מדיניות תג המחיר

יש אנשים שלא כדאי להסתבך איתם. כשתרגיז אותם במקום אחד, הם יגרמו לך לשלם במקום אחר. בפעם הבאה תחשוב פעמיים לפני שתצא נגדם. יש שיקראו לזה “הפחדה” או “איום מרומז”, יש שיצביעו על התנהגות בריונית, יש מי שיציינו שמדובר בחוסר הפנמה של כללי משחק הוגנים, אחרים ינקבו במקל מהצמד המפורסם של המקל והגזר שנועדו לשמור את הסוס בתלם. אלו וגם אלו יתקשו להכחיש שמדובר בפרקטיקה מקובלת למדי בעולם התחתון, ובוויקיפדיה.

תחילתו של הסיפור, כלומר של תת-פרק בסאגה המתמשכת, בהצבעת מחיקה לא חשובה של תבנית שולית. הדיון לא סוער מדי, הרוב המשמעותי המצדד במחיקה הוא יוצא דופן ומראה על קונסנסוס עמוק יחסית למקובל במחוזות ויקיפדיה, והדיון לא עורר יותר מדי דיוני משנה, הכפשות אישיות והעלבויות בדפים אחרים. באמת לא טרגדיה. אמנם שלושת המצביעים הראשונים בעת הותרת הערך מרמזים על ניסיונות הגיוס של החבורה העליזה, אבל נראה שבמקרה זה אפילו לשאר חברי הגווארדיה היה קשה לתמוך בתבנית שכזו.

האמנם? יודע כל בריון שכונתי שגילוי קטנטן של חולשה הוא מדרון חלקלק שסופו מי ידע. בעסקי ההפחדה לא ניתן ליהנות מהלוקסוס של עיקר וטפל – על הכל יש להגיב מהר, ביעילות ובאגרסיביות. שידעו מי הבוס. ראיתם פעם את התפוז המכני?

אז הנה באה לה סנונית ראשונה. התלבשה לה החבורה הנעלבת על מי שהחל את הדיון שהוביל להצבעת המחיקה. לא רק זאת, אלא גם שהחוצפן הקטן העיז והעיר שמדובר לא פחות ולא יותר בכבודן של נשים. והרי ידוע שלמטרונית מונופול על כבודן של נשים ובשל חוסר רגישותה לסוגיות של מגדר היא מכשירה, בתוקף מינה, כל מני גילויי דעות חשוכות. כך למשל, לדעתה מינו של אדם הוא מרכיב הכרחי בשיקול הדעת האם התבטאות כזו או אחרת מבזה (“מבזה נשים? מתי נהיית אישה?”), שזה בערך כמו להגיד שאובמה לא יקשקש לאחמדינז'אד על אנטישמיות כי מה הוא יודע על אנטישמיות? הוא לא יהודי (ויש המוסיפים – הוא מוסלמי בסתר). לא יקום ולא יהיה. לא בבית ספרינו.

חלף לו יום אחד ממועד סגירת ההצבעה ומיד נקרתה הזדמנות. עיון בהיסטורית הגרסאות של ערך אחר, בתחום אחר, מגלה משתמש חדש המוסיף פרטים תפלים לערך, ואשר הדובר החרוץ מההצבעה הקודמת שיחזר אותו. פעמיים. אחרי הפעם השנייה הוא הבין שמדובר בנודניק טיפוסי ופנה לדף הבקשות ממפעילים, כמקובל. מפעיל חרוץ נענה לבקשתו והציע למתקוטטים לעבור לדף השיחה, כמקובל גם כן.

כמקובל? אחת…שתיים…שלוש…נפל האסימון! הנה נקרתה ההזדמנות! מיד פנה המפעיל החרוץ לאותו המשתמש וחסם אותו לשעתיים בשל מעורבותו במלחמת עריכה. (אקטע כאן את הרצף הסיפורי ואעיר שהמשתמש אינו חף מפשע ובעברו מלחמות עריכה רבות. מאוד. אבל כאן? ובעיתוי זה? כמאמר הגשש: “הצחקתני”). לא די בכך, אלא הותיר אחריו את טביעת אצבעה של מפעילתו של המפעיל: חוסם ו”עוזב את המחשב” (קרי: אעשה את עצמי הולך, ואמנע מתגובה, אתן לאחרים לא לעשות כלום ובנתיים אתה חסום.) “עזב את המחשב” ובא פיון אחר שמסביר שיש לפנות למפעילים שישחזרו לגרסא היציבה ויגנו על הערך – אבל כך עשיתי, נזעק החסום. אז מה, שתיקה רועמת. אל תטרידו אותנו בזוטות כמו עובדות. שוחרר החסום כעבור שבע דקות – אין מה להתלונן, אין עילה לפנות לבקשות ממפעילים. השרירים הופגנו, המסר הגיע ליעדו, הונף המקל – בפעם הבאה תחשוב טוב טוב לפני שאתה מתעסק איתנו, קאפיש טובאריש?