נפקדים נוכחים

לפעמים אני חושב שאני צריך חשבון בטוויטר (אני לא חושב שקוראי מעריכים את המאמץ בכתיבת רשומות בבלוג ביקורתי). לפעמים אני רואה משהו קטן ורוצה להפנות אליו את תשומת הלב, בלי להעמיס עליו תלי תילים של פרשנויות מעמיקות. אז מכיוון שאין לי טוויטר, הנה רשומונת קצרצרה על אירוניה והערות נסתרות (שגם זה קצת אירוני, שכן אירוניה גם היא סוג של הערה נסתרת, אבל אחרת).

בדיון סוער על נושא אקטואלי הביע אחד המשתמשים את דעתו הנחרצת בתקיפות, וביקש לגייס לעמדתו את “שיחותיו עם ויקיפדים רבים וטובים מחוץ לויקיפדיה”. יפה. יש לו חברים. הם חושבים כמוהו. כעת הוא וארבעת ערכיו המומלצים דורשים בתוקף שעמדתם תתקבל!!!

כשהיינו ילדים הינו שואלים אחד כזה שמדבר ב”אנחנו” על מי הוא מדבר? עליו ועל התולעים? במקום זאת בחר משתמש אחר ללמד את הדרשן לקח ולהבהיר לו שלשיחותיו מחוץ לוויקיפדיה אין כל משקל, וכי הדיון מתנהל בדף השיחה – זה מה שמשנה. במילותיו הוא: “ככה זה, מי שמצביע משפיע, מי שמעדיף לקטר בצ'אט לא יכול להתלונן שלא מקבלים את דעתו. אין נוכחים נפקדים”. מילים בסלע, רק חבל שאין קשר בינן לבין האמת. בוויקיפדיה הנפקדים נוכחים מאוד.

משום כך, נהפוך הוא. לעתים קרובות מדי, ובעיקר בהצבעות, לא משנה מה נאמר בדפי השיחה או בדיונים. לא משנה עד כמה רהוטים הטיעונים ועד כמה חלשים טיעוני הנגד, בסופו של דבר עיסקאות אפלות נסגרות מאחורי הקלעים. במחשכי הצ’אטים ומאחורי הודעות דואר אלקטרוני נרקמות להם בריתות, מתקבלות החלטות ומתגבשות הסכמות.

והאירוניה כפולה, לא רק מכיוון שהטענה הפוכה לחלוטין מהמציאות, אלא גם כי דקה לאחר מכן אותו משתמש עצמו מצא לנכון לבקש בסתר את חברו להתחבר לאותו ערוץ אחורי לצורך בלתי ידוע, ואחרי שהתקבל האישור, למחוק את ההודעה הנסתרת. כך, גם כשהנוכחים מבקשים להיות נפקדים זה איננו עולה בידיהם, וגם כשמטיפים לנוכחות לעתים מעדיפים את הנפקדות.

על החיפזון

מזל טוב לקהילת ויקיפדיה העברית! בפרוס השנה (האזרחית) החדשה ולאחר שצלחה לה את עשרת רבבות הערכים הראשונים, מינתה לה קהילת ויקיפדיה לפני שעות אחדות מפעיל נוסף. מברוק. המינוי אולי ראוי ואולי לא, אולי מוצלח ואולי כושל - כעת רק ימים יגידו. אבל מה שניתן לומר כבר בהווה הוא שההליך למתן ההרשאות היה כושל ומסוכן, והוא כולו זלזול מוחלט בערך הדיון בקהילה שיתופית ווירטואלית.

ומה כל כך חמור? היעדר הדיון. בקהילה וירטואלית לא יושבים כל בעלי העניין בחדר אחד ודנים באינטנסיביות עד שיצא עשן לבן. יש מי שנכנס לוויקיפדיה כל שלוש שניות, ויש מי שפעם ביומיים, ותרומתו למיזם, חוות דעתו וניסיונו אינם פחותים מאלו של עמיתו. אולם כשדיון נפתח בסמוך לחצות ונסגר בצהרי היום שלאחר מכן, לרבים לא ניתנה ההיזדמנות להביע את דעתם. ואכן, השוואה בין דיון הבזק הנוכחי לזה שקדם לו בכחודשיים וחצי מראה שהיו לא מעט מתנגדים ומתלבטים. חלקם נימקו את התנגדותם בהיעדר הוותק, ואילו אחרים העלו הסתייגויות אחרות. אולם קולות אלו לא נשמעו הפעם. האם נאלמו כל המתנגדים דום? האם חזרו בהם מהסתייגויותיהם? או שמא לא הספיקו להעלות את הרהוריהם על גבי הדף הוירטואלי בשל ההחלטה המהירה? האם להליך שכזה יקרא "דיון"?

והתוצאה של דיון לכאורה זה חורגת ממתן ההרשאות ונוגסת בתרבות הדמוקרטית ובהליך קבלת ההחלטות השיתופי - אחרי שכבר נעשו צעדים לכימות תרומות על פי מספר עריכות, בלי שום קשר לאיכותן; אחרי שדיונים במזנון מאורכבים ומועתקים לדפים נידחים במהירות לפני שאי שמספיק לראותם; אחרי שנקצבו פרקי זמן (סבירים, אך בכל זאת נקצבו) לדיונים על חשיבות או להצבעות מחיקה; כעת מסתבר שגם דיונים על מינוי מפעילים, כאלו שבעבר הקרוב מאוד עוררו התנגדות, מספיקות כמה שעות בלבד.

וזו לא רק אשמת הבירוקרטים, שאצו רצו להם, כמו גמדים רבים אחרים, לחתום את ההליך. אחרי הכל, הרבה יותר קל לפעול לא דיון של ממש. זו אשמתם של כל המעורבים שלא מחו. אשמתם של כל אושיות הקהילה שממהרים למתג עצמם כשומרי הסף של "איכות" ושל "הליכים" ושל "נהלים" ושל מה ראוי ומה לא ראוי ועוד, שהחרישו ולא הרימו קולם. זהו כישלון קהילתי להכיר בערך הדיון באשר הוא דיון כהליך לקבלת החלטות. אפילו כשהנהלים עצמם דורשים זאת.

אני לא הראשון ששם לב לתופעה והתריע על הפסול שבהליך, למרות שאך שעות מעטות חלפו מאז סגירת ההליך (ופתיחתו). בדף שיחת "מפעיל נולד" העיר משתמש על הלהיטות והיעדר הדיון. כאילו לסיכום רשומה זו התנפל עליו מיד אחד מבריוני ויקיפדיה ותקף אותו אישית על כך שטרונייתו איננה אלא "קשקשת" והיא איננה הוגנת. אכן, כשהממונים על החוק והסדר ואלו שהם עמודי התווך של הקהילה גם אם אין הרשאות בידיהם מחרישים לנוכח מעשי ביריונות, כשהם מסבים את מבטם שוב ושוב לכיוון השני כדי שלא להתערב היכן שראוי שיביעו את עמדתם, כשהם עסוקים בלסבן זה את גבו של זה בפומבי, ולהתלונן באוזני חבריהם בערוצים נסתרים, כשפעילותם מעידה שכשליחי ציבור הם חסרים את המידה החשובה ביותר - יושרה, הבאה לידי ביטוי באומץ לב לומר את שצריך להאמר - לא פלא שלפלפים וחנונים, כדברי דובר עמותת ויקימדיה ישראל על ציבור הוויקיפדים, הופכים לביריונים וירטואליים ומקלדתם נוטפת ארס ואלימות.

ושלא נטעה שמדובר כאן בגסות רוח או אגרסיביות של יחיד כזה או אחר. כך בדיוק פועל לו מנגנון הגיוס. רק מונה לו מפעיל חדש וכבר מזדעקת לה רשת הפטרונאז' לפרוס עליו את חסותה: להגן על כבודו המחולל, לכאורה, ולהבהיר לו, ולאחרים, היטב היטב שאם יחבור אליה יזכה להגנת חבריה, בדיוק לפי ההגדרה הקלאסית של פטרונאז', ושל פרוטקשיין.

במינוי מפעילים עצמאיים ואמיצים, גם אם בהליך חפוז, ננוחם.

מה (ולמה) בתמונה?

מה רואים בתמונה שמשמאל? חלק גוף של נערה? עסקה כלכלית אפלה בין לקוח ונותנת שירות? מסיבת חוף בתל ברוך? תור לקופות לפני הופעה של סי היימן?

מסתבר שויקיפד אחד דווקא חשב שהתמונה ממחישה היטב את החגיגות האימנאריה השנתיות בגני בוסקט שבאי מלטה. למזלם של גולשי ויקיפדיה העברית, תבונת ההמון (שדווקא לא הוכיח את טיפשותו החברתית, אלא להפך), התרעמה על התמונה התמוהה. אולם, לא די בכך, שכן בויקיפדיה תמיד חשוב מי מעיר למי, הרבה יותר מאשר מה תוכן ההערה.

דף שיחת הערך חושף את ההליך הפגום, האופייני כל כך, לדיונים בהם בעל הכוח חוטף את הדיון. חשוב להדגיש שמדובר על בעל כוח, ולא על בעל שררה. באותו דיון השתתפו כמה וכמה מפעילים, ואף על פי כן רצונו של האחד גבר על לא פחות משבעה משתתפים אחרים בדיון, ארבעה מהם מפעילים גם כן. רק בואו של משתתף שמיני שתמך בשבעה כנגד האחד, קטע את הביזיון. מה קרה שם בדיוק?

בדיון שבדף השיחה, כאמור, שבעה ויקיפדים היו תמימי דעים שיש להסיר את התמונה – ונימקו דעתם. מולם התייצב אחד שסרב לעשות כן. הוא הכיר, לכאורה, בתקפותו של העיקרון הוויקיפדי על היעדר בעלות על ערכים, אבל זה לא הפריע לו לנסות לקטוע את הדיון שוב ושוב ולהשאיר את המצב על כנו. וכי למה? מדוע יש לדחות את ההכרעה? כדי שיוכל “לגייס” תומכים. כלומר עד שיצליח ליצור קשר במייל, במסנג’ר או בטלפון עם שאר חבריו שיבואו לתמוך בו. כאשר הסתמן רוב בדף השיחה שלושה ויקיפדים שונים מחקו את התמונה, ואילו העקשן שיחזר אותם שלוש פעמים. בימים כתיקונם, או אולי מוטב לומר, כשמדובר במשתמש מן השורה, קוראים לזה מלחמת עריכה, והעקשן ששיחזר שלוש פעמים שלושה ויקיפדים שונים אמור היה להיחסם, או לפחות לקבל אזהרה. כך, לפחות, על פי הנוהג.

אבל הנוהג נועד לפשוטי העם. מול יחיד מסויים גם מפעילים ותיקים ובעלי כוח ירעדו. למה להם להסתבך עם אחד החברים המובהקים של רשת הפטרונאז' הגדולה? אנונימים קל לחסום בלי הסברים. משתמשים חדשים קל לדרוס בפטרונות. על משתמשים ותיקים קל להתנשא. אבל להסתבך עם קבוצת חורשי הרע. עד כאן.

והנה בא לו מפעיל נוסף, מחק את התמונה וכתב בדף השיחה שאין לתמונה מקום. מיד קיבל העקשן את דעתו, ואחרי שמתוך נימוס שיחזר עצמו המפעיל שמחק את התמונה, מחק העקשן בעצמו את התמונה עליה התעקש, כמו חייל אחרון שמוריד את הדגל מתורן עמדתו, כשהוא מוקף באויב המביט בו מבצע את טקסי הכבוד האחרונים. מה מותר המפעיל הרביעי על השלושה הקודמים? הויקיפד השמיני על השבעה הקודמים? המוחק הרביעי על פני השלושה הקודמים? האם הצטרפותו לדיון הביאה נימוקים חדשים? האם הוא עשה משהו שלא עשו לפניו? האם יש לו סמכות שלאחרים אין? האם הוא גילה אומץ לב יותר ממפעילים קשוחים שקיבלו פיק ברכיים? לא ממש. הנוזף האחרון, זה שדעתו התקבלה והכריעה את העקשן, אינו אלא חבר באותה רשת חברתית של אותו עקשן. התערבותו הייתה איתות ברור שאין גיבוי, שמוטב לוותר. רק אז יצאה הרוח מהמפרשים והכניעה באה, גם אם באיחור.

ומה הלקח? הפסימיסט יצביע על אופיו של הדיון ככזה שלא הוכרע בדיון ובנימוקים, אלא בכוח, כמאפיין של דיונים רבים בוויקיפדיה. אבחנה נוספת היא חוסר הרצון, לאו דווקא היכולת, של בעלי שררה לאכוף את הכללים כשמדובר במשתמשים מסויימים. אופטימיסט יצביע דווקא על סיום הסאגה כתוצאה מקרע פנימי, גם אם טקטי וקטן, ברשת החברתית כסימן מעודד. בדיוק כאלו מצבים יש לנצל על מנת לתקוע טריז בין חברי הרשת. לא כולם מושחתים, או לפחות, לא כולם מושחתים מאוד או חסרי תקנה. הם פשוט חיפשו את הנוחות וההגנה בצל הפטרון או הפטרונית, ונקלעו לפוליטיקה סבוכה של שמור לי ואשמור לך. בעזרת התמריצים הנכונים הם עשויים גם לזנוח את הרשת המחבקת. המקרים בהם עימותים לא הגיוניים שכאלו קורים מספקים הזדמנויות שכאלו. נצלו אותם בתבונה.

(תוספת מאוחרת: ראו בסוף רשומה זו את תגובתו של אחד ממושאי הביקורת ואת תגובתי לה)

צילום התמונה: Kalindoscopy, באתר Wikimedia Commons

ויקיפדיה כבית שאן

כלל ידוע הוא שאין שופטים אדם בעת צערו, אולם כיצד יש לנהוג כשהצער הופך לכלי טקטי לסחיטה באיומים? סחטנות שכזו קיימת הן במסגרת היחסים בין חברי הקהילה והן בניסיון להשפיע על ערכי ויקיפדיה עצמה.

טקס, מלמדת אותנו האנציקלופדיה החופשית, “הוא אירוע סמלי המורכב מרצף פעולות, המבוצע בסביבה מסוימת ובמחזוריות סדירה.” טקס ההיעלבות הוויקיפדי כולל את הפעולה סמלית של החשכת דף המשתמש או החלפת תוכנו בטקסט נזעם, לרוב קצר למדי, המטיח האשמות בזה, באחר, או בקהילה כולה. לעתים חש הנעלב צורך לפרסם את היעלבותו ולהפכה למתוקשרת ביותר. או אז הוא הופך ל”נעלב מרובה אתרים” כשהוא מציין את נרגנותו בדף שיחת הערך בו התחולל האירוע ממנו נעלב, בדף שיחתו שלו, בדף שיחת המעליב, בדף שיחה של אחד הבירוקרטים ובדף הבקשות ממפעילים, לעתים כדי לבקש את חסימתו שלו עצמו כדי להמחיש קבל עם ועדה עד כמה הוא רגוז ורציני בכוונותיו.

בשלב השני של הטקס, ויקיפדים אחרים, חלקם מקורבים, חלקם נשמות טובות המביעות דאגה אותנטית, וחלקם שותפים לעמדה בעימות שבדרך כלל הביא לטריקת הדלת ואשר כעת נשארו ללא שותף למאבק, נזעקים בדף שיחתו של הנעלב וקוראים לו לשוב. לעתים מצטרפת להקת המעודדות לגידופי הצד השני, לפעמים היא מבכה את האובדן, ולעתים מציעה דברי ניחומים, הצעות להשלמה עם הגורל, והמלצות לאורך רוח, מנוחה וחזרה. הם המקהלה היוונית שנועדה להעצים את הטרגדיה על מנת להביא לקתרזיס, בין אם על ידי כניעה לזעם האלים או על ידי חיזוק ידיו של הגיבור המיתי במאבקו חסר הסיכוי. במקרים מסויימים צץ לו תועמלן מטעם עצמו המפרסם ברחבי הקהילה את הצורך להתרפס בפני הפורש הטרי, על מנת לרצותו ולהסיר את רוע הגזרה. אלו נזעקים בדפי שיחה רבים, יוצרים תבנית ומשנים את חתימתם על מנת להתריע בפני הקהילה בכל מקום מהאסון הממשמש ובא. במערכה השלישית לרוב מתרצה הגיבור, יורד מהעץ עליו טיפס, ושב ממקום גלותו מרצון בבית שאן. אין צורך להכביר מילים ולהמחיש את התופעה, אבל אני רוצה להזכיר שני מקרים שחרגו מגדר הנורמה, ושיש לתת עליהם את הדעת.

בעוד שכל עם ישראל עומד לשלב ידיו ולצאת במחולות גיל, ששון ושמחה לרגל חגיגות הערך ה-100,000 של ויקיפדיה העברית (שניתן רק להתפלל שלא יבייש את המפעל כולו), ניתן להיזכר במהומה לא קטנה שהתחוללה בקרב הקהילה לפני שלוש שנים וכ-50,000 ערכים. משתמש חדש כתב ערך על עצמו, משתמש אחר תהה על חשיבות הערך בדף היחה תוך זילזול עמוק וחוסר רגישות לסיטואציה העדינה ונחסם בשל כך, מה שעורר קטטה המונית בעקבותיה החשיכו את דפי המשתמש שלהם לא פחות מתשעה ויקיפדים, רובם מפעילים. המחאה, שנמשכה מספר ימים, נועדה להביע תמיכה במפעיל החוסם ושאט נפש מהוויקיפד הותיק שתקף את הכותב האוטוביוגרפי בדף שיחת הערך. האירוע היה ונשאר חסר תקדים, אבל הוא מעניין לפחות משני היבטים: הראשון הוא שלמרות שבולטים בין הפורשים שמות שכיום מזוהים עם אותה קבוצה מסויימת של מפעילים ועושי דברם הגרועה ביותר בוויקיפדיה (אך בוודאי לא היחידה), באותם הימים הייתה אותה רשת פטרונז’ בחיתוליה, והמחאה הייתה גדולה ורחבה ממנה. משום כך, זאת הצצה לעבר, שהוא גם עתיד אפשרי, בו אותה רשת, כאותו משפט מיתולוגי מ”מאחורי הסורגים”, “מתכווצת לגודל המתאים” ואין לה את הכוח המניפולטיבי המוגזם ממנו היא נהנית היום. שנית, זהו רגע מחמם לב בו למספיק אנשים היה איכפת מספיק מתרבות הדיבור ומשמירת כללי ההתנהגות בין חברי הקהילה – מצב כה שונה מהציניות הרווחת כיום ביחס לשיאים החדשים הנשברים חדשות לבקרים.

אין לשפוט אדם בצערו, אולם כאשר מדובר בנעלב סדרתי, שעשה את הטקס קרדום לחפור בו גם במרחב הערכים, אני מרשה לעצמי לאזכר את המקרה השני. כך, כאשר הועמד לפני שנה הערך על האגדה האורבנית אודות צירוף המקרים של לינקולן וקנדי להצבעת מחיקה, יצא כותב הערך להגנתו – פעולה מובנת ולגיטימית. קצת פחות לגיטימית הייתה הדרך בה עשה זאת – הצבת אולטימטום לקהילה – אם ימחק הערך – יפרוש. הסחיטה באיומים גלשה מעבר למקרה הפרטני כאשר כמה אופורטוניסטים (ראו שלב ב’ לעיל) יצאו במסע הכפשות אינטנסיבי נגד ה”מחקנים”, בטענה שקנה המידה שהם מבקשים לאכוף גורם להרחקת כותבים פוריים ורציניים. האיום הצליח, ומעניין להשוות את הצבעת המחיקה הזו להצבעה שהתקיימה לא מזמן, בה הוחלט למחוק ערך שלא נכתב בידי משתמש ותיק שהחליט להפעיל את כל כובד משקלו ולאיים בפרישה. בעוד שמבחינה מהותית שני הערכים דומים מאוד, התוצאות שונות לחלוטין, והסיבה איננה קשורה בערך, אלא בטקס ההיעלבות האפקטיבי של כותבו של הראשון, לעומת היעדרה של שדולה למען ריצוי הכותב בשני. כך, פרקטיקה של יחסים בין חברי הקהילה חילחלה והשחיתה את תהליך עריכת הערכים עצמם. הביריונות הצליחה וחיזקה את ההרגשה שהסחטנות משתלמת, ולכן הנעלב מלפני שנה נעלב הפך לנעלב סדרתי והוא נעלב גם בימים אלו ממש.

אחרי השנים הראשונות בהן היה הטקס לכלי נפוץ, הבינו מרבית הוויקיפדים את מהלך הדברים וחדלו מלהתרגש. לכל אחד נמאס קצת לפעמים, למרבית הכותבים יש אגו מפותח וסובלנות נמוכה, וזה קורה. נרגעים וממשיכים. אבל נדמה שדווקא היחס הסלחני הזה, שאינו לוקח ברצינות רבה מדי את איומי הפרישה, הביא לדור חדש יותר שלא ידע את יוסף, וההתרגשות אצלו מכל איום סרק, או אמיתי, פורצת גבולות. אבל טקס הוא אירוע סמלי, שכאשר מידת הסמליות שבו נחשפת והיא גלויה לעין כל, המיסטיקה נחלשת והאפקטיביות שלה פוחתת. אולי יהיה בשורות אלו בכדי לתת לנעלבים את זמן ההירגעות שלהם בבית שאן, מבלי שנצטרך לסבול את מקהלת המקוננות, את הנעלבים הסדרתיים או את הנעלבים מרובי האתרים. כשירד מפלס הכעס נשמח לקבלם בחזרה ולראות אותם שבים לפעילות פורה. אנחנו אוהבים אותכם, נעלבים יקרים, ומעריכים את פועלכם. אבל אין לנו זמן וכח לדרמות. ואין לנו סבלנות לסחטנות.

פועלים לכו לעבוד

הדיון שהתקיים במזנון (ואשר אורכב לאחר מספר ימים) על אופן השימוש הנכון בתבנית "בעבודה" הוא עגום למדי משתי סיבות. הראשונה היא ההצעה להחליף פניה מנומסת מבן אנוש, לאחר הפעלת שיקול דעת, בהודעה אוטמטית מבוט. ההצעה מסמלת את מעבר דוקטרינת משטור הערכים, חניקתם בתבניות ומילוי תוכנם בג'יבריש של קוד ויקי בלתי ידידותי, עבור בסקריפטים לפניה למשתמשים ומסנני השחתות אוטומטיים, אל מרחב היחסים בין חברי הקהילה.

אפשר לקחת את ההצעה צעד אחד לפנים ולהציע מגוון מצומצם של תגובות מותרות ומוסכמות למצבים מסויימים, על מנת לקצץ בברברת ולמזער חיכוחים. למשל, על מנת להביע התנגדות לרעיון יבחר המשתמש : "1. אינני מסכים להנחה העומדת בבסיס ההצעה", "2. אינני סבור שההצעה תוביל לפתרון המבוקש" או: "3. ההצעה מעניינת אולם יישומה יהיה בבחינת נצחון פירוס ועלותה גבוהה מתועלתה". אין ספק בליבי שעד מהרה זריזי המקלדות יחלו לתקשר בקודים בלבד...

הסיבה השנייה לעגמומיות הדיון היא העובדה שהתומכים הנלהבים ביותר בהגבלת השימוש בתבנית לכתיבת ערכים חדשים, ואשר מטיפים במרץ לשימוש בארגזי חול, חפים בעצמם מכל ניסיון משמעותי בכתיבת ערכים.

פועלים, לכו לכתוב ערכים! תנו למנהלים לנהל ולומר לכם היכן וכיצד, בלי לבלבל אותם בשטויות.

מעלה קרחות

ספרם האלמותי של יוסי אבולעפיה ואפרים סידון "מעלה קרחות" מספר על ראש עיר שהתגאה בשערתו היחידה בעיר הקרחים ודימה אותה לרעמה שופעת ובלורית נאה. אולם, כשבא במחיצתם של בעלי שיער גילה את מצבו האומלל. לא יכולתי שלא להיזכר בסיפור על הבטחות השווא, החלומות בהקיץ והתנפצות התקווה כשנתקלתי באקראי בשיחה קצרה בהצבעת פרלמנט ישנה בה צדה עיני את ההתרעמות על סוגיית הנבואה. בדיון שהתקיים על ההצעה "עקרונות וקווים מנחים ליצירת ערכים על ראשי עיר" טען אחד הויקיפדים כי "כבר ברור הנזק מקבלת כלל כזה: ערכים כמו יחזקאל קזז יישארו אוטומטית ללא כל שיפור, ושיחה:יחזקאל קזז הוא הוכחה חד-משמעית למה שצפוי לנו מתת-ערכים דומים". מעלה ההצעה התרעם ותהה: "מנין הקביעה הנבואית 'ערכים כמו יחזקאל קזז יישארו אוטומטית ללא כל שיפור'?" השאלה במקומה.

הדברים נכתבו בחמישה באוקטובר 2007, ההצבעה נסגרה כמה ימים לאחר מכן ובשנים עשר לחודש הוסרה מהערך עליו התנבא הוויקיפד תבנית הבהרת החשיבות. למעלה מעשרים חודשים חלפו מאז, וברוח ההתבוננות בעבר כל שנותר הוא לבחון האם התגשמה הנבואה.

יהיה זה פזיז מדי להסיק ממקרה יחיד זה מסקנות מרחיקות לכת, ועגומות, על מידת נכונות הטענה כי ערכים בעלי תוכן מינימלי ואיכות העולה בצ'ופצ'יק על הרף התחתון של אחרון המכלילנים ישתפרו עם הזמן. יחד עם זאת קשה שלא להתרשם משפע האנרגיה שהושקעה בשינוי מזערי, שלא לומר אפסי, זה. בתור ערך ש"לא אוכל ולא שותה" הוא בלס שתי מלחמות עריכה מרובות משתתפים, לגם דיון הבהרת חשיבות, עיכל הצבעה בפרמנט שהתעוררה בעקבותיו, וקינח בהצבעת מחיקה, וכל זאת בשלושים וארבע עריכות של תשעה עשר ויקיפדים לאורך תקופה של קצת פחות מארבעה חודשים (רובן המוחלט במהלך חמשת השבועות הראשונים לקיום הערך). על כך ניתן להוסיף את ארבעים וארבע מצביעי הצבעת המחיקה, ארבעים וחמישה מצביעי ההצעה בפרלמנט ואת משתתפי דף השיחה. חבל שסטטיסטיקת הצפיה איננה מאפשרת לבחון כמה פעמים נצפו כל אלו במהלך אותה התקופה, שכן אין לי שום ספק שמדובר במאות צפיות. בו בזמן יש לציין שמשכחו הרוחות הסוערות ננטש הערך לנפשו ולא גזל עוד את תשומת לבה של הקהילה, אכן, הוא לא אכל ולא שתה עוד.

וכך יצאנו כולנו, כותבים וקוראים כאחד, קרחים מכאן ומכאן: בשבועות המהומה הראשונים זלל ושבע הערך את זמנה של הקהילה באופן חסר פרופורציות לחלוטין ביחס לכל מדד שהוא, יהיה זה איכות, כמות או חשיבות. מצד שני הדבר לא הוליד ערך ראוי, לא השתפר ולא התפתח.

מעלה קרחות זה כאן.

לא זה הדרך!

לאחרונה הזדמן לי לשוב ולעיין בקובץ המסות של אחד העם, "על פרשת דרכים". לצערי, לא זכיתי להיות בן הדור אשר בזמן שחבש את ספסל הלימודים "נדרש כמעט כל תלמיד להכיר כמה ממסותיו הידועות ביותר", כך על פי ויקיפדיה (את המידע הזה לא ניתן היה למצוא בוולפרם אלפא...). מרתקת במיוחד עבורי הייתה המסה המכוננת "לא זה הדרך!", שלשמחת הקורא העברי היא זמינה במלואה בפרוייקט בן יהודה (אם כי לפי מאמריו בעניין הלשון ספק רב אם שמה של האכסנייה המכובדת היה חביב על אחד העם).

כפי שניתן לקרוא בערך הוויקיפדי, קרא אחד העם למתן תשומת לב לגאולת היהדות, ולא רק להצלת היהודים, ובכך כונן את זרם היהדות הרוחנית. קריאה מעמיקה במסה הנפלאה תגלה שלמעשה יוצא אחד העם כנגד השעיטה הפרועה קדימה של חובבי ציון ואנשי העליה הראשונה, נגד הקמת "ותן הקולוניות המעטות והדלות שכבר ישנן" מתוך חיפזון, למען גיבוש תכנית מסודרת יותר, הנובעת מצרכי הכלל ומאורך רוח המשתרע אל מעבר לימי חייו של דור זה או אחר, ולהגיע לבנין הארץ בצורה בשלה. או אז יהיה עסיסו של הפרי נקטף מתוק עשרות מונים.

עניינן של השורות הבאות איננו בביקורת הציונות המעשית או חובבי ציון. אחרי הכל מי יודע, אולי אם הייתה ידה של הציונות הרוחנית על העליונה לא הייתה קמה מדינת היהודים ועדיין היינו ממתינים לשעת כושר להקים את מדינת היהדות. ואולי לא. כאן ברצוני ליישם את ניתוחו של אחד העם לוויקיפדיה.

לעתים נדמה שכתיבת הערכים בוויקיפדיה מונעת מאותן "תכליות חדשות, פרטיות", ולא מהסיבות האלטרואיסטיות ה"נכונות". ניתן לראות דוגמא קיצונית לכך בפרשת ההתארגנות לקידום המידע על דמוקרטיה ישירה שהתפוצצה לאחרונה. אולם אין הכוונה להטיות בלבד. כך, למשל, תאוות כבוד תמוה גורמת לוויקיפדים מכובדים להיכנס מדי זמן מה לאמוק כתיבת ערכים כדי לעלות בגורל ולהיות מונצחים ככותבי הערך ה-X ברשימה מגוכחת שלהוציא גרף גדילה איננה משרתת דבר. הספורדיות עלולה לנבוע גם מפרוייקטים קהילתיים חיוביים, כגון מתקפות איכות, אולם לאלו, לפחות, יש אפקט חיובי במשב רוח רענן שיש בכוחו, לעתים, לפזר את ענני הסופה הקהילתיים, ולהשיב את הצלילות למימי הביצה החברתית העכורים. לעתים כתיבת ערכים, קצרמרונים, מן היקב ומן הגורן היא אסטרטגיה מכוונת, כפי שנוהג להעיד על עיסתו אחד מראשוני הוויקיפדים העבריים חזור והעד. לגרסתו נועד ריבוי הערכים להגברת הנראות הוירטואלית של ויקיפדיה הצעירה, וכך למשוך קוראים וכותבים גם יחד. "אולם היכן הרוח, התכנית, ההתפתחות הטבעית?" שואל היה בוודאי אחד העם הדיגיטאלי את חובב ציון הוויקיפדי. התשובה ברורה: "מתוך שלא לשמה בא לשמה, ראה עד להיכן הגענו עד הלום.". אכן, נאה הטיעון, אולם את הנעשה אין להשיב, והשאלה איננה על לאן הגענו, כי אם אנה אנו הולכים.

היו שראו את הצורך ביד מכוונת כבר מימיה הראשונים של ויקיפדיה. כבר באוגוסט 2004 נפתח מיזם "בית השיטה" שנועד להבטיח את קיומם של ערכי הליבה בצורה שיטתית. כשלוש שנים ומחצה לאחר מכן, בינואר 2008, היו שביקשו לסגור את המיזם, ספק משום שהוא מילה תפקידו בהצלחה, ספק משום שרשימות הערכים הדרושים היגרו להן, במפוצל, למחוזות אחרים. הצל החיוור שנותר מהמיזם גווע לאיטו עם שתי עריכות מתחילת השנה האזרחית האחרונה עד לרגע פרסום שורות אלו. ניסיון אחר החל במחצית 2007 עם מיזם הערכים החשובים, שעל כשלונו תעיד רשימת הערכים הבלתי גמורה ומצב עדכון המיזם המפגר בכשנתיים. היטיב להסביר את בעיית היעדר השיטתיות אחד המשתמשים במרחבו הפרטי. כעת, לאחר שעורכי ויקיפדיה החלו זה מכבר לתכנן את חגיגות המאה אלף, ובכות יעשו כן, לא יזיק למיזם לו נשמעו עורכיו, האחוזים בבולמוס יצירה, לו היו קוראים את אחד העם ובוחנים עצמם לאור ביקורתו.

לנוכח מיזמים סתמיים לשיפור צדי הדרך או מיזמי פחחות ומתן ויאגרה וירטואלית (שהפלא ופלא לא ממש מספקת את הסחורה המיוחלת), לא נותר אלא לחזור על דברי אחד העם המבקר וטוען: "כי בחפצם לעשׂות גדולות בלא עת, עזבו את הדרך הארוכה של ההתפתחות הטבעית והורידו לעולם העשׂיה, באמצעים מלאכותיים, רעיון צעיר ורך, בטרם נתבשל כל צרכו, בטרם נתפתחו כוחותיו כראוי, ולפי שדחקו את הקץ, על כן לא עמד טעמם בם ופעלם אין ידים לו." "לא זה הדרך איפוא." הוא ממשיך. בו בזמן הוא אינו מטיף להרס הקיים, גם אם יש בו קילקולים: "'המשואות' האלה, אחר שכבר ישנן, אין אנו בני חורין אמנם להבּטל מתקונן ושכלולן כפי יכלתנו. אבל עלינו לזכור עם זה, כי לא מהן תקותנו להצלחת הענין בכלל". כלומר אינני רוצה להציב דברים אלו בהקשר החבוט של עיקר ותפל, מכלילנים כנגד מחקנים, ולשוב לשאלה הנצחית אם כתיבת ערך שולי באה על חשבון כתיבתו של ערך יסוד או לא. הקיים כבר קיים. כן, ערכים "אוכלים ושותים" פעולות תחזוקה ומכלים את זמן הקהילה, ואת רוח החסד השורה עליה, בויכוחים ומריבות. אולם לא זה העיקר.

כמו אחד העם שהכיר בהישגים הקיימים, גם אם לא היו לרוחו, ובד בבד לא ויתר על תקוות חזונו, אני מבקש להמיר את העריצות הדיכוטומית של ה"או" במעיין היצירה של ה"גם". יכתוב כל אחד על אשר יחפוץ, גם על אחרון בראשי העיר פחותת החשיבות ביותר באיסלנד, אבל חפצי הפיכת ויקיפדיה למקור מידע משמעותי (כלומר של מידע משמעותי) יתגייסו, יתאחדו, ויטו שכם לכתיבת ויקי א' בהתעלם מויקי ב'. זאת תנוח לה מדושנת עונג ומנופחת חשיבות עצמית מעוטת בשלל תבניות קלון לעד. אלו שטרם הבינו שחלף לו עידן הכמות, אם התקיים אי פעם, לא ישתכנעו לכתוב דברי טעם. על אלו שיודעים זאת לשנס מתניהם ולהתחיל בבניית השלד לבנין מפואר. המסד כבר קיים, אך המלאכה מרובה.

על הויקיפדים, שהם יצורים חובבי מספרים סמליים, למנף את חגיגות המאה אלף להקמת קונסטרוקציית ענק שאפתנית שראה את הדרך למצטרפים לבוא כיצד מתכננת קהילת העורכים להגיע לערך המאתיים אלף. דרוש עכשיו דיון עקרוני היכן תהייה ויקיפדיה עוד שנתיים וחמש שנים. במקום לשעוט למאתיים אלף, תוך פזילות לוויקיפדיות אחיות, יש לחשוב כיצד להגיע לשם. ולא נותר אלא לסיים בדבריו של אחד העם גם כן: "נשוב נא על כן אל הדרך אשר עמדנו עליה בתחלה בעת לדת הרעיון, ותחת להוסיף לו עוד 'משואות' חדשות, נשתדל, שישתרש ויתפשט הוא עצמו לרוחב ולעומק, לא בחַיִל ולא בכוח, כי אם ברוח, ואז יבוא יום אשר גם ידינו תעשׂינה תושיה..."

תשאירו את המגבות

במקומות מסויימים בעולם הפך התייר הישראלי, הוא "הישראלי המכוער", לשם נרדף לגסות רוח, אגרסיביות והתנהגות עדרית. הוא נוהג לתבוע את אשר לו ולקחת קצת יותר, וזאת ללא שמץ של בושה, כבוד לתרבות מקומית או דרך ארץ. יתרה על כך, לרוב לא מדובר רק בהתנהגותם של יחידים, אלא בהתנהגות עדרית, שבטית קבוצתית - מעין פרקטיקה קיבוצית בה תחושת היחד משמשת להשתקת המצפון המטריד המזכיר לנו שאנו יודעים שמה שאנו עושים - פסול.

לעתים נדמה שבהתנהלותו במיזמים שונים של קרן ויקימדיה שאינם ויקיפדיה העברית, נוהג ה"וויקיפדוס היבראיקוס" באופן דומה למדי. דוגמא לכך ניתן לראות בהצבעת התמיכה של מספר ויקיפדים עבריים בבחירתה של "תמונה נבחרת" במיזם ויקישיתוף שהעלתה אחת מחברות הקהילה. התגייסותם של הישראלים לתמיכה בתמונתה של חברתם הייתה כה ברורה ונעשתה בגסות שכזו ששאר משתתפי המיזם הצביעו על כך בהערות להצבעתם ואחת מהם אף כתבה מספר הודעות לוויקיפדים עבריים בדף שיחתם בהן היא מסבירה את המצב(זו, למשל). לפחות חלקם הודו בבושה (למשל כאן כאן והיו גם אחרים) בעוד שאחרים התעלמו.

מאלף לראות כיצד על אף כל הסיכסוכים הפנימיים כך אנו נראים מבחוץ - חבורה מגובשת של חברים שתומכת זה בזו תוך כיפוף כללי נימוס והוגנות ותוך השעיית הדעה העצמאית והיושרה לטובת הקולקטיב. הקהילה תפיק תועלת מן המקרה אם תדע, ראשית, לנהוג אחרת במקרים אחרים כאשר הוויקיפדוס היבראיקוס ישוטט לו בשדות זרים. שנית, אולי התמונה הלא נעימה הנגלית לנו כאשר אנו בוחנים עצמנו בעיניהם של אחרים, המכירים גם הם את ויקי, כלליה ומנהגיה, תעזור לנו לפתח מידה נאה של ענווה בבואנו לדון, לשפוט ולהדיין עם משתמשים חדשים ואורחים לרגע שנתקלים באותו שבט קטן, אך מגובש, של הוויקיפדוס היבראיקוס. אם לא נעשה כך, שלא נתפלא אם ניכחד.

המלך מת. יחי המלך החדש!

לו היה בטילדה הרביעית מדור פטירות, בוודאי היינו רואים בגיליון האחרון מודעה בסגנון הבא: "בצער רב אנו מודיעים על לכתו בטרם עת של יקירנו שיקול הדעת. המשפחה המתאבלת מבקשת שלא לסקר את ההלוויה וכן להביע תמיכה ביורשתו - הפוליטיקה של הזהויות".

כשהייתה ויקיפדיה בחיתוליה, קהילה קטנה של אנשים שהתכנסו יחדיו לכתוב אנציקלופדיה במשותף, הייתה ססמת "שיקול הדעת" לאחד הקווים המנחים החשובים ביותר בה. עם התפתחות הקהילה נשארה הסיסמא על כנה ועברה טרנספורמציה קלה להצבעות לפי ההיגיון של "חכמת ההמונים", כלומר שיקול הדעת הקולקטיבי.

מדי פעם עלו הצעות לאמץ מודל אחר, בו ההצבעות יהוו למעשה דיון ופלטפורמה להבעת דעות, ובסופן יהיה מי שיסכם אותו וינהג עם פיו. אולם, נראה היה ברור ש"מישהו" שכזה יהיה חייב להיות בעל תפקיד רשמי, וחוסר האמון במפעילי המערכת והמאבק הוותיק על מהות תפקידם כעורכי על, מנעו את ההצעה שוב ושוב.

גסיסתו של שיקול הדעת יצרה תהליך של גיבוש כללים מנחים. מה שהתחיל בתור כללים לענייני עיצוב הפך למדיניות בנושאי תוכן. תרמו לכך בעיקר מאבקים חוזרים ונשנים על מחיקתם של ערכים חדשים מחד, בעיקר על ידי מפעילים "מחקנים", ומאידך על ידי מחקנים שחוו תיסכול רב מהרוב המיוחס הדרוש למחיקת ערכים, שהמכלילנים אינם מתקשים להשיגו בדרך כלל.

את הידוק לולאת החנק על צווארו של שיקול הדעת הביאה המגמה המסוכנת של עליית הפוליטיקה של הזהויות בוויקיפדיה. הדבר בולט במיוחד בענייני פוליטיקה ישראלית (בעיקר סביב צירי ימין-שמאל ודתיים-חילוניים) וסביב הישראליזציה/יהודיזציה הגוברת של ויקיפדיה ונסיגתה מהמחויבות להיות אנציקלופדיה כללית חסרת הטיות אתניות/לאומית. כמובן שישנה חפיפה מסויימת בין עמדות הצדדים היריבים בשתי הסוגיות.

צידו השני של המטבע הוא שלפוליטיקת זהויות זו, הנובעת מעולמות תוכן חוץ ויקיפדים, יש עדיפות מסויימת על הצבעות מחנאיות משיקולי חברות ופוליטיקה פנימית, הנובעות מעניינים פנים ויקיפדים של קהילה קטנה ומצומצמת. אף על פי כן אין לטעות ולחשוב שמדובר בייצוג נאמן של החברה הישראלית, קהל הקוראים. וגם אם כן, לא ברור מדוע זה עדיף.

ויקיפדיה הפכה לשדה קרב בו מתגוששות זהויות שונות על ייצוג נקודת מבטן במקום דיון בו מועלים טיעונים ונימוקים ענייניים אותם שוקלים בכובד ראש ומפעילים...שיקול דעת. יתכן שבעידן הפוסט מודרני, המערער על קביעות אוטורטטיביות של מיעוט אליטיסטי לטובת ריבוי קולות, על ויקיפדיה לאמץ את האתגר בחום. אולם, הדבר יניב תוצאות חיוביות, אולי, רק אם תשכיל הקהילה להחליף את הדפוס הנוכחי של מאבק על הניצחון המושלם בו מוכרעת הסוגייה לכאן או לכאן על פי מידת ההשתתפות של קבוצה מסויימת בוויקיפדיה (בלי כל קשר לדומיננטיות של הדעה בקרב קהילת המומחים לעניין, בציבור הישראלי או בכל עולם חוץ ויקיפדי אחר) במנגנון והלך רוח בו יש מקום לייצוגן של דעות שונות זו לצד זו. הבעיה העיקרית היא שלשם כך דרושה סובלנות, ונראה שאין זו אחת ממעלותיה של קהילת כותבי ויקיפדיה העברית.

ציפורי השיר מסיאטל

בראש דף הכניסה שלה מגדירה ויקיפדיה את עצמה כ"מיזם רב לשוני לחיבור אנציקלופדיה שיתופית, חופשית ומהימנה, שאותה כולם יכולים לערוך". המשך לדף ההזמנה מגלה לקוראים כי "אנו מאמינים כי ככל שיותר אנשים יערכו ערכים, כך הם ישתפרו בתוכנם ובדיוקם". האמנם? מיהם אותם "כולם" או "אנשים" אותם מזמינים חברי הקהילה להצטרף אליהם?

כבר בימיה הראשונים של ויקיפדיה, אי שם בסוף שנת 2003, הועלתה במזנון ההצעה המתבקשת לנסות ולמשוך אנשי אקדמיה לכתיבה בוויקיפדיה. כשנתיים לאחר מכן, בסוף 2005 ובעקבות מפגש פעילים, שוב עלה הצורך בגיוס ברי סמכה לצוות הכותבים. תחת הכותרת "מריטוקרטיה" הוצע כי "ויקיפדיה צריכה להפתח לבעלי סמכות, לתור אחריהם ולבקש את עצתם [...] עלינו לתור אחריהם כמנחי כיוון כללי, שיתוו את האיזורים שאליהם צריך לפנות ובהם צריך להתעמק". על אף שניתן להצביע על מקומות נוספים עם טענות דומות, אין בכך צורך ודי לציין שההצעה נדחתה. כמה חודשים לאחר מכן, ביולי 2006, רעשה קהילת ויקיפדיה כתוצאה מפרישה של אחד מהבולטים שבחבריה תוך שהוא פורס בכתבה עיתונאית את דעותיו על בורותם של חלק מהכותבים וכשלון הדמוקרטיה כשיטה לבניית אנציקלופדיה.

אכן, שיתוף הפעולה עם האקדמיה עדיין צולע למדי. כמה חודשים לאחר ההסערה זוטה נפתח פרוייקט קשר עם האקדמיה שנועד לסייע למרצים לגרום לסטודנטים שלהם לכתוב ערכים כחלק ממטלות הקורס אותו הם מלמדים. את הצלחת הפרויקט ניתן להגדיר כ"מעורבת", עם נטיה קלה לכיוון כישלון. ככלל, אקדמאיים עדיין מדירים את רגליהם מכתיבה בוויקיפדיה. ניתן להצביע על מספר סיבות לכך: אגו והרגלי עבודה שאינם מתאימים לפרוייקט שיתופי; חוסר הנכונות להתעמת עם הדיוטות; חשש מפגיעה ביוקרה אקדמית; חוסר נכונות לשתף את פירות מחקרם במדיום שלא מתגמל אותם על כך מבחינה מקצועית ועוד. קריאה מרתקת לדוגמא היא הסבר הפרישה של אחד המשתמשים, איש אקדמיה, שמאס בויכוחים על זוטות ומוסכמות ידועות עם מי שחסרים ידע בתחומו.

נכון, ישנם כמה עלי תאנה אקדמאיים בויקי. ישנם גם בעלי ידע אקדמאי ברמה כזו או אחרת וכן משתמשים שעם או בלי ידע פורמלי הם בעלי ידע מעמיק ו/או נרחב בתחומים שונים כתוצאה ממקצועם, לימודיהם או תחביביהם. אף על פי כן, אותו דף הזמנה שכבר צוטט לעיל מוסיף ומיידע את הכותבים העתידיים כי "על אף שדוקטורים, סטודנטים לתארים מתקדמים ומומחים בתחומים שונים משתתפים באופן קבוע בכתיבה בגרסאות בשפות השונות, אינכם צריכים רקע מיוחד כדי להשתתף". וכך, כאשר מומחים אמיתיים מדירים את רגליהם, נותרה הבמה מופקרת לשני טיפוסים אחרים: המומחים לכלום והמומחים לכל.

איתרע מזלו של משתמש חביב, שדוגל בתרגום ערכים מוויקיפדיה האנגלית לזו העברית, לתרגם ערך בדיוק בזמן בו הוא הושחת במקורו האנגלי. כך, גרסתו הראשונה של הערך דילדו (אביזר מין) מבארת לקורא כי מדובר ב"ציפור יער, הנמצאת לרוב בצפון-מערב האוקיינוס השקט, שבית הגידול הטבעי שלה מושמד על ידי חוטבי עצים, ולאחרונה עקרות בית חושקות בבשר החיה יותר מכל". הקורא המתעניין יכול היה להמשיך וללמוד כי "חפירות אחרונות הראו שהמצרים אהבו את החיה, שאותה הם ייבאו מסיאטל בקביעות. המצרים מצאו את ריח החיה ושירתה כמענגים, ושמחו מאוד לאמץ אותה בתור חיית מחמד. אבל מפני שניצלו יותר מדי את הדילדו, למשל למשך חמש-תשע שבועות עבודה מלחיצים, שבהם הכריחו אותם לשיר עד לשעות הבוקר המוקדמות, במהלך חמישים השנים הבאות, הדילדואים התפתחו לציפורים גדולות יותר ועפו לחוף השנהב". לא צריך להיות מלכת סאדו או מכור לאתרי אינטרנט פורנוגרפיים כדי להבחין מיד בחוסר ההיגיון של הטקסט, ונראה שניתן לסכם ולומר שאם זה לא היה כל כך מצחיק - זה היה עצוב.

במקרה אחר אותו המשתמש יצר את ההפניה "היטלר אדולף" לערך אדולף היטלר. כשנשאל לפשר הדבר הסביר כי שם הערך הנוכחי מהווה טעות, שכן שמו הפרטי של הצורר היה היטלר, ושם משפחתו - אדולף. את טענתו זו ביקש לחזק כשהצביע על הסברה הרווחת, לטענתו, שבין אדולף אייכמן ואדולף היטלר התקיימו קשרי דם, משום שחלקו את אותו שם במשפחה - אדולף. אין מה להכביר מילים, אולם בניגוד למקרה הקודם, אם זה לא היה כל כך עצוב - זה היה מצחיק. אגב, חשוב לציין שהמשתמש הוא בעל כוונות טובות ביותר, חרוץ וחביב, אבל התוצר האנציקלופדי שמיצר קולמוסו הווירטואלי - אינו ברמה מספקת עבור ויקיפדיה. לעומת זאת, התפתחויות אחרונות מרמזות שהוא יתקבל בזרועות פתוחות בעיתונות.

בקצה הקיצון השני של הקשת נמצאים המומחים לכל. המומחה לכל המיתולוגי של ויקיפדיה הוא אכן רב ידיעות ורחב אופקים, אבל נראה שמדי פעם ופעם בטחונו העצמי גורם לו לצאת שוב ושוב למסעי צלב עתירי גידופים כלפי בני הפלוגתא שלו, גם בנושאים בהם הוא אינו מבין במיוחד. אין ביכולתו של השרת לעמוד בעומס הדוגמאות. במקרה זה ליהירות יש גיבוי, ובעיני יש כאן נחמה. לעומתו, ישנם אחרים הטוענים להיות אנשי אשכולות, אולם סימן שאלה גדול תלוי מעל טענה זו. כך, משתמש אחד תהה כיצד זה משתמש אחר, סטודנט כבן 22 שנים, לא מהסס מלהצהיר על עצמו כמי שיש לו ידע רב בשלל תחומים שונים (ובהם וירולוגיה, בקטריולוגיה, ביוכימיה, נוירולוגיה, כימיה וביוכימיה). דף השיחה של אחד הערכים שחיבר בתחום הכימיה מעורר תהיות לגבי טבעה של אותה הבנה. בהזדמנות אחרת, כשנטען כנגד אותו משתמש ששינויים שעשה במספר ערכים בנושא יהדות ספרד שגויים, ואינם עולים בקנה אחד עם תוצאותיו של דיון ארוך ומייגע בנושא, מיהר להסביר שהבנתו בנושא נובעת מהיותו אדם דתי. כאשר העירו לו על שגיאות תרגום המעידות על היעדר ידע בסיסי בסטטיסטיקה השיב כי הוא אינו מתרגם מקצועי, אך עבר קורס בנושא (האמנם לא התנהל הקורס בעברית?). כמובן שכל זה אינו מפריע לו להכריז בראש דף המשתמש שלו שהוא גם בעל ידע מקצועי בעברית ובאנגלית...

כמובן שגם משתמשים אחרים שוגים, אבל רובם מקבלים את התיקונים ברוח הנכונה של העבודה השיתופית. רבים מהם מודעים לליקויים בהשכלתם ופונים מיוזמתם לאחרים בשאלות או בבקשות הגהה והבהרה, אולם הקיצוניים, משני קצוות הקשת, מתבצרים בעמדותיהם ומתגוננים, עד לשגיאה הבאה.

נראה, אם כך, שוויקיפדיה אינה יכולה, ובמידת מה גם אינה רוצה, לצרף מומחים לשורותיה. זו בחירה לגיטימית הנובעת מאופיו של המיזם והתוצאה אינה נוראית כל כך. בו בזמן, הפתיחות והסובלנות המופגנת כלפי המומחים לכלום מזה, והמומחים לכל מזה, היא בעוכרי המיזם. מוטב לה לוויקיפדיה להישאר עם ויקיפדים בתחום הביניים, שיש להם ידע נרחב בנושא זה או אחר, ואשר הם מודעים היטב למגבלותיהם ואינם מבלבלים בין המיזם החובק כל לבין יכולותיהם האישיות. כיצד יעשה הדבר? מה יהיו התפוקות ומה העלויות? מה יהיו ההשפעות של מהלך שכזה? קשה לצפות, אבל בנתיים נראה ששני קצוות הקשת דורשים בקילקוליהם קצת יותר מדי זמן, כוחות ותעצומות נפש מכל השאר.

על אמינות, ציטוטים וחופש

מה לא רוצים מוויקיפדיה? שתהיה אמינה ורחבת היקף, חופשית ומבוקרת, דמוקרטית אך בעלת סמכות ועוד כהנה וכהנה דרישות סותרות. הבעיה העיקרית היא שדרישות רבות סותרות אלו את אלו, אם לא בכוח, אז לפחות בפועל.

גם אם נשים לרגע את המשחיתים בכוונה תחילה בצד, הרי שגם תורמים בכוונה טובה מוצאים לעתים מזומנות שתרומותיהם נמחקו או שוחזרו, ומיד זועקים חמס על כך שהאנציקלופדיה החופשית איננה חופשית, אלא נשלטת בידי חבורת אנשים צרי אופקים וקטנוניים וחוסמים אתהתפתחות המיזם. עיתונאי אינטרנט אחדים עשו ניסויים מניסויים שונים בתחום זה וגילו, להפתעתם, שלדעת רבים מכותבי ויקיפדיה אין להם ,חשיבות אנציקלופדית". האמת היא שאנשים רבים מוסיפים בכוונה טובה את הרהורי ליבם, דעותיהם, ידע שאספו בצורה כל שהיא ושאינו מדוייק ואין ספור הבלים. גם מידע "נכון" מוסף לעתים מזומנות בצורה עילגת, המונותקת מתוכן המאמר הקיים ובעיקר - לא מאוזנת ומוטה.

מן העבר השני מבקרים את ויקיפדיה על כך שכל אחד יכול לכתוב בה ככל העולה על דעתו ועל כן אין להסתמך עליה. בחדווה מרושעת קפצו רבים וציטטו בכירים בקרן ויקימדיה או כותבים באנציקלופדיה שאמרו כי אינם ממליצים לסטודנטים לצטט את ויקיפדיה. מה שרצו לומר הוא שמקור שלישוני, אנציקלופדיה באשר היא, איננה מקור ראוי לכתיבת עבודות מחקר אקדמיות, אבל "נשמות טובות" הציגו את הדברים אחרת.

הסתירה בין הדרישה לביקורת איכות מחמירה לבין חופש העריכה ברורה וגלויה. נראה לי שהפתרון אינו רק באיזון, שאינו בר הגדרה, אלא ב"תאום ציפיות" שיבהיר מה דבשה ומה עוקצה של ויקיפדיה הנעה בין שני קצוות אלו.

החופש מאפשר שיתוף של רבים ביצירת הידע. חשוב לא פחות, הממשק החופשי מגרה כותבים טובים ומושך אותם לעשייה אינטנסיבית יותר, במהלכה גם כתיבתם משתפרת וכן התאמתם למיזם וכלליו. אחרי הכל, איש לא נשכר כדי לכתוב לוויקיפדיה וכל הכותבים הגיעו ליצירה בדרך זו, פחות או יותר.

מעלתו השנייה של החופש היא העדכון. שכן בהקשר זה כמות בהחלט קשורה באיכות.

לבסוף, החופש מאפשר גם פריצה של גבולות הידע האנציקלופדי המסורתיים. דמוקרטיזציה של הכתיבה מביאה איתה מתעניינים בתחומים שאינם בליבת הידע האנציקלופדי המסורתי - היבטים שונים של תרבות פופולארית, ספורט, מין ופעילויות אחרות שפרופסורים חמורי סבר ועתירי ניסיון, המוגבלים במספר המילים, בהיקף היצירה ובשיקולים כלכליים של בתי הוצאה לאור אינם נוהגים לכתוב עליהם בדרך כלל.

הבקרה חשובה גם היא, כמובן. מה הטעם בערכים מעודכנים ורחבי יריעה אם הם שגויים, מנוסחים בצורה בלתי ברורה או משעתקים טענות מסולפות, שמועות ודעות קדומות? בוויקיפדיה העברית יכולית להתגאות במנגנון בקרה טוב יותר מזה של אחותה הגדולה באנגלית. הדבר קשור בהחלטות אסטרטגיות של הקהילה, ביוקרה הרבה (המוצדקת או שאינה מוצדקת) המוענקת לפעולת ה"ניטור" ולגודלה של האנציקלופדיה. כאשר תגדל ויקיפדיה העברית פי 10 (תהליך שיקח מספר שנים טובות ועדיין לא תגיע למחציתה של זו האנגלית כיום) לא בטוח שמגמה זו תישמר ללא שינויים משמעותיים בכללים או בטכנולוגיה. שינויים שכאלו יכולים להיות, למשל, איסור על כתיבה אנונימית ואילוץ הרשמה לסינון ראשוני של כותבים, תקופת מבחן לכותבים חדשים, אילוץ מעבר מדריך וירטואלי לכתיבה למשתמשים חדשים לפני שיוכלו לבצע שינויים בערכים עצמם, או אולי הצגה גלויה של גרסאות "מאושרות" או "בדוקות" בלבד, ואפשרות עריכה משותפת וחופשית, כמו היום, של טיוטא בלבד, שאחת לכמה זמן תהפוך לגרסה הבדוקה המוצגת הבאה.

הבקרה נעשית גם בידי מי שיש להם הבנה סבירה (ולעתים אף עמוקה) בתחומים מסויימים, וביכולתם לזהות הבלים וטעויות בקלות יחסית, גם בידי מי שהבנתם העיקרית היא בתחומי השפה והלשון, מי שיש להם הכירות מעמיקה עם כללי ויקיפדיה וגם, לצערי, מי שאין להם אף אחת מהשלוש, אולם אותה היוקרה המדרבנת ניטור מביאה אותם לעסוק בפעילות זו, ולעתים אף לגרום לנזקים.

לסיכום, יש להבין שוויקיפדיה היא מקום נהדר לחיפוש של מידע ראשוני, למציאת עובדות בסיסיות, ולקבל כיוונים לחיפוש נוסף או הפניות לשפות אחרות. זהו בהחלט לא סוף החיפוש. מי שמצפה שיגישו לו את הידע האנושי מעובד ומעוכל על כפית, שלא יתפלא שהטעם לא ערב לחיכו.