דרך דנדשה

אירועי הימים הביאו אותי לחשוב האם אנו עומדים בפני מניפסט קהילתי חדש הממשמש ובא, ואולי נקעה נפשם של הבירוקרטים (אירוע מרשים ומצער בפני עצמו, שכן אם יש מה שמאפיין אותם זה שנים זה אורך רוח) מהריב והמדון.


שתי תופעות חברו להן יחדיו. האחת היא של קריאה להבלגה, ויתור והמנעות מחסימות כלפי משתמשים חדשים יחסית הנקלעים לריב סטנדרטי שבעבר הלא כל כך רחוק היה מזכה את משתתפיו בחסימה, אחת לכל הפחות. השנייה היא חסימתם של משתמשים ותיקים בקלות יחסית. מ"פ המסייעת החליט על חוקים חדשים. הוותיקים לא יהנו עוד מזכויות יתר בשל ותיקותם ואילו צעירים ישפטו לחומרה. נהפוך הוא, לצעירים יסולח על שגיאותיהם, כי רכים בעריכות הם, ואילו מהוותיקים הציפיות גבוהות בהרבה, וכגודל הצפיות כך גם גודל האכזבות, וגם התוצאה בהתאם.

הכל טוב ויפה ויפה שעה אחת קודם, וזאת בשני תנאים. הראשון הוא שאם מהוותיקים מצפים ליותר, הרי שמהסמלים מצפים עוד יותר. רוצה לומר, את אותו שיפוט לחומרה, לפחות, יש להפעיל גם כלפי מפעילים סוררים. השני הוא לא להסתכל רק על המתקוטטים, אלה לנהוג בחומרה, לפחות ברמה ההצהרתית (שכן אין לנו מערך חקירת ואוי לנו אם יהפכו המפעילים ו\או הבירוקרטים לשופטים של ממש), עם המסכסכים, שידיהם עסוקות תמיד בליבוי האש.

לפני זמן רב יצאה הקהילה, בהסכמה שבשתיקה (יחסית), לדרך חדשה. אולי הגיע הזמן לשוב ולצעוד בנתיב חדש.