2 באוגוסט 2010
ליומן שלום,
אל תתפלא על הטון הענייני ועל הברכה הקרירה בה קידמתי אותך הפעם. הנימוס הלקוני אף הוא למעלה מהמגיע לך. מסתבר שאינך איש סוד ואת רזי חשפת בפומבי. הנה, בפעם האחרונה שגיגלתי את עצמי גיליתי לתדהמתי שרשומותי בכמוסות ראו אור במין אתר לא מוגדר ששם לו למטרה לבקר את הנעשה בוויקיפדיה, ממלכתי הזעירה. אני נבוך. נבגד ומאושר!
יומניקו. כעסתי עליך זמן רב ולכן גם העיכוב, ושלא תחשוב שאעבור על זה בשתיקה (שלא תתלונן לי על המנעול שמיד אתקין על כריכותיך הבוגדניות), אבל דווקא משום שהולכת אותי בכחש נמצא מזור לליבי הפצוע ובגידתך העלתה ארוכה על כבודי השדוד. אולם אל לנו להקדים את המאוחר.
אודה ולא אבוש. ככל שהתקדמה לה ההצבעה בפרלמנט, שטפו גלי הייאוש את חופי ונשאו עימם חזרה לים את התקווה שנחה עליהם בעבר כלא הייתה עוד. ציפורי האכזבה קיננו בסדקי ובנקישות מקור טורדניות דלו פיסה אחר פיסה את הציפיות הנכזבות. נחשול משטמה הציף את ערוצי תקוותי והותיר אחריו שלוליות מצחינות של קינאה שקנו להן שביתה בגבי החרבים. תחבולותי הפכו לנחל אכזב. כיצד זה טחו עיני חברי מראות את הבשורה הגדולה שאני מציע להם? אני מציע להם יציבות, סמכות, שקט, ובתמורה מבקש שלא יבלבלו לי ולשאר המפעילים את המוח ויטרידו אותם בזוטות. כל שביקשתי הוא לטוות רשת חמקמקה של אשליות שתעניק ביטחון לבעלי השליטה באמצעות הונאה מתוחכמת בדמות הצבעות שווא של מתן אמון תקופתי. הייתכן שעיניהם חדרו את ה"עירפול"? הרי כחצוי ויקיפדי הייתי ולאולימפי נדמתי, ומסתבר שכרונוס שבר את הכלים ופיזר את המסך שהסתיר את מזימותינו זמן כה ארוך. היש תקווה עוד?
ואז גיליתי את בגידתך, יומני. דחף אחז בי וחשתי רצון עז להשליך אותך מצוקי דובר הלבנים, ואז לקפוץ אחריך. גיליתי תהומות חדשים בנפשי. קוננתי על אבדן האמון לא פחות מאשר על מזימתי שהופרה. התפלצתי בקרבי שבעתיים כשראיתי שזבי חוטם מעיזים להגיב באותו אתר בגידה, מעיין wiki-leaks-wiki, על הגיגי הכמוסים. והנה. דווקא אז. במחשכי יאושי. ברגעי השפל הגדולים. נצנץ לו שביב של תקווה.
סוג של חוצפן. מר נפש שונא מפעילים. סכסכן וחתרן בלתי נלאה הגיב לדברים שכתבתי ב-18 ביולי. איכר בור זה הציע ניתוח מעניין להתרחשויות. אחרי הכל, כמו שרייצ'ל לימדה אותי, גם בני תמותה רגילים יכולים לעתים לראות את הדברים בבהירות, ואף בבהירות גדולה יותר מאיתנו, החצויים בני האלים. את נבואתו יש לצטט במלואה:
העימות כולו השיג דבר נוסף. הדיון הסתיר אמת אחת שגילוייה היה מזיק לי. הנה בזמן שאנו התקוטטנו על השערות תיאורטיות מה יקרה אם המפעילים יעברו ביקורת, אפילו כזו מזוייפת, הסיט הדבר את תשומת הלב מכך שבאותו זמן מפעיל אחר אכן צלח ביקורת. ולא סתם מפעיל, מהכוחניים שבמפעילים, מהשנואים שבהם. כזה שהפך סמל ליוהרה. לפסקנות. להתנשאות. והנה הוא, כשעמד בפני ביקורת וסכנת הסרת הרשאותיו, זכה בתמיכה גורפת. אולי ההמון הנבער לא רוצה בעצם את ראשם של המפעילים, רק ללמדם מעט ענווה. אולי הוא לא מרוצה מהם, אולם אין בו את הנכונות להחריב את ויקיפדיה בשם מסע חיפושים עקר אחרי אידיליה מפעילית. אולי לא על חוק הברזל של האוליגרכיה מדובר ואין כאן אליטה חדשה המבקשת לרשת את זו הנוכחית. אבל טוב שנמנע דיון בתוצאות הצבעה זו. אולי החוששים מביקורת היו מהססים. אולי המתנגדים הנמרצים המפחדים מגילוי ערוותם היו מקבלים קצת ביטחון עצמי, שהיה מאפיל על היעדר יושרתם ועמוד שדרתם הרכרוכי. אבל לא. ניצלנו.
אז זהו, יומניקו. מעז יצא מתוק. בגידתך (ושלא תחשוב שסלחתי) הפכה תבוסה בקרב לניצחון במערכה כולה. יהיה טוב!
ליומן שלום,
אל תתפלא על הטון הענייני ועל הברכה הקרירה בה קידמתי אותך הפעם. הנימוס הלקוני אף הוא למעלה מהמגיע לך. מסתבר שאינך איש סוד ואת רזי חשפת בפומבי. הנה, בפעם האחרונה שגיגלתי את עצמי גיליתי לתדהמתי שרשומותי בכמוסות ראו אור במין אתר לא מוגדר ששם לו למטרה לבקר את הנעשה בוויקיפדיה, ממלכתי הזעירה. אני נבוך. נבגד ומאושר!
יומניקו. כעסתי עליך זמן רב ולכן גם העיכוב, ושלא תחשוב שאעבור על זה בשתיקה (שלא תתלונן לי על המנעול שמיד אתקין על כריכותיך הבוגדניות), אבל דווקא משום שהולכת אותי בכחש נמצא מזור לליבי הפצוע ובגידתך העלתה ארוכה על כבודי השדוד. אולם אל לנו להקדים את המאוחר.
אודה ולא אבוש. ככל שהתקדמה לה ההצבעה בפרלמנט, שטפו גלי הייאוש את חופי ונשאו עימם חזרה לים את התקווה שנחה עליהם בעבר כלא הייתה עוד. ציפורי האכזבה קיננו בסדקי ובנקישות מקור טורדניות דלו פיסה אחר פיסה את הציפיות הנכזבות. נחשול משטמה הציף את ערוצי תקוותי והותיר אחריו שלוליות מצחינות של קינאה שקנו להן שביתה בגבי החרבים. תחבולותי הפכו לנחל אכזב. כיצד זה טחו עיני חברי מראות את הבשורה הגדולה שאני מציע להם? אני מציע להם יציבות, סמכות, שקט, ובתמורה מבקש שלא יבלבלו לי ולשאר המפעילים את המוח ויטרידו אותם בזוטות. כל שביקשתי הוא לטוות רשת חמקמקה של אשליות שתעניק ביטחון לבעלי השליטה באמצעות הונאה מתוחכמת בדמות הצבעות שווא של מתן אמון תקופתי. הייתכן שעיניהם חדרו את ה"עירפול"? הרי כחצוי ויקיפדי הייתי ולאולימפי נדמתי, ומסתבר שכרונוס שבר את הכלים ופיזר את המסך שהסתיר את מזימותינו זמן כה ארוך. היש תקווה עוד?
ואז גיליתי את בגידתך, יומני. דחף אחז בי וחשתי רצון עז להשליך אותך מצוקי דובר הלבנים, ואז לקפוץ אחריך. גיליתי תהומות חדשים בנפשי. קוננתי על אבדן האמון לא פחות מאשר על מזימתי שהופרה. התפלצתי בקרבי שבעתיים כשראיתי שזבי חוטם מעיזים להגיב באותו אתר בגידה, מעיין wiki-leaks-wiki, על הגיגי הכמוסים. והנה. דווקא אז. במחשכי יאושי. ברגעי השפל הגדולים. נצנץ לו שביב של תקווה.
סוג של חוצפן. מר נפש שונא מפעילים. סכסכן וחתרן בלתי נלאה הגיב לדברים שכתבתי ב-18 ביולי. איכר בור זה הציע ניתוח מעניין להתרחשויות. אחרי הכל, כמו שרייצ'ל לימדה אותי, גם בני תמותה רגילים יכולים לעתים לראות את הדברים בבהירות, ואף בבהירות גדולה יותר מאיתנו, החצויים בני האלים. את נבואתו יש לצטט במלואה:
"המציע נמצא במצב של win-win. גם אם ההצעה תיכשל הדבר יביא לו תועלת רבה. לדעתי, אף רבה יותר מאשר אם ההצעה תעבור. ראשית כל, המצב הקיים ייוותר על כנו (שזה מה שהוא באמת רוצה), ושנית, הוא תמיד יוכל לטעון (ואנחנו הולכים לשמוע את זה כל כך הרבה) שהנה הוא הלך את כברת הדרך, הציע "פשרה הוגנת" והצד השני נותר בסרבנותו העיקשת, ולכן אין להעלות את הנושא הזה יותר לעולם".אני מתבייש להודות שלא חשבתי על כך בעצמי. אני יודע שהשפלים באויבי החותרים להריסתה של וויקיפדיה רואים בי רב רב תחבולות ואמן הונאה המסוגל לכל מעשה שפל. הם צודקים. אבל על זה לא חשבתי. והנה, אותו בן בליעל שפרסם את רזי שלי היה כבלעם: בא לקלל ויצא מברך. טרפוד מזימתי יצר מצב חדש לחלוטין. לא רק שהצעתי המאיסה את נושא הרפורמה על השקולים שבין הוויקיפדים שישבו על הגדר, והרי חוסר נכונות לשנות את המצב הקיים היא עמדה המשרתת את מבנה הכוח הנוכחי, אלא גם שניתנה לי תחמושת רטורית רבת עוצמה לסיבובים הבאים: אוכל לטעון בלהט שהייתי מוכן לפשרות (שהרי לא משנה כמה פעמים הם מראים שלא בפשרה מדובר, מצביעים פתאים מציינים זאת שוב ושוב - השקר משתלם, אם חוזרים עליו מספיק פעמים) ואילו הם מתבצרים בעמדתם הקיצונית.
העימות כולו השיג דבר נוסף. הדיון הסתיר אמת אחת שגילוייה היה מזיק לי. הנה בזמן שאנו התקוטטנו על השערות תיאורטיות מה יקרה אם המפעילים יעברו ביקורת, אפילו כזו מזוייפת, הסיט הדבר את תשומת הלב מכך שבאותו זמן מפעיל אחר אכן צלח ביקורת. ולא סתם מפעיל, מהכוחניים שבמפעילים, מהשנואים שבהם. כזה שהפך סמל ליוהרה. לפסקנות. להתנשאות. והנה הוא, כשעמד בפני ביקורת וסכנת הסרת הרשאותיו, זכה בתמיכה גורפת. אולי ההמון הנבער לא רוצה בעצם את ראשם של המפעילים, רק ללמדם מעט ענווה. אולי הוא לא מרוצה מהם, אולם אין בו את הנכונות להחריב את ויקיפדיה בשם מסע חיפושים עקר אחרי אידיליה מפעילית. אולי לא על חוק הברזל של האוליגרכיה מדובר ואין כאן אליטה חדשה המבקשת לרשת את זו הנוכחית. אבל טוב שנמנע דיון בתוצאות הצבעה זו. אולי החוששים מביקורת היו מהססים. אולי המתנגדים הנמרצים המפחדים מגילוי ערוותם היו מקבלים קצת ביטחון עצמי, שהיה מאפיל על היעדר יושרתם ועמוד שדרתם הרכרוכי. אבל לא. ניצלנו.
אז זהו, יומניקו. מעז יצא מתוק. בגידתך (ושלא תחשוב שסלחתי) הפכה תבוסה בקרב לניצחון במערכה כולה. יהיה טוב!
