מכתבים לעצמי

14 ביולי 2010

יומני היקר שלום,
יום הבסטילה! רעש הנפצים עולה באזני ונחירי מלאים את ריח אבק השריפה! הצרפתים הללו! הם יודעים איך לחגוג! לא עם פטישי פלסטיק מטופשים ובמת בידור עם כוכבי "כוכב נולד 34 - מודחי חצי הגמר". היש יום יפה מזה להתחיל מהפכה? בעוז שינסנו מותניים ויצאנו לדרך לא נודעת - להביא את בשורת ה"פשרה" לעמך-ויקיפדים.

ההתחלה חרקה קצת, נכון. מהצעה פשוטה המציעה לקיים הצבעת אמון לא מחייבת בפועל אחת לכמה שנים נאלצו לסגת לאחור ולהסכים לכך שרק מי שלפחות 60% מהמצביעים מתנגדים להדחתו ישאר בתפקידו. העובדה ש-39.9% מהמשתתפים חושבים שהוא לא ראוי לתפקידו והוא אינו זוכה לאמונם איננה רלוונטית. הרי הם אינם אלא קומץ כפויי טובה נקמניים ומונעים מתאווה אישית וקנאה. אספסוף שאין להתייחס לדעתו. עם הארץ הנוהה אחר נביאי שקר הכמהים להביא עליו אבדון. בו בזמן אכן יש כאן סכנה. הרי אם אנחנו הצלחנו לבלום רפורמה שוב ושוב בעזרת הרוב המיוחס המגונן עלינו, אולי גם הם יצליחו להדיח מישהו משלנו באמצעות 40%. טוב, צריך לקחת סיכונים בחיים. לפחות מנענו את המצב הלא מתקבל על הדעת שמי ששליש מהקהילה לא סומכת על פעולותיו כמפעיל לא יהיה כזה. אבסורד שכזה!

אחר כך כמעט ונחשפה התכנית. כל מני "נשמות טובות" העירו שיש להפריד בין הסעיפים. ככה יכול היה להיווצר מצב בו גם הורדנו את ההגנות שמונעות פתיחת הצבעות הסרת סמכויות כמעט לחלוטין, וגם לא קיבלנו את לב התכנית, היא הצגת הצבעת האמון חסרת המשמעות. מזל שכל חובבי המספרים הציעו לקבץ את ההצבעות לשני מועדים בשנה. גאוני! איך לא חשבתי על זה בעצמי! כך מובטח שבשבוע בו יש 8-12 הצבעות לא יתקיים דיון רציני ואמיתי באף אחת מהן. לאף אחד לא תהייה האנרגיה להשקיע בדיון אמיתי, בהצגת עובדות. ואם יעשה כן - איש לא יקרא זאת ממילא. גאוני!

גם הבירוקרטיה יכולה להיות מתסכלת. הנה ביצענו את הטקס הידוע של "איסוף חמשת החתימות" - אידיוטי, אבל כללי הטקס מחייבים. חתמנו אחד, שניים, ארבעה, וזהו. חיכינו חיכינו, בכינו בכינו, והחותם החמישי התמהמה מלבוא. בנתיים שוב התחילו להישמע קולות על פיצול והעניינים התחילו להתחמם. מה יהיה? איך זה שעל כל הצבעה טפשית עד היום היו חמש חתימות בשתי דקות, וכאן, אצלנו, חולפות השעות וחותם חמישי איננו בנמצא? מזל שיש קרובי משפחה ואחד מהם נקרא למלא את המניין. ובא שלום על ישראל.

זהו, יומני, אני עייף ומותש. מאבק איתנים עומד לפנינו. היד מתעייפת ועלי לשמור על גמישותה כדי שאוכל להטיח רפש בזריזות בכל מי שיעז להעביר ביקורת ולשלוף את הקלפים הישנים של קריאות להונאה תוך גיוס קולות משל עצמי. ההגנה הטובה ביותר, כידוע, היא ההתקפה. ולא שזה קל. אתה הרי יודע מהפעם הקודמת כמה קשה לכתוב בוויקיפדיה, במייל, במסנג'ר בסקייפ, באיי.סי.קיו ובטלפון בו זמנית. אני באמת מולטי-טאסקינג. מי אם לא אני צריך לקבוע איך תתנהל ויקיפדיה?

לילה טוב, ובהצלחה לנו, יומניקי!

צניעות

הכותבים הקבועים בוויקיפדיה ראויים להכרת תודה של כל החברה דוברת העברית. יום יום משתמשים מרבית גולשי האינטרנט בישראל במידע העצום שהם מעמידים לרשות הקוראים ללא כל תמורה, זולת סיפוק עצמי והנאה (בלוגרים אחרים בטח גאים בי עכשיו על דברי אלו). בו בזמן, לא צריך להגזים בערך התרומה. לפני כשבועיים טען ויקיפד אחד כי “הפעילות בוויקיפדיה היא פעילות התנדבותית שלא נופלת בערכה מהתנדבות במגן דוד אדום או בחלוקת מנות מזון לאביונים”. נראה שמעט צניעות לא תזיק לחלק ממתנדבי המיזם.

הדברים נכתבו בהקשר של דיון על מידת הנחיצות של קטגוריה שתאגד בתוכה “מתנדבים”, וליתר דיוק, האם פעילות בוויקיפדיה העברית מקנה לאדם את הזכות להימנות על המקוטלגים באותה קטגוריית מתנדבים. לשמחת הקוראים, מספיק ויקיפדים גילו את הצניעות המתבקשת והתנגדו לקטגוריה. חלקם עושים זאת בעיקביות ובראשם דוד שי, שפעל בעבר למחיקת ערך שנכתב אודותיו.

אבל מתחת לסיפור הזה מסתתר סיפור אחר. הדיון כולו התחיל לאחר שויקיפד הוסיף את הקטגוריה לאחד הערכים העוסקים בסופר שגם פעיל בוויקיפדיה העברית. זה היה הימור – אם הקטגוריה תישאר כאן, היא תישאר בעוד מקום: בערך על מתרגמת, ידידתו ארוכת השנים של אותו ויקיפד ובת זוגתו (כך על פי דברי שניהם במקומות שונים ברחבי ויקיפדיה כמו גם בכתבה עיתונאית לפני מספר ימים), לה הוסיף את אותה הקטגוריה שלוש דקות קודם לכן. כך שנראה שמדובר היה בתכסיס נאה לפרסומת של מקורבים.

למעשה, מדובר בדפוס פעולה די אופייני של משפחה ויקיפדית. כך, למשל, כאשר אנונימי כתב את גרסתו הראשונה של הערך אודות אחת מחברי הקבוצה, מיד המשיך במלאכה בנה (לפי אותה כתבה), ויקיפד מנוסה באותו הזמן, בצורה די טבעית וסבירה, יש לומר. חברה של מושא הערך, שהצטרף לוויקיפדיה רק יומיים קודם לכן, ערך גם הוא את הערך, הצביע בהצבעת המחיקה והיה משתתף ער בדיון. בתו, הצטרפה לוויקיפדיה במהלך הדיון ועריכתה הראשונה במיזם כולו הייתה להצביע בעד השארתו של הערך על ידידתה של אביה.

או למשל, כאשר ערך שכתב האחד נקלע לויכוח עירני בדף ההוספה למומלצים, יצא בנה של בת זוגתו למלחמת חורמה במתנגדים. כאשר ערך אחר שכתב אותו ויקיפד הועמד להמלצה על ידי לא אחרת מבת זוגתו, דבר שאז עוד לא היה ידוע ברבים ומאז כבר הוכרז בראש חוצות, העיר אנונימי בדיון ההמלצה על הצורך בגילוי נאות. שוב יצא בן הידידה להגנה על הערך וכותבו וטען שהקשר שבין הממליצה לכותב הערך המועמד להמלצה לא דורש גילוי נאות. מי שיעיינו בדיון ההמלצה המאורכב לא ימצאו לכך זכר, שכן משתמש אחר מחק את הדיון, אך למרבה המזל דף ההיסטוריה משמר את הדיון האומלל.

דוגמא אחרונה לפרסומת עצמית ניתן למצוא בהוספת אזכורו של ספר שכתב אחד מבני החבורה בו הגיבור גולש בוויקיפדיה לערך העוסק בוויקיפדיה העברית עצמה – הוא ולא אחר. הספר ראה אור בחודש יולי 2007, ובאוגוסט הוסיף המחבר עצמו את הפרטים לערך. מאחר ובסופו של דבר לא מדובר אלא על ספר בהוצאה עצמית, חיפוש שם הספר בגוגל מעלה תשע תוצאות בלבד: שתיים בוויקיפדיה, שתיים מאתרי מראה של וויקיפדיה, שתיים באינדקס ספרים ואחת באתר ההוצאה. מסתבר שוויקיפדיה עושה שירות פרסומי טוב. אגב, אין בכך שום נימת שיפוט על הספר עצמו – לא קראתי – יכול להיות שהוא מצויין. כתוצאה מתוספת זו לערך התקיים במזנון דיון ער על שאלת הקשר הראוי בין מרחב הערכים למרחבים אחרים בוויקיפדיה – דיון נחוץ וחשוב, שלמרבה הצער לא המריא ממש לכדי מיצוי ועומק.

רשומה זו החלה מדיון קצר על צורך בצניעות ונגמרה בהצבת הזרקור על סוג אחר של חבורה ויקיפדית (אולי המתלוננים על התמקדותי ברשת פטרונאז’ אחרת לאחרונה יבואו מעט על סיפוקם). חבורה זו, הקשורה בקשרי חברות ומשפחה, איננה מתנהלת בכוחניות כמו זו האחרת, ואין לה את האמצעים, ונראה שגם לא את הרצון, לעשות כן. אבל הם שבויים בחשיבות עצמית, ונכשלים שוב ושוב בקידום זה של זו וזו של זה, ומהווים דוגמא מובהקת, אם כי לא יחידה, לתופעה עליה כבר כתבתי בעבר. זו רשת המאוחדת בקשרים עמוקים מחוץ לוויקיפדיה, המתורגמים למנגנון של הרעפת כיבודים ורדיפת יוקרה בתוכה. הבנה של מערכת יחסים זו מאירה את אותה כתבת תדמית ויקיפדית באור קצת פחות מחמיא, בו האידיליה של רדיפת הידע, אהבת המילה והעשייה האלטרואיסטית מוצגת בצבעים חזקים. אבל כמו בכל ציור, מתחת לשכבה האחרונה, המוצגת לעין המתבונן, מתקיימת שכבה נוספת, של צבעי בסיס, המעניקים את המשקל, התבנית והטון לציור כולו. נראה שציווי הצניעות נכון מתמיד.

קרובים קרובים - המשך טכני משהו

ברשומה הקודמת ביקשתי את עזרת הקוראים בהחלטה האם לפרסם, בצורה מורחבת או מצומצמת, רשומה אודות קשרי משפחה בין וויקיפדים פעילים על מנת שיהיה מקום בו המידע החיוני הזה יהיה גלוי לעין הציבור, שכן בענייני גילוי נאות ויקידפים רבים נכשלים שוב ושוב.

לסקר השיבו 13 משיבים. עשרה (76.9%) הציעו שאפרסם רשומה ובה כל הקשרים הידועים לי. שניים (15.4%) יעצו שלא לפרסם את הרשומה כלל. משיב אחד בלבד (7.7%) סבר שיש לפרסם את הדברים, אולם רק את מה שכבר נחשף בעבר בוויקיפדיה עצמה. בנוסף בחרו כמה משיבים לכתוב הערות מפורטות יותר. הערה אחת, שבעיני היא מוצדקת מאוד, הזהירה מפני פרסום "כל מה שאני יודע" שכן פרסום שכזה עלול לכלול טעויות שכנגד בלוג אנונימי ברשת קשה היה להפריכן. הערה אחרת דווקא ביקשה לעודד את הפרסום בטענה ש"שקיפות זה חשוב. אם מישהו רוצה להסתיר משהו, זה כנראה משיקולים לא ראויים". כמובן שאני מסכים גם לטענה זו, שהייתה לב ליבה של הרשומה הקודמת, ומכאן ההתלבטות. הסכנה שבפרסום טעות וגרימת עוול בשגגה מנעה ממני לבחור באפשרות הראשונה בה בחרו רוב המצביעים.

באופן אישי לפני הפרסום נטיתי לכיוון פרסום חלקי, של רק מה שיש לו סימוכין. אולם, אחת התגובות לרשומה עצמה העירה על נימוסי רשת שגם איסוף מידע גלוי והצגתו יחדיו מהווה הפרה שלהם. אני מיחס לאתיקה משמעות, אחרי הכל גישה זו היא המניע לפרסום הרשומה המגנה את היעדר הגילוי הנאות, כמו גם מספר רשומות אחרות. דווקא משום כך השתכנעתי שלא תפקידי לדאוג לאתיקה של אחרים תוך כדי הפרת כללים בהם אני עצמי אמור לעמוד. אי לכך החלטתי שלא לפרסם את הנספח השמור על מחשבי לרשומה הקודמת, על אף תוצאות המשאל (אותו הגדרתי כמייעץ מלכתחילה). כל שנותר לקוות הוא שהרשומה הצליחה להגביר במשהו את המודעות לבעיה ותגרום לוויקיפדים לנהוג בצורה אתית יותר בעתיד. לקוות מותר.

קרובים קרובים

כל מני קרובי משפחה מסתופפים יחדיו בצילה של ויקיפדיה העברית. בעוד שהמדיניות הרשמית רואה בכל משתמש ומשתמש פרט יחידני ואוטונומי הרי שלא ניתן להתעלם מהעובדה שבפועל, בוויקיפדיה כמו גם בעולם הממשי שמחוצה לה, לא כך הם פני הדברים. קשרים שכאלו קיימים בין מספר אחים הפועלים במקביל, מספר הורים וילדים וכן זוגות הנמצאים בקשר זוגי כזה או אחר. הדבר מעלה כמה נקודות למחשבה:

בעיית היעדר הגילוי הנאות: הבעיה בעלת שני היבטים. ראשית, העובדה שקרובי משפחה אחדים כלל לא טורחים להודיע שהם נמצאים בקשרי משפחה עם ויקיפדים אחרים. לעתים קיימת הנחה סמויה שהדבר ידוע ולעתים אכן זה המצב, לפחות כלפי הוויקיפדים הוותיקים, אולם לא כולם כאלו. שנית, יש העושים שימוש בתבנית בדף המשתמש שלהם המעידה על כך שלמשתמש יש קרובי משפחה הפעילים גם הם בוויקיפדיה. ומה הועילו חכמים בתקנתם אם לא ידוע למי בדיוק הם קשורים? הדבר מהווה תרגיל של "ללכת בלי ולהרגיש עם" - לכאורה מתקיים גילוי נאות ובפועל הוא לא מגלה דבר.

בעיית היעדר משוא הפנים: בין אם הדבר ידוע ובין אם לא, ישנה בעיה כאשר שני ויקיפדים הנמצאים בקשר קרבה משפחתי או אחר משתתפים יחדיו באותו הדיון ומחזקים זה את דבריו של זה. זו, אולי, הבעיה הקשה ביותר והקלה ביותר גם יחד. קשה משום שאין לה פתרון וקלה מאותה הסיבה. יחד עם זאת, אין שום צדק או היגיון בכלל שיאסור את ההשתתפות וכל שנותר הוא להיות מודעים לפוטנציאל הבעייתי וכשמתעורר חשש להיות מסוגלים להעיר עליו. חשוב לא פחות שבמקרים בהם קרובי משפחה נמצאים בוויכוח עם ויקיפד אחר, לרוב חדש יחסית, שניכר מדבריו שהוא אינו מודע למשפחה שמתמודדת מולו, יהיה מי שיגלה את אזנו. הבעיה הופכת לחמורה כאשר אחד מהמשפחה הוא מפעיל. כל נותר לקוות הוא שכללי אתיקה יישמרו בידי אותם קרובי המשפחה ביוזמתם שלהם בכל מצב בו הדבר דרוש.

בעיית הרשאות המפעיל: ברוב המשפחות שאני מכיר בוויקיפדיה לפחות אחד מהם הוא (או היה) מפעיל. או אז הבעיה הקודמת הופכת לבעייתית יותר מחשש שתתקיים השפעה פסולה, מכוונת או בלתי מודעת, על פעולות המפעיל כגון קיבוע גרסה יציבה בוויכוח בו משתתף בן משפחה אחר או חסימת ה"יריב" וכדומה. אם הפתרון לבעיה הקודמת היה תקווה לצנזורה עצמית, הרי שכאן אין בכך די ויש צורך בכלל ברור שאוסר את הדבר ובאומץ לב אזרחי מצידם של מפעילים אחרים שיאכפו זאת בצורה חדה וברורה. הדבר צריך לשמש גם עילה מספקת לפתיחת הליך הסרת הרשאות.

בעיית הטיית ההצבעות והדיונים: בעיה זו דומה לשתיים הקודמות, אך שונה מהן. מזה זמן רב מגנים בקהילת ויקיפדיה גיוסים להצבעות. כלומר, הקהילה רואה את הסבת תשומת לבם של ויקיפדים ספציפיים לדיונים או להצבעות בעין רעה שכן כך מסתמן רוב מלאכותי לדעה מסויימת כתוצאה מפעילות זו. לא מדובר, כמובן, על פניה למומחה להבעת דעתו או לפנייה כללית, למשל דרך לוח המודעות. אי לכך, זרימת המידע שסביר שמתקיימת בין קרובי משפחה מתפקדת, בלית ברירה, בדיוק כמו גיוסי הקולות הפסולים. גם כאן אין להעיה פתרון של ממש אלא תקווה לקיומה של אתיקה, מודעות, ואולי כשהדברים ברורים (למשל הצבעה כפה אחד רגע לאחר סיום ארוחת השבת) גם לפנייה חיצונית.

בעיית הטאבו: לבסוף, יש לשבור את הטאבו על העלאת הסוגייה. צריך שיהייה לגיטימי להעיר לבני משפחה כאשר הם נכשלים באחד הכשלים לעיל. צריך שהמידע אודות הקשרים הללו יהיה גלוי וידוע. צריך שיהיה מנגנון ליבטיח גילוי נאות במקום בו הוא לא מתקיים.

לאור הבעיות לעיל נראה שיועיל מאוד לקהילת ויקיפדיה העברית לפתוח בדיון על סוגיית קרובי המשפחה. לא פחות מהעניין שעל הפרק, יועיל לה לדון בנושא שהוא טאבו ואשר מוצג כפרה קדושה אסורה בשחיטה, וזאת לתועלתם של אחדים. הדבר רצוי ביותר בעיקר במקום המתיימר להיות מקור מידע נאור ופרוייקט לדוגמא של שיתוף גולשים ברוח ווב 2.0 ברשת הישראלית. כל עוד הבעיות עומדות על כנן, שני הדברים יבוששו מלקרות.

בקשה חשובה לסיום: כתבתי נספח לרשומה זו ובה, בשם הגילוי הנאות, פירוט של קשרי משפחה, או קשרים דומים, בין ויקיפדים רבים. למרות זאת אני מתלבט אם לפרסמה: אולי הדבר מהווה פגיעה בפרטיות, אולי זה פשוט לא תפקידי והאחריות מוטלת על כתפיו של כל ויקיפד ווויקיפד. אינני בטוח ועל כן פתחתי משאל קטן ובו שלוש אפשרויות: לפרסם כל מה שאני יודע, לפרסם רק מה שיש לו סימוכין (כלומר כבר גלוי, אבל צריך לחפש כדי לדעת), או לא לפרסם כלל. אני רואה את המשאל כמייעץ אבל אשקול אותו ברצינות. בנוסף, ניתן להביע שם תערומות או להציע הצעות, כמו גם להביא לידיעתי קשרי משפחה שדורשים גילוי נאות (אם כי לא אתייחס באותה המידה של רצינות לקשרים להם יובאו סימוכין, כגון קישור לעריכה בה נחשף הדבר, וכאלו שלא) המשאל יהיה פתוח משך כשבוע מפרסום רשומה זו ולתגובותיכם אודה. את התוצאות אפרסם ובעקבותיהן גם את החלטתי. תודה.

בובת קש עם בתיה עוזיאל

שלום ילדים, המרחב הוירטואלי פותח בפנינו עולמות חדשים והיום נלמד כיצד להפיק מהם את המירב באמצעות בובת קש. אנא הכינו מקלדת, מסך ומחשב (ניתן להשתמש גם בעכבר, אולם הדבר אינו הכרחי), מראה ודלי ספונג'ה. הזמן קצר והמלאכה מרובה, שכן היום נסקור שלוש דרכים שונות להכנת המוצר הנפלא הזה, בו צריך להתהדר כל בית בישראל, אז בואו ונתחיל:

דרך ראשונה (הקלאסית)
הדרך הקלאסית ליצירתה של בובת קש היא פיתוח אישיות וירטואלית שניה. הדבר אינו קשה: טלו את המקלדת, לחצו על כפתור "התנתק מהחשבון" וצרו זהות חדשה. הקפידו לערוך בתחומי עניין שונים ולעשות טעויות קטנות שיעידו על כך שאתם משתמשים חדשים. אל תגיבו זה לדבריו של זה ושימרו על פרופיל עבודה גבוה בזהותכם המקורית, הראשונה. מומלץ שלא לסמן את תיבת ה"זכור אותי במחשב זה" שכן כך יקטנו הסיכויים שתערכו בטעות מהחשבון הלא נכון. כמו כן, הקפידו להשתמש בכפתור ה"תצוגה מקדימה" ובידקו חזור ובדוק שהחתימה היא מהחשבון הנכון.

מתקדמים יכולים לסתור זה את זהותו של זה מדי פעם, להצביע בצורה מנוגדת בהצבעות לא חשובות, ואם הזהות המרכזית היא של מפעיל, אפילו לחסום את עצמו (זהירות! הקפידו על שימוש במחשבים שונים, למשל בבית ובמקום העבודה, או ממקום ציבורי או אפילו בפרוקסי פתוח).

הבעיה העיקרית היא הקושי לטפח שתי זהויות עצמאיות לאורך זמן תוך שמירה על נפח פעילות מספק ומבלי לעשות טעויות. למרבה המזל, קיימות גם דרכים אחרות.

דרך שנייה (קח לך אישה ובנה לה בית)
מצא לך בת זוג חובבת מחשבים במידה בינונית. המועמדת צריכה להתעניין מספיק בכדי לפתוח חשבון עצמאי ולערוך מדי פעם, אולם לא יותר מדי במידה שתאפשר לה להתערות בקהילה בצורה עצמאית או, רחמנא ליצלן, להיות בעלת עמדה עצמאית. בהצבעות חשובות בת הזוג תוכל לתמוך בדעתך ולסייע בדיונים שאינם דורשים נימוקים (שכן היא איננה יודעת בדיוק על מה מדובר).

למתקדמים, שכנעו את בת הזוג להפקיד בידיכם את הסיסמא לחשבונה, שכן הדבר יחסוך לה את השקעת הזמן הדרושה לתפקודה בתור בובת קש. אם מישהו יעיר על התופעה או ישים אליה לב - שקרו בלי להניד עפעף שבת הזוג אינה עורכת הרבה ומופיעה בהצבעות בלבד רק לכאורה - למעשה היא מעורה ביותר מקהילה ועורכת גם מהחשבון שלכם. זהירות, אם אתם מפעילים הטיעון יכול להיות חרב פיפיות, אולם אל דאגה, בשביל זה יש רשתות פטרונז'.

הבעיה העיקרית בשיטה זו היא התלות שלכם באדם בוגר שעל אף היותה בת זוגתכם, אם לא בחרתם בקפידה, הוא עלול לגלות דעה עצמאית או לחוש נקיפות מצפון לא רציונאליות. אל חשש, הדרך השלישית פותרת בעיה זו.

דרך שלישית (ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה)
קח לך אישה ובנה לה בית, ומיטה וחדר שינה. כעבור תשעה חודשים יגמר השלב הראשון בתכנית וכשהזאטוט ידע, פחות או יותר, להקליד, לקרוא ולכתוב - בשלו התנאים. רשום את הצאצא תחת חשבון עצמאי. הקפד לחנוך אותו בכתיבה בנושאים הקרובים אליו. עודד אותו ליצור קשרים חברתיים עצמאיים במרחב הוירטואלי כך שביום פקודה יהיו מי שיתייצבו לצידו במקומך ולבסוף - שלח אותו להצביע. כמובן שאל לך לעשות שימוש ציני בנער הרך, אולם חובתך ההורית היא לחנוך אותו ולהדריכו במרחב הוירטואלי העויין. הצבע בפניו על הדרך הנכונה, אולם הנח לו להרגיש כאילו הוא עצמאי.

אם יורמו גבות - הורד אותן בעזרת נימוקי הגילנות (טוב לקשור קשרים עם משתמשים צעירים אחרים שיתמכו בגישה זו) או חינוך (לשם כך נאים ויקיפדים הורים לילדים או סבתות מלאות חיבה לזאטוטים). אם אתה מפעיל, השתמש בשיטת הכובעים הידוע ואיים בחסימות ותביעות משפטיות על מי שיעז לפצות פה תחת כובע המפעיל, כמובן, ולא כאביו של משתמש אחר.

דרך זו דורשת השקעה לטווח ארוך יותר, אולם היא המשתלמת ביותר.

בשבוע הבא נשוחח עם המאזינים אודות יצירתה של בובת קש מיוחדת - מפעיל קש.

תודה רבה לצוות הטכני באולפן ולמאזינים, שלכם, בתיה.

אה, ולמה המראה והדלי אתם שואלים? ובכן, טלו את המראה בידכם הימנית, את הדלי - בשמאלית, הביטו במראה והשתמשו בדלי כדי לקלוט את תוצרי תחושת הגועל...