יום רביעי, 29 באוקטובר 2008

המלך מת. יחי המלך החדש!

לו היה בטילדה הרביעית מדור פטירות, בוודאי היינו רואים בגיליון האחרון מודעה בסגנון הבא: "בצער רב אנו מודיעים על לכתו בטרם עת של יקירנו שיקול הדעת. המשפחה המתאבלת מבקשת שלא לסקר את ההלוויה וכן להביע תמיכה ביורשתו - הפוליטיקה של הזהויות".

כשהייתה ויקיפדיה בחיתוליה, קהילה קטנה של אנשים שהתכנסו יחדיו לכתוב אנציקלופדיה במשותף, הייתה ססמת "שיקול הדעת" לאחד הקווים המנחים החשובים ביותר בה. עם התפתחות הקהילה נשארה הסיסמא על כנה ועברה טרנספורמציה קלה להצבעות לפי ההיגיון של "חכמת ההמונים", כלומר שיקול הדעת הקולקטיבי.

מדי פעם עלו הצעות לאמץ מודל אחר, בו ההצבעות יהוו למעשה דיון ופלטפורמה להבעת דעות, ובסופן יהיה מי שיסכם אותו וינהג עם פיו. אולם, נראה היה ברור ש"מישהו" שכזה יהיה חייב להיות בעל תפקיד רשמי, וחוסר האמון במפעילי המערכת והמאבק הוותיק על מהות תפקידם כעורכי על, מנעו את ההצעה שוב ושוב.

גסיסתו של שיקול הדעת יצרה תהליך של גיבוש כללים מנחים. מה שהתחיל בתור כללים לענייני עיצוב הפך למדיניות בנושאי תוכן. תרמו לכך בעיקר מאבקים חוזרים ונשנים על מחיקתם של ערכים חדשים מחד, בעיקר על ידי מפעילים "מחקנים", ומאידך על ידי מחקנים שחוו תיסכול רב מהרוב המיוחס הדרוש למחיקת ערכים, שהמכלילנים אינם מתקשים להשיגו בדרך כלל.

את הידוק לולאת החנק על צווארו של שיקול הדעת הביאה המגמה המסוכנת של עליית הפוליטיקה של הזהויות בוויקיפדיה. הדבר בולט במיוחד בענייני פוליטיקה ישראלית (בעיקר סביב צירי ימין-שמאל ודתיים-חילוניים) וסביב הישראליזציה/יהודיזציה הגוברת של ויקיפדיה ונסיגתה מהמחויבות להיות אנציקלופדיה כללית חסרת הטיות אתניות/לאומית. כמובן שישנה חפיפה מסויימת בין עמדות הצדדים היריבים בשתי הסוגיות.

צידו השני של המטבע הוא שלפוליטיקת זהויות זו, הנובעת מעולמות תוכן חוץ ויקיפדים, יש עדיפות מסויימת על הצבעות מחנאיות משיקולי חברות ופוליטיקה פנימית, הנובעות מעניינים פנים ויקיפדים של קהילה קטנה ומצומצמת. אף על פי כן אין לטעות ולחשוב שמדובר בייצוג נאמן של החברה הישראלית, קהל הקוראים. וגם אם כן, לא ברור מדוע זה עדיף.

ויקיפדיה הפכה לשדה קרב בו מתגוששות זהויות שונות על ייצוג נקודת מבטן במקום דיון בו מועלים טיעונים ונימוקים ענייניים אותם שוקלים בכובד ראש ומפעילים...שיקול דעת. יתכן שבעידן הפוסט מודרני, המערער על קביעות אוטורטטיביות של מיעוט אליטיסטי לטובת ריבוי קולות, על ויקיפדיה לאמץ את האתגר בחום. אולם, הדבר יניב תוצאות חיוביות, אולי, רק אם תשכיל הקהילה להחליף את הדפוס הנוכחי של מאבק על הניצחון המושלם בו מוכרעת הסוגייה לכאן או לכאן על פי מידת ההשתתפות של קבוצה מסויימת בוויקיפדיה (בלי כל קשר לדומיננטיות של הדעה בקרב קהילת המומחים לעניין, בציבור הישראלי או בכל עולם חוץ ויקיפדי אחר) במנגנון והלך רוח בו יש מקום לייצוגן של דעות שונות זו לצד זו. הבעיה העיקרית היא שלשם כך דרושה סובלנות, ונראה שאין זו אחת ממעלותיה של קהילת כותבי ויקיפדיה העברית.

3 תגובות:

Eran Belinsky אמר/ה...

אני דווקא מהסבורים שיש טעם במידה מסוימת של ישראליזציה/יהודיזציה של הוויקיפדיה בעברית, במיוחד מתוך בחירה של המשתתפים בכתיבתה (אם כי יש מקום לשאול עד כמה זו באמת בחירה או השלטת סדר יום של ויקיפדים בעל עוצמה ומעמד), אבל זה לא באמת הנושא של הרשומה...

בעצם רציתי לקשר במעט פרסום עצמי לסדרת רשומות שפרסמתי בעבר על הגמוניה מול שוליים בוויקיפדיה בפרט ובעידן ה-web 2.0 בכלל, אשר לדעתי נותנים סוג של הסבר לפן מסוים של התגוששויות הזהויות השונות: http://eranb.blogli.co.il/archives/4 , http://eranb.blogli.co.il/archives/35 ו- http://eranb.blogli.co.il/archives/94

אנונימי אמר/ה...

אני מתעב את המושג "שיקול דעת". זהו למעשה מושג שסתום חסר כל משמעות מעבר ל"אני עושה מה שמתחשק לי".

כשמישהו מנמק את מעשיו ב"שיקול דעת", אז זה סימן שיש לו מה להסתיר.

אני חולק על ההנחה שמאן דהוא יכול להשליט "סובלנות" טוב יותר משהרוב יכול. המציאות מלאה התנגשויות בלתי נמנעות בין אנשים שונים, כשאני ואתה נפגשים באמצעו של מסדרון צר שרק אדם אחד יכול לעבור בו, אז אין מנוס מהכרעה חדה וברורה של "הכל או לא כלום", או שאני אסוג לאחור, או שאתה תיסוג לאחר, אין שום "דרך אמצע" או "פשרה".

המציאות מלאה בסיטואציות כאלה. מובן שדמגוג מספיק מוכשר מסוגל להציג גם סיטואציות כאלה בצורה אחרת ולשכנע ש-1 מ-2 דרכי ההכרעה איננה אלא "פשרה". אבל זו רק דמגוגיה.

אני מודה שאני לא מספיק חכם בשביל לדעת טוב מכולם כיצד לפתור סיטואציות כאלה, ואין לי דרך שתרצה את כל הצדדים טוב יותר מהכרעת הרוב.

אהרן בן טובים אמר/ה...

צודק האנונימי בכך שיש העושים שימוש דמגוגי ו/או ציני במונח "שיקול דעת", אבל אני דווקא התכוונתי למושג פשוטו כמשמעו, במובנו הבסיסי ביותר, שנראה לי שחסר כל כך אצלינו.

לגבי הפתרון אני חושב שמעטים המקרים של "הכל או לא כלום" ושיצירתיות וסובלנות יכולות לפתור הרבה בעיות, כולל מפגש של שני זרים במסדרון צר (אחד מעל השני, למשל). אינני קורא להפקדת ההחלטה בידי יחיד כזה או אחר, אלא לשינוי הלכי הרוח, בהסכמה, של כלל חברי הקהילה, מחקנים ומכלילנים כאחד, לטובת פשרה.