור) אל מחוץ לגבולות ויקיפדיה ומנסים להלך אימים על מעבירי הביקורת בדרכים שונות ומשונות. כל אחת חמורה מקודמתה. דעו לכם, ויקיפדים, עם מי יש לכם עסק.

ולסיום, מי שינחש מה שמו האמצעי של גיל המילטון יקבל הוכחה נוספת לקשר בינו ובין קבוצת הבריונים.

(תוספת מאוחרת: ראו בסוף רשומה זו את תגובתו של אחד ממושאי הביקורת ואת תגובתי לה)