יום רביעי, 16 בדצמבר 2009

ויקיפדיה כבית שאן

כלל ידוע הוא שאין שופטים אדם בעת צערו, אולם כיצד יש לנהוג כשהצער הופך לכלי טקטי לסחיטה באיומים? סחטנות שכזו קיימת הן במסגרת היחסים בין חברי הקהילה והן בניסיון להשפיע על ערכי ויקיפדיה עצמה.

טקס, מלמדת אותנו האנציקלופדיה החופשית, “הוא אירוע סמלי המורכב מרצף פעולות, המבוצע בסביבה מסוימת ובמחזוריות סדירה.” טקס ההיעלבות הוויקיפדי כולל את הפעולה סמלית של החשכת דף המשתמש או החלפת תוכנו בטקסט נזעם, לרוב קצר למדי, המטיח האשמות בזה, באחר, או בקהילה כולה. לעתים חש הנעלב צורך לפרסם את היעלבותו ולהפכה למתוקשרת ביותר. או אז הוא הופך ל”נעלב מרובה אתרים” כשהוא מציין את נרגנותו בדף שיחת הערך בו התחולל האירוע ממנו נעלב, בדף שיחתו שלו, בדף שיחת המעליב, בדף שיחה של אחד הבירוקרטים ובדף הבקשות ממפעילים, לעתים כדי לבקש את חסימתו שלו עצמו כדי להמחיש קבל עם ועדה עד כמה הוא רגוז ורציני בכוונותיו.

בשלב השני של הטקס, ויקיפדים אחרים, חלקם מקורבים, חלקם נשמות טובות המביעות דאגה אותנטית, וחלקם שותפים לעמדה בעימות שבדרך כלל הביא לטריקת הדלת ואשר כעת נשארו ללא שותף למאבק, נזעקים בדף שיחתו של הנעלב וקוראים לו לשוב. לעתים מצטרפת להקת המעודדות לגידופי הצד השני, לפעמים היא מבכה את האובדן, ולעתים מציעה דברי ניחומים, הצעות להשלמה עם הגורל, והמלצות לאורך רוח, מנוחה וחזרה. הם המקהלה היוונית שנועדה להעצים את הטרגדיה על מנת להביא לקתרזיס, בין אם על ידי כניעה לזעם האלים או על ידי חיזוק ידיו של הגיבור המיתי במאבקו חסר הסיכוי. במקרים מסויימים צץ לו תועמלן מטעם עצמו המפרסם ברחבי הקהילה את הצורך להתרפס בפני הפורש הטרי, על מנת לרצותו ולהסיר את רוע הגזרה. אלו נזעקים בדפי שיחה רבים, יוצרים תבנית ומשנים את חתימתם על מנת להתריע בפני הקהילה בכל מקום מהאסון הממשמש ובא. במערכה השלישית לרוב מתרצה הגיבור, יורד מהעץ עליו טיפס, ושב ממקום גלותו מרצון בבית שאן. אין צורך להכביר מילים ולהמחיש את התופעה, אבל אני רוצה להזכיר שני מקרים שחרגו מגדר הנורמה, ושיש לתת עליהם את הדעת.

בעוד שכל עם ישראל עומד לשלב ידיו ולצאת במחולות גיל, ששון ושמחה לרגל חגיגות הערך ה-100,000 של ויקיפדיה העברית (שניתן רק להתפלל שלא יבייש את המפעל כולו), ניתן להיזכר במהומה לא קטנה שהתחוללה בקרב הקהילה לפני שלוש שנים וכ-50,000 ערכים. משתמש חדש כתב ערך על עצמו, משתמש אחר תהה על חשיבות הערך בדף היחה תוך זילזול עמוק וחוסר רגישות לסיטואציה העדינה ונחסם בשל כך, מה שעורר קטטה המונית בעקבותיה החשיכו את דפי המשתמש שלהם לא פחות מתשעה ויקיפדים, רובם מפעילים. המחאה, שנמשכה מספר ימים, נועדה להביע תמיכה במפעיל החוסם ושאט נפש מהוויקיפד הותיק שתקף את הכותב האוטוביוגרפי בדף שיחת הערך. האירוע היה ונשאר חסר תקדים, אבל הוא מעניין לפחות משני היבטים: הראשון הוא שלמרות שבולטים בין הפורשים שמות שכיום מזוהים עם אותה קבוצה מסויימת של מפעילים ועושי דברם הגרועה ביותר בוויקיפדיה (אך בוודאי לא היחידה), באותם הימים הייתה אותה רשת פטרונז’ בחיתוליה, והמחאה הייתה גדולה ורחבה ממנה. משום כך, זאת הצצה לעבר, שהוא גם עתיד אפשרי, בו אותה רשת, כאותו משפט מיתולוגי מ”מאחורי הסורגים”, “מתכווצת לגודל המתאים” ואין לה את הכוח המניפולטיבי המוגזם ממנו היא נהנית היום. שנית, זהו רגע מחמם לב בו למספיק אנשים היה איכפת מספיק מתרבות הדיבור ומשמירת כללי ההתנהגות בין חברי הקהילה – מצב כה שונה מהציניות הרווחת כיום ביחס לשיאים החדשים הנשברים חדשות לבקרים.

אין לשפוט אדם בצערו, אולם כאשר מדובר בנעלב סדרתי, שעשה את הטקס קרדום לחפור בו גם במרחב הערכים, אני מרשה לעצמי לאזכר את המקרה השני. כך, כאשר הועמד לפני שנה הערך על האגדה האורבנית אודות צירוף המקרים של לינקולן וקנדי להצבעת מחיקה, יצא כותב הערך להגנתו – פעולה מובנת ולגיטימית. קצת פחות לגיטימית הייתה הדרך בה עשה זאת – הצבת אולטימטום לקהילה – אם ימחק הערך – יפרוש. הסחיטה באיומים גלשה מעבר למקרה הפרטני כאשר כמה אופורטוניסטים (ראו שלב ב’ לעיל) יצאו במסע הכפשות אינטנסיבי נגד ה”מחקנים”, בטענה שקנה המידה שהם מבקשים לאכוף גורם להרחקת כותבים פוריים ורציניים. האיום הצליח, ומעניין להשוות את הצבעת המחיקה הזו להצבעה שהתקיימה לא מזמן, בה הוחלט למחוק ערך שלא נכתב בידי משתמש ותיק שהחליט להפעיל את כל כובד משקלו ולאיים בפרישה. בעוד שמבחינה מהותית שני הערכים דומים מאוד, התוצאות שונות לחלוטין, והסיבה איננה קשורה בערך, אלא בטקס ההיעלבות האפקטיבי של כותבו של הראשון, לעומת היעדרה של שדולה למען ריצוי הכותב בשני. כך, פרקטיקה של יחסים בין חברי הקהילה חילחלה והשחיתה את תהליך עריכת הערכים עצמם. הביריונות הצליחה וחיזקה את ההרגשה שהסחטנות משתלמת, ולכן הנעלב מלפני שנה נעלב הפך לנעלב סדרתי והוא נעלב גם בימים אלו ממש.

אחרי השנים הראשונות בהן היה הטקס לכלי נפוץ, הבינו מרבית הוויקיפדים את מהלך הדברים וחדלו מלהתרגש. לכל אחד נמאס קצת לפעמים, למרבית הכותבים יש אגו מפותח וסובלנות נמוכה, וזה קורה. נרגעים וממשיכים. אבל נדמה שדווקא היחס הסלחני הזה, שאינו לוקח ברצינות רבה מדי את איומי הפרישה, הביא לדור חדש יותר שלא ידע את יוסף, וההתרגשות אצלו מכל איום סרק, או אמיתי, פורצת גבולות. אבל טקס הוא אירוע סמלי, שכאשר מידת הסמליות שבו נחשפת והיא גלויה לעין כל, המיסטיקה נחלשת והאפקטיביות שלה פוחתת. אולי יהיה בשורות אלו בכדי לתת לנעלבים את זמן ההירגעות שלהם בבית שאן, מבלי שנצטרך לסבול את מקהלת המקוננות, את הנעלבים הסדרתיים או את הנעלבים מרובי האתרים. כשירד מפלס הכעס נשמח לקבלם בחזרה ולראות אותם שבים לפעילות פורה. אנחנו אוהבים אותכם, נעלבים יקרים, ומעריכים את פועלכם. אבל אין לנו זמן וכח לדרמות. ואין לנו סבלנות לסחטנות.

15 תגובות:

הראל אמר/ה...

מעניין וחד-אבחנה כרגיל. סיקרן אותי לחפש מה כתבתי אני אז באותה פרשייה מלפני שלוש שנים - כבר הספקתי לשכוח ממנה לחלוטין בחיי.

ובכל זאת, אנא חזור בך מן הביטוי "כנופיית המפעילים ועושי דברם" (ולא משנה לי הסיפא "הגרועה ביותר בוויקיפדיה" שכביכול מצמצמת אותו לחבורה מסויימת של מפעילים). זה ביטוי בוטה, שקרי ותוקפני, שלא מותיר בי הרבה אמון בכוונותיך הטובות.

אהרן בן טובים אמר/ה...

אני בהחלט לא מתכוון לכלל המפעילים, אלא לקבוצה קטנה מהם. זה לא צמצום "כביכול", אלא באמת, וכתבתי עליו באריכות ברשומות האחרונות. אם זה לא מספיק ברור, אבחן כיצד ניתן להבהיר זאת.

אהרן בן טובים אמר/ה...

על מנת להסיר ספק ולמנוע פרשנות מוטעית כזו שהציג הראל לעיל, שיניתי מעט את הניסוח כך שיהיה ברור שמדובר בקבוצה ספציפית, ולא בכלל המפעילים כ"מעמד".

Eran Belinsky אמר/ה...

ברשותך אקשר לרשומה ישנה שלי שדנה בערך באותו עניין:
“תחזיקו אותי” או “הדרן”.

אהרן בן טובים אמר/ה...

תודה ערן! לרגע הרגשתי קצת כאילו ביצעתי פלגיאט. אבל אז שמתי לב לתאריך הפרסום: דצמבר 2006 (שמתם לב שרבות מהפרשות הללו קורות בדצמבר?), ואני חושב שזה מחזק את דברי בפסקה האחרונה - התהליך ההדרגתי של ביצוע הטקס, של ההתפכחות ממנו, ושל דעיכתו. תודה.

אנונימי אמר/ה...

תלוי מתי.

מול אלימות מפעילית האמצעי הזה של איום בפרישה וגיוס משתמשים נוספים לתמיכה בו עשוי להיות האמצעי האפקטיבי היחיד.

ובכלל, היכולת לפרוש ולאיים בה היא אחת מיכולותיו המועטות של המשתמש הוותיק לחולל שינוי כלשהו בוויקיפדיה.

איתן פעל כשורה וככל יכולתו אל מול הביריונות של עודדי, ואם רבים אחרים היו פועלים בעבר באופן דומה אז היו נחסכים מויקיפדים רבים סבל וייסורים למכביר.

אל תמעיט בערכו של איום בפרישה, לפעמים הוא אפילו עובד.

יורי אמר/ה...

באמת נמאס כבר מאיומיי הפרישה האלה. מי שרוצה לפרוש לא נוטה להבליט את זה - הוא פשוט פורש. מאוד קל לזהות את אלה שלא באמת רוצים לפרוש אלא רק לקבל מבול של תגובות בנוסח: אתה חמוד, אתה תותח, אתה גבר, בבקשה תישאר...

יותר מכל מעצבן אותי כשאני רואה ויקיפדים מאיימים בפרישה כביכול בגלל דברים שטותיים לחלוטין כמו הערה לא במקום שנזרקה כלפיהם באיזה דיון נידח. זה בדיוק מה שהיה עם איתן לפני כמה ימים. ייתכן ומדובר בניסיון סחטנות לא מוצלח אבל לא נראה לי. עושה רושם שזו הייתה סתם קפריזה ילדותית על שטויות. וזה בניגוד להצבעה על צירוף המקרים לינקולן קנדי שם אכן היה מדובר במקרה מובהק של סחטנות מכוערת. אולי התואר נעלב סדרתי באמת מתאים לו...

דרך אגב למה אתה עדיין קורא לזה אגדה אורבנית? גם אם לא קיבלת את הסברי באותה הצבעה, האם העובדה שהערך לא משויך לקטגוריה אגדות אורבניות לא אומרת משהו?

ברי"א אמר/ה...

מבלי להכנס לפרטי הפרשה הנוכחית (סוב יודיצה ;-), ויקיפדיה סבלה גם מפרישות של משתמשים תורמים מאוד, כגון PRRP, מלמד כץ ועוד. בפרישות הללו היו אשמים אנשים שהשתמשו בכוחם ו/או במקלדתם שלא כדין.

לכן, כאשר משתמש מודיע על כוונתו לפרוש, ובמידה שהוא משתמש תורם למרחב הערכים, מובן הרצון לנסות ולהניא אותו מהפרישה. בין אם מבחינתו זה "טקס" ובין אם זו כוונה רצינית, מבחינת חבריו זו שאיפה לראות תורם מוכשר נשאר בוויקיפדיה.

לכן, אם הפוסט שלך מבקר את הנעלב, ניחא. אולם, אם כוונתך להעביר ביקורת על המפצירים בו להשאר, לדעתי אין לה מקום.

המשקיף מהצד אמר/ה...

שמישהו יעשה חסד עם איתן ויראה לו את הפוסט. בצעד פאתטי הוא שלח מספר הודעות למשתמשים שיבואו לקרוא בדף השיחה שלו את האולטימטום שהציב. ביום רגיל היו קוראים לזה "ספאם".

ובאולטימטום הוא מגנה את ה"כוחניות" ואת "האיומים" שננקטו כלפיו... ומיד מבטיח לעשות אותו דבר למפעיל שחטא כלפיו, לדעתו.

מהתגובות הפושרות נראה דווקא שהרוב מבינים שאיתן טיפס על עץ שלא לצורך בגלל אי הבנה שרובה תלויה בו. הם גם לא שבעי רצון מהדרמה שהוא מנסה לחולל שוב פעם מחדש. שמישהו יעשה לו טובה ויגיש לו סולם, כי כשהוא יפול מהעץ, זה יכאב רק לו. וחבל. יש לו עוד ערכים רבים ויפים לתרום.

אהרן בן טובים אמר/ה...

ראשית מענה לאנונימי הראשון שהעלה שלוש טענות - שלושתן שגויות: רוב הפרישות המתוקשרות איננן קשורות כלל למפעילים ולויכוחים על הפעלת סמכויותיהם. רוב הפרישות הללו קשורות לעימותים סביב ערכים ועלבונות נלווים.

שנית, האיום בפרישה איננו כלי יעיל לחולל שינוי, בוודאי שלא מצד המשתמש הותיק. בעוד שאסכים איתך שקשה מאוד לחולל שינוי בוויקיפדיה, איומי פרישה אינם אמצעי יעיל לעשות כן. אני תמהה אם יוכלו להביא כאן שלוש דוגמאות בהן איום בפרישה הביא לשינוי כלשהו.

שלישית, במקרה האחרון שהביא לכתיבת בלוג זה, פרישתו המתוקשרת בצורה כושלת, אך בהתמדה, של איתן, הייתה מהפחות מוצדקות שאראתה הקהילה. זכותו של כל אחד להיעלב ממה שהוא רוצה, כמובן, אבל המקרה הזה קלוש כל כך עד כדי מבוכה. מבוכה שהולכת ומתעצמת לנוכח זעקות תשומת הלב בדפי שיחה של משתמשים שונים, התראות ששובו הצפוי יהיו מלוות בכוחנות, והמשךהשתלחויות במשתמש אחר עליו עשה שרירים מלכתחילה, ובצורה נבזית, ונעלב כשהעירו לו על כך שהדבר לא משרת אותו נאמנה.

ליורי: אגדה אורבנית משום שהערך פותח במילים: "צירוף המקרים של לינקולן וקנדי הוא אגדה אורבנית..."

לברי"א: ראשית, הרצון להשאיר כותב תורם הוא ברור, אם כי ציון העובדה שהדבר נעשה על ידי "חבריו" מעוררת שאלות: מדוע "חבריו", מדוע לא מצד ויקיפדים מן השורה המוקירים את פעילותו? שנית, גם ההסתייגות אם מדובר בכותב תורם במקומה - אבל נראה שאנשים שונים מגדירים "תרומה" בצורות שונות. שלישית, גם אם התעולה אותנטית, ממבט חיצוני מדובר על "טקס" עם כללים, מהלכים מחייבים ומשחקי תפקידים. אין סתירה בין האותנטיות לטקסיות. רביעית, אני מבקר את הפרקטיקה שלא מכבדת את בעליה ולא את הקהילה. מותר להיעלב. מותר לפרוש. מותר לקחת הפסקות. מותר לעודד אדם השרוי בצערו. אבל לא צריך להפעיל מנגנוני סחיטה ולא צריך לחטוף את סדר היום של הקהילה כולה. מוטב לאמץ את השיטה הפולנית ולשבת בשקט, לבד, בחושך. זה גם עובד הרבה יותר טוב. לבסוף, ביקורתי איננה מופנית כלפי כל כותב דברי עידדו או הזדהות בדף שיחתו של פורש מזדמן, אלא כנגד אותם בודדים שהופכים זאת למערכה בה הם ממוני יחסי הציבור מטעם עצמם. הדוגמא הבולטת ביותר היא התועמלן החרוץ שהתגייס לצידו של איתן בסיבוב היעלבותו הקודם במהלכו סחט את הקהילה להשאיר ערך בתמורה להמשך הענקת חסדיו לקהל הקוראים. זו התנהגות הראויה לכל גינוי.

אנונימי אמר/ה...

נראה לי שאיתן קלט שהוא הופך לדוד לוי ויקיפדי, וכך מתייחסים אליו ולאיומי הפרישה שלו. הוא ממשיך לערוך תוך שהאולטימטום המגוחך שלו מתנוסס בדף השיחה שלו ובעוד דפי שיחה אחרים בלי שאיש מצדד בו, אחרי שהמשתמש החדש הזכיר נשכחות (ונעלם? לתמיד?).

האם הוא ירד מהעץ או רק ממתין לשעת כושר? לאור ניסיון העבר יתכן שהוא יטען בעתיד שהקהילה נתנה לו מנדט "להיכנס בעודדי בכל הכוח" כפי שהוא הבטיח לעשות. מישהו צריך להבהיר לו שאם הוא יעשה את זה הוא יעלה על טיל.

אנונימי אמר/ה...

איתן אולי בחר בתגובה כוחנית מדי, אבל זו כנראה הדרך היחידה למגר את העודדיזם, תופעה יחודית רק לוויקיפדיה העברית בה מפעיל קיבל מעמד של כל יכול המתעמר בכותבים חדשים וותיקים כאוות נפשו. בתקופה בה היה בחופשה ארוכה, ויקיפדיה הייתה מקום שקט ושוויוני בהרבה.

אנונימי אמר/ה...

בתקופה שבה עודדי לא היה בוויקיפדיה מספר ההשחתות היה גבוה בהרבה, כיוון שהוא היה ונשאר אחד מטובי המנטרים. נכון שלפעמים הוא מחמיר עם אנונימים ועם אנשים שבאים לוויקיפדיה כדי לעורר מהומה ולא בשביל לכתוב ערכים; אבל לזכותו ייאמר שהוא לא חלק מהפטרונאז' ולא בכיס של אף אחד. אשר לאיתן, יש לו היסטוריה ארוכה של אגרסיביות ופה מלוכלך, ובאמת הגיע כבר הזמן שמישהו יעמיד אותו במקום.

אנונימי אמר/ה...

עודדי לא בכיס של אף אחד, כי כולם בכיס שלו... ע"ע דוד שי. מספר ההשחתות כשלא היה בשטח לא היה גדול יותר, לחלוטין לא. זוהי אגדה שהוא וכמה מלחכי פנכה מנפחים. אולי ההשחתות התגלו לאחר פרק זמן ארוך יותר, אבל הן התגלו. שורה תחתונה - טוב לוויקיפדיה בלעדיו, היות והוא מבריח כותבים סיטוני בהתנהגותו ובמעשיו.

אנונימי אמר/ה...

עודדי לא חלק מהפטרונאז', מצחיק מאוד. ללא גיבוי מאסיבי מצד הבירוקרטיה והסקרלטייה, הוא לא היה יכול להשתולל כהרגלו, לרבות מול מפעילים אחרים.