יום רביעי, 17 בפברואר 2010

נפקדים נוכחים

לפעמים אני חושב שאני צריך חשבון בטוויטר (אני לא חושב שקוראי מעריכים את המאמץ בכתיבת רשומות בבלוג ביקורתי). לפעמים אני רואה משהו קטן ורוצה להפנות אליו את תשומת הלב, בלי להעמיס עליו תלי תילים של פרשנויות מעמיקות. אז מכיוון שאין לי טוויטר, הנה רשומונת קצרצרה על אירוניה והערות נסתרות (שגם זה קצת אירוני, שכן אירוניה גם היא סוג של הערה נסתרת, אבל אחרת).

בדיון סוער על נושא אקטואלי הביע אחד המשתמשים את דעתו הנחרצת בתקיפות, וביקש לגייס לעמדתו את “שיחותיו עם ויקיפדים רבים וטובים מחוץ לויקיפדיה”. יפה. יש לו חברים. הם חושבים כמוהו. כעת הוא וארבעת ערכיו המומלצים דורשים בתוקף שעמדתם תתקבל!!!

כשהיינו ילדים הינו שואלים אחד כזה שמדבר ב”אנחנו” על מי הוא מדבר? עליו ועל התולעים? במקום זאת בחר משתמש אחר ללמד את הדרשן לקח ולהבהיר לו שלשיחותיו מחוץ לוויקיפדיה אין כל משקל, וכי הדיון מתנהל בדף השיחה – זה מה שמשנה. במילותיו הוא: “ככה זה, מי שמצביע משפיע, מי שמעדיף לקטר בצ'אט לא יכול להתלונן שלא מקבלים את דעתו. אין נוכחים נפקדים”. מילים בסלע, רק חבל שאין קשר בינן לבין האמת. בוויקיפדיה הנפקדים נוכחים מאוד.

משום כך, נהפוך הוא. לעתים קרובות מדי, ובעיקר בהצבעות, לא משנה מה נאמר בדפי השיחה או בדיונים. לא משנה עד כמה רהוטים הטיעונים ועד כמה חלשים טיעוני הנגד, בסופו של דבר עיסקאות אפלות נסגרות מאחורי הקלעים. במחשכי הצ’אטים ומאחורי הודעות דואר אלקטרוני נרקמות להם בריתות, מתקבלות החלטות ומתגבשות הסכמות.

והאירוניה כפולה, לא רק מכיוון שהטענה הפוכה לחלוטין מהמציאות, אלא גם כי דקה לאחר מכן אותו משתמש עצמו מצא לנכון לבקש בסתר את חברו להתחבר לאותו ערוץ אחורי לצורך בלתי ידוע, ואחרי שהתקבל האישור, למחוק את ההודעה הנסתרת. כך, גם כשהנוכחים מבקשים להיות נפקדים זה איננו עולה בידיהם, וגם כשמטיפים לנוכחות לעתים מעדיפים את הנפקדות.