יום ראשון, 18 ביולי 2010

מכתבים לעצמי (III)

18 ביולי 2010

יומניקו, מה נהיה?

יש לי חדשות טובות, אבל קודם כל וידוי קטן. אתמול קצת יצאתי מכלי ואיבדתי שליטה. איך זה שכל המצביעים לא מבינים שמה שאני מציע להם ישקיט את התסיסה המעצבנת הזו של הוויקיפדים הנקמנים והמוסתים האלו? כמו משה אני מרגיש, היורד לו מהר סיני ודברי אלוקים חיים חרוטים על סלע בידיו, ולמטה צאן מרעיתו חוגגים סביב עגל הזהב. נשברתי. בדם לבי כתבתי את שאני מרגיש, ואת מה שחשבתי שיעורר פרובוקציה, ובעקבותיה פיצוץ ואז תשומת לב ועניין ואולי, עם קצת מזל, אוכל להאשים כמה אחרים במה שקורה. כתבתי שכל מי שלא תומך בפשרה איננו אלא מחפש את המפעילים כלל וכמה מהם כפרט (טוב, ההצבעה על עודדי לא ממש מראה את זה, אבל רובם לא מסוגלים לקשור הקשרים שכאלו). שלפתי גם את קלף הקורבן - שלא מצביעים להצעה כי אני המציע, וצידו השני של הקלף הזה הוא קלף הוותק. בכל זאת הם לא נפלו בפח ולא נכנסו לדיון שאולי היה מבזה ולא ממש מועיל, אבל היה מושך אש וצומי ומאפשר לנו לנופף בדגל ה"פלגנות" החביב והאפקטיבי כל כך.

אבל זה מה שנכתב אתמול. החדשות הטובות הן מה שלא נכתב, ורק לך אני מגלה בסודי סודות. אז יד לפה, יומניקו, כן. אחרי שישבנו וחשבנו ראינו את האור והיתרון שבמצב הנוכחי. מספר המצביעים הקטן משמעותו היא שהפער במספר המצביעים בין 40% המתנגדים, נציגי כוחות האופל, ו-60% התומכים, אנשי האור והחזון הטהורים והתמימים, הוא קטן למדי. במצב הנוכחי, למשל, די בארבעה מצביעים בלבד כדי להפוך את ההצבעה על פיה. הרי כבר בצייטגייסט תוזמר לו מבצע מוצלח שכזה, בו הכל נסגר ברגע האחרון. הרי מדובר על תרגיל שהוא אולי מסריח, אבל כשר, וזה כל מה שחשוב. אז זהו, אם מצביעי הנגד ירדמו בשמירה בשל היעדר הצומי, ברגע האחרון יצביעו אנ"ש לצד הנכון ובא שלום על ישראל. בקיצור, עם תכנית אסטרטגית חדשה זו מיעוט המצביעים איננו בעוכרינו עוד, כי אם הפך לנקודת חוזק ונקודת משען ארכימדית באמצעותה אזיז את תוצאות ההצבעה, ואת ויקיפדיה.

יהיה טוב, יומניקו, עוד תראה.

לילה טוב!

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

אני לא בטוח שאתה צודק.

המציע נמצא במצב של win-win. גם אם ההצעה תיכשל הדבר יביא לו תועלת רבה. לדעתי, אף רבה יותר מאשר אם ההצעה תעבור. ראשית כל, המצב הקיים ייוותר על כנו (שזה מה שהוא באמת רוצה), ושנית, הוא תמיד יוכל לטעון (ואנחנו הולכים לשמוע את זה כל כך הרבה) שהנה הוא הלך את כברת הדרך, הציע "פשרה הוגנת" והצד השני נותר בסרבנותו העיקשת, ולכן אין להעלות את הנושא הזה יותר לעולם.

אורי רדלר אמר/ה...

אבל, מכל מקום, ההצעה לא עברה, האין זאת?