מכתבים לעצמי

14 ביולי 2010

יומני היקר שלום,
יום הבסטילה! רעש הנפצים עולה באזני ונחירי מלאים את ריח אבק השריפה! הצרפתים הללו! הם יודעים איך לחגוג! לא עם פטישי פלסטיק מטופשים ובמת בידור עם כוכבי "כוכב נולד 34 - מודחי חצי הגמר". היש יום יפה מזה להתחיל מהפכה? בעוז שינסנו מותניים ויצאנו לדרך לא נודעת - להביא את בשורת ה"פשרה" לעמך-ויקיפדים.

ההתחלה חרקה קצת, נכון. מהצעה פשוטה המציעה לקיים הצבעת אמון לא מחייבת בפועל אחת לכמה שנים נאלצו לסגת לאחור ולהסכים לכך שרק מי שלפחות 60% מהמצביעים מתנגדים להדחתו ישאר בתפקידו. העובדה ש-39.9% מהמשתתפים חושבים שהוא לא ראוי לתפקידו והוא אינו זוכה לאמונם איננה רלוונטית. הרי הם אינם אלא קומץ כפויי טובה נקמניים ומונעים מתאווה אישית וקנאה. אספסוף שאין להתייחס לדעתו. עם הארץ הנוהה אחר נביאי שקר הכמהים להביא עליו אבדון. בו בזמן אכן יש כאן סכנה. הרי אם אנחנו הצלחנו לבלום רפורמה שוב ושוב בעזרת הרוב המיוחס המגונן עלינו, אולי גם הם יצליחו להדיח מישהו משלנו באמצעות 40%. טוב, צריך לקחת סיכונים בחיים. לפחות מנענו את המצב הלא מתקבל על הדעת שמי ששליש מהקהילה לא סומכת על פעולותיו כמפעיל לא יהיה כזה. אבסורד שכזה!

אחר כך כמעט ונחשפה התכנית. כל מני "נשמות טובות" העירו שיש להפריד בין הסעיפים. ככה יכול היה להיווצר מצב בו גם הורדנו את ההגנות שמונעות פתיחת הצבעות הסרת סמכויות כמעט לחלוטין, וגם לא קיבלנו את לב התכנית, היא הצגת הצבעת האמון חסרת המשמעות. מזל שכל חובבי המספרים הציעו לקבץ את ההצבעות לשני מועדים בשנה. גאוני! איך לא חשבתי על זה בעצמי! כך מובטח שבשבוע בו יש 8-12 הצבעות לא יתקיים דיון רציני ואמיתי באף אחת מהן. לאף אחד לא תהייה האנרגיה להשקיע בדיון אמיתי, בהצגת עובדות. ואם יעשה כן - איש לא יקרא זאת ממילא. גאוני!

גם הבירוקרטיה יכולה להיות מתסכלת. הנה ביצענו את הטקס הידוע של "איסוף חמשת החתימות" - אידיוטי, אבל כללי הטקס מחייבים. חתמנו אחד, שניים, ארבעה, וזהו. חיכינו חיכינו, בכינו בכינו, והחותם החמישי התמהמה מלבוא. בנתיים שוב התחילו להישמע קולות על פיצול והעניינים התחילו להתחמם. מה יהיה? איך זה שעל כל הצבעה טפשית עד היום היו חמש חתימות בשתי דקות, וכאן, אצלנו, חולפות השעות וחותם חמישי איננו בנמצא? מזל שיש קרובי משפחה ואחד מהם נקרא למלא את המניין. ובא שלום על ישראל.

זהו, יומני, אני עייף ומותש. מאבק איתנים עומד לפנינו. היד מתעייפת ועלי לשמור על גמישותה כדי שאוכל להטיח רפש בזריזות בכל מי שיעז להעביר ביקורת ולשלוף את הקלפים הישנים של קריאות להונאה תוך גיוס קולות משל עצמי. ההגנה הטובה ביותר, כידוע, היא ההתקפה. ולא שזה קל. אתה הרי יודע מהפעם הקודמת כמה קשה לכתוב בוויקיפדיה, במייל, במסנג'ר בסקייפ, באיי.סי.קיו ובטלפון בו זמנית. אני באמת מולטי-טאסקינג. מי אם לא אני צריך לקבוע איך תתנהל ויקיפדיה?

לילה טוב, ובהצלחה לנו, יומניקי!

מעשה באמה, בקמיצה ובקוטן

אין כמו הצבעה ב"מפעיל נולד" כדי לשפר את חוש הקריאה, לאמץ את שרירי ההבנה, ולחדד את יכולת האבחנה. מדובר בדף מרתק המהווה טקסט לדוגמא בכל שיעור של פוליטיקה של ארגונים וכן בסוציוביולוגיה של להקות טורפים. הבה ונעיין במספר דוגמאות מהדיון הנוכחי:

• "בעד למרות כל החסרונות, בתנאי שמגיסטר לא יתנגד" - ר.ל. יש לי דעה, אבל אני מכפיף את שיקול דעתי למישהו אחר, חזק ממני, כדי שלא בטעות אביע דעה עצמאית שאיננה עולה בקנה אחד עם בעל עוצמה.
• "נגד. אחד הוויקיפדיה הכי פחות ראויים. חוסר היכולת המוחלט שהוכיח כמפעיל הוא דוגמה מובהקת לנזק שגרם וחוסר התועלת במינוי של זה. אין לאפשר מינויו של זה למפעיל." - ר.ל. אני ממש לא אוהב אותו. אני לא ממש יכול להסביר לכם למה, כי הסיבות לא ממש ענייניות, אבל תאמינו לי שאם אני אומר את זה, אז גם המפעילה החביבה עלי חושבת כך. כבר דיסקסנו את הנושא, ואני רק החייל הראשון שיוצא למערכת ההשתלחות ורצח האופי. אחרי!
• "בעד...גילגמש ואלמוג שכנעו אותי סופית"- ר.ל. אם שני אלו מתנגדים בחמת זעם שכזו, הרי שיש לפשפש בציציותיהם ולשאול מדוע. 
• "יוני ניסה לקדם הצעה שמפעילים יקחו מנוחה בת שלושה חודשים ויתעסקו בנישות אחרות, אבל יש מפעילים שמתעסקים בנישת התחזוקה לא פחות מיוני ועכשיו יוני מרגיש מה זה להיות בלי שיניים. יוני, תהיה גבר! תראה למתנגדי ההצעה שלך שזה אפשרי לוותר על שירותיו של מפעיל מערכת שמתעסק בתחזוקה לא פחות ממך" - לא, לא שכחתי את המילה הראשונה בציטוט. רבת אמן במסתרי הקהילה יודעת הכותבת כי מועיל יותר לעקוץ ולקחת צעד לאחור. היעדרותה של ההצבעה הראסמית יוצרת, ולו לרגע קט, מראית עין של מי שחף מנקמנות אישית או מכל הטייה אחרת, והוא רק מביע את רחשי ליבו שותת הדם, לטובת הקהילה, כמובן. העקיצה המגדרית היא תעלול רטורי הראוי לחיקוי, המאפשר לאתגר את בר הפלוגתא בתקווה שיצא מכליו ויעשה איזו שטות ובו בזמן מאפשרת ללגלג עליו. אזכור תמיכתו של הנדון בהצעה בפרלמנת הוא מגמתי באופן מעורר כבוד, הרי הכותבת לא חשבה, למשל, להעמיד עצמה להצבעת אמון, עם או בלי ההצבעה. היא יודעת היטב למה.
• "דווקא שני מפעילים (ליתר דיוק מפעיל ומפעילה) שהתנגדו להצעה ותרו על הרשאותיהם מיוזמתם. לא ראיתי שזה קרה אצל התומכים בהצעה" - הערת ביניים מעניינת. מצד אחד ניכוס של ההצבעה כאילו המפעילים המדוברים שמעו את רחשי רוב המצביעים והחליטו להסיר את הרשאותיהם בשל כך. בעוד שבמציאות הם עשו זאת באקט של הקרבה עצמית שחלקו נובע מגאווה וחוסר נכונות לאבד ממעמד נישא ורם, וחלקו מגמביט פוליטי במהלך ההצבעה. כעת הם פשוט מנסים להאריך את פרק הזמן בו יהנו מפירות קורבנם. הם לא יתנו לכם לשכוח זאת.
• "שלושת המפעילים המעורבים פעלו שלא כשורה, אך כעת יוני הציב עצמו לדיון" - ר.ל. שלושה מפעילים נהגו שלא כשורה, אבל אין לנו את הכלים, ו/או את הרצון, להתמודד עם הבעיה. בהינתן מי השלושה המדוברים, הכי קל לטפס על החלש מביניהם, ומכיוון שיש כאן הזדמנות לעשות זאת - נחגוג בשמחה. שני האחרים יכולים להירגע. למרות שהנה הדיון עלה במפתיע, הוא לא יכלול אותם.
• "נגד. אני לא אעשה את אותה הטעות פעמיים" - לכן בפעם הראשונה ניסיתי להשפיע על התוצאות באמצעות בובת קש, ואילו בפעם השנייה גיליתי לבושתי שלמרות שאני לא מפעיל אין לי זכות הצבעה כי אינני פעיל, ולכן לא אחזור על אלו ואומר את דברי כאן, היכן שאין בודקים זכויות הצבעה ובובות קש, ומותר להתלהם ככל שירשה הפריץ.
• בל נשכח את אותו תעלול חביב וטוב של שינוי החתימה להעברת מסר, וכעת אחד המתנגדים מפנה בחתימתו לפורטל שנמחק שהוא חש שיתן לו את הנימוק הטוב ביותר להתנגדותו למינוי המועמד למפעילות.

לאור דוגמאות אלו של מלאכת מחשבת של רמיזות עדינות, understatements,והתקפות מרושעות על כוס קפה קטנה של בוקר (הגדוש בניחוח הנפלם), יש מי שיקבלו ציון נכשל בתככנות פוליטית בשל גילוי לב ואמירה נכוחה שהדף לא יסבלנה: "אני רוצה להוסיף שלדעתי יוני התבקש להסיר את סמכויותיו ללא הצדקה, ולמעשה הרושם שהתקבל הוא שהוא נענש על כך שהיה אחד היוזמים של ההצעה להגבלת כהונת המפעילים. הסיפור עם הפורטל אכן לא היה תקין אבל מדובר לדעתי במעידה חד-פעמית בתקופת מפעילותו החדשה שהוא כבר הצטער עליה. ראיתי מפעילים עושים דברים חמורים הרבה יותר בחודשים האחרונים ולא ראיתי שאף אחד מבקש את הסרת הרשאותיהם. למעשה הרוב לא העיזו אפילו להעביר דברי ביקורת." בתקווה שהתלמיד הסורר יטיב דרכיו וישתפר בהערותיו העתידיות.

ואין הוא לבדו. אמנם קולו, קול התוכחה, כמעט יחידי בישירותו בדף ההצבעה, אולם הוויקיפדים הם יצורים קלקנים, המקליקים בזריזות על כל שינוי אחרון בו יש רמז לעניין או להלבנת פנים. רבים מהם בוודאי מצאו את הערה זו: "איש מבין המצביעים אינו מצביע שם משיקול ענייני. יוני הוא כיום נציגה של "האופוזיציה הוויקיפדית" התומכת ב"הגבלת זכויות המפעילים". ולאחר המשחק המצחיק של ארבעה שבועות חופש חזר אלינו. מבחינה פוליטית ויקיפדית כל מי שתומך שם במינויו לא תומך בו או במועמדותו, וזאת מכיוון שהוא עצמו מתנהג באופן שלוח רסן, שלו מישהו אחר היה מתנהג כמותו כל מצביעי הבעד עד האחרון בהם היו נזעקים, אלא מעין פרס ניחומים על הפסד ההצבעה על סמכויות המפעילים." אני לא בטוח שהדובר צודק. מצביעים רבים הצביעו דווקא על תרומתו הטכנית הרבה, בעיקר בזמן זה של שינוי ממשק, סוג נימוק שלא ממש מחמיא לנשוא הדיון אבל בהחלט מעמיד סימן שאלה על קביעתו הנחרצת של הפרשן ה(וויקי) פוליטי. לעומת זאת, קשה להאמין שנסתרה מהכותב העובדה שדבריו הם חרב פיפיות. שהרי בהתאם לאותו היגיון כל מצביעי הנגד אינם אלא מצביעים פוליטיים המבקשים להעניש את מבקש ההרשאות אישית בשל ההצבעה אותה העז להציע, ואשר זכתה ברוב, וסיכנה את שילטון המיעוט המיוחס, תרתי משמע. לראיה, כאשר מישהו אחר מתנהג כמותו, הדובר ועמיתיו לא נזעקים לגנותו, ובוודאי שלא לערער על התאמתו לתפקיד המפעיל. להפך, הם מעלים אותו על נס כמגן החירות והיושרה. או לפחות ממלאים פיהם מים.

ככה זה, כשמישהו מצביע על מישהו אחר הוא לעתים שוכח שאמתו, קמיצתו וקוטנו מצביעות חזרה עליו.

ושיננת לבניך

כסרח עודף מהפיוט הוויקיפדי המשעשע, בו בכמעיין חד גדיא הועברה חסימתו של אחד, שהיה במלחמת עריכה פוליטית עם מפעיל, ממפעיל אחד למשנהו כדי שכולם יוכלו לגלגל עיניים ולומר שהנה טכנית נחסם הנער בידי מישהו אחר, ולכן ניתן לארכב את תלונתו בתהום הנשייה ושיגיד תודה שלא חוסמים אותו ליותר זמן, למדנו על עוד היבט בו ויקיפדיה דומה להגדה של פסח.

בדף שיחתו של החסום המשועשע נקבצו ויקיפדים שונים כדי ללמד מוסר ולעוץ עצה זה לזה, ולספר בזכות ידיו של המפעיל הפוליטי החוסם כל הלילה. והנה בא לו אחד המפעילים והתרעם, התקומם ותבע את עלבונו הקיבוצי על כך שוויקיפד התייחס למפעילים בתואר "פועל ניקיון". מיד ניתנה לו תשובה אחת, שגויה לחלוטין, שהכינוי הוא מטפורה למאמצי המפעילים לשמור על נקיונם של הערכים. גם כשהמטפורה השתבשה (אני לפחות לא מוחק את התריסים ולא חוסם את הפאנלים פעם בשבוע), נערך דיון משעשע (הפעם באמת) בין שני המלומדים על מקורותיו הבלשניים של הביטוי. המשיכו ודרשו כל הלילה עד שבאו תלמידותיהן וקראו כי הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, שכן כולם טועים, הם לא מצחיקים, והנה ביורוקרט בכבודו ובעצמו, ולא סתם ביורוקרט, הראשון לוויקי-ציון, כבר עשה שימוש במושג לפני עידני עידנים (קרי: לפני שלוש שנים). נחתם הגולל ונפתרה הסוגיה.

אבל הציטוטים ללא הקשרם - מטעים. לא מדובר בכינוי תמים, אלא בביטוי שנולד כקו הגנה כנגד הניסיונות להגביל את כוחם של המפעילים. ליתר דיוק, את אחיזתם האינסופית בהרשאותיהם. או אז נאלצו המפעילים למתג עצמם מחדש - לא עוד צווארון לבן, אלא אנשי צווארון כחול אנו! אין אנו "מנהלים", אלא "פועלי ניקיון"! אין אנו נהנים ממשמני הארץ ומכוח בלתי מוגבל (למשל לחסום את בר הפלוגתא הפוליטי שלי ולקבל גיבוי מהקולגות) אלא מלכלכים ידינו אנחנו, ובהתנדבות! כך, נולד הביטוי ככלי שכנוע בידי ההגמוניה שאין היא הגמוניה כלל.  והנה בא דור שלא ידע את יוסף, מפעיל ינוקא שלא מכיר את ההיסטוריה ואשר הפנים את מנעמי התפקיד, ואיש לא סיפר ל שהוא אמור להצטנע ולהכחיש את מעמדו כדי לשמר את מסך העשן של הנושא בנטל, המתנדב הסובל.

אולי כדאי שמישהו יחנוך מפעילים צעירים וילמד אותם את רזי האיגוד המקצועי. אולי כדאי שתהייה להם מעין הגדה של פסח המלמדת אותם את תולדות עיסוקם. ואולי לא יזיק אם במקום זאת פשוט יגדלו המפעילים עמוד שידרה ויתחילו לנהוג ביושרה זה בזה, בגלוי, בפומבי, כך שלא יהיה עוד צורך במסיכות של עובדי כפיים ובמטפורות של פועלים - הדבר פשוט יהיה גלוי לעין כל.

על קו הזינוק

בשבועות האחרונים האמירה מגמת השחיקה במעמד הבירוקרטים לשיא שלא נראה קודם.

ותיק הבירוקרטים והפעיל שבהם, דוד שי, עבר זובור קטן מכמה חברי קהילה, בשל תלונה של משתמש שחש ששי נוהג בו שלא בהגינות תוך חריגה מכללי ההתנהגות המקובלים ומבלי שאיש לא יעמיד את שי במקומו. מספר מפעילים הביעו את הסתייגותם מסגנונו של שי, תוך הקפדה על זהירות בכבודו, והנוקב שבמבקרים היה דווקא משתמש ותיק אחר (ועל כך בהמשך). מנגד, התייצבו לצידו של שי כמה מרעיו הוותיקים שאת תמיכתם ניתן לתמצת לטיעון שלגופו של אדם דברים אלו מוויקיפד סבלני כשי הם אות קלון למי שהופנו כלפיו. נראה שהמסר הובהר: דוד שי זוכה לתמיכת הקהילה, זולת שוליה הקיצוניים ביותר הנמצאים איתו בעימות ישיר, אבל זו חשה תחושת אי נוחות קלה מהחירות שלקח לו לאחרונה, בעיקר בוויכוחים סביב נושאים פוליטיים.

מפעיל אחד לקח את הדיון צעד נוסף קדימה ותקף את דוד שי אישית במילים קשות בדף שיחתו.  הוא זיהה את חולשתו של דוד שי וביקש למצב את עצמו לעומתו (וגם על כך בהמשך).

והנה אתמול נוצר הרושם שדמו של שי הותר. מפעיל ינוקא, שבדיון על מינויו התנגדו לו רבים מסיבות של חוסר בשלות, חסם את שי לחמש דקות סמליות. פעולה שטותית ומטופשת, אבל היא מעידה על תעוזה שספק אם הייתה בנמצא לולא קיומו של הדיון הקודם. ביקורת על בירוקרטים היא דבר חשוב מאין כמוהו, אבל אין להגדיש את הסאה. ספק אם מישהו שטובת ויקיפדיה לנגד עיניו אכן היה רוצה שדוד שי יחדל מלהיות הבירוקרט והדמות המשפיעה ביותר בקהילה.

כשבוע בטרם הוגשה התלונה על שי פתח בירוקרט אחר בנוהל של בקשת הבעת אמון מהקהילה. בדיון הייתה תמימות דעים שפעולתו חיובית ומועילה, אולם הכל היו רוצים לראות מעט יותר ממנה. בו בזמן התנהל דיון מקביל בשיחה זו על השאלה כמה בירוקרטים דרושים לקהילה. עמדה אחת טענה שדי לקהילה בבירוקרט אחד, דוד שי. עמדה שנייה בחרה בשימור המצב הקיים והשלישית קראה להרחבת מספר הבירוקרטים.

וזה גם הסיפור המעניין ביותר בפרשה הזו: אחד מציע לפטר שני בירוקרטים ולהישאר עם אחד, וזוכה לתמיכה ממפעילים נוספים. כשמפעיל אחר רומז שאולי יש מקום להתפטרותו של הבירוקרט, ממהר הבירוקרט להבהיר שאם תחלוף המחשבה במוחו - יעשה זאת באופן שימנע מוויקיפדיה מסע בחירות. כלומר הוא לא מבקש למנוע את המינוי, אלא את המירוץ, ויצא שהוא תומך בעוד צעד המכוון מלמעלה בדומה לאופן בו מונה הוא עצמו, אז בשעת משבר. אבל לאחר שפתח את שער הארווה הוא מבקש לסגור אותו אחרי שהסוסים כבר ברחו. מיד אחריו מפעיל אחר כבר מציין שאם יתפטר יהיה צורך למנות אחר במקומו - כלומר לשמר את המצב הקיים.

בשלב השני בדיון נוצר לפתע תנאי: כל עוד צריך שלושה בירוקרטים - מוטב שזה הנוכחי ישאר בתפקידו, ובצעד מרחיק לכת עוד יותר: כל עוד הגדרות התפקיד נשארות על כנן - יש לשמור על שלושה בירוקרטים, אבל אם ישונו ההגדרות (למה?) יהיה די באחד. מה קורה כאן? נראה שמשתמשים אחדים כבר זיהו את מגמת הדיון שגלש מעבר לבירוקרט המסויים, והפך לדיון מקדים בשאלת מספר הבירוקרטים הרצוי, סמכויותיהם ואופן מינויים/בחירתם. תגובותיה של קבוצה זו מעידות על חשש שאם יתפטר הבירוקרט אזי במצב הנוכחי לא יאבד התקן, אלא יאוייש מחדש, ונראה שהם חוששים שמועמדים מסויימים עלולים לזכות במינוי. משום כך הם מעדיפים לנסות להשפיע על כללי המשחק. הם חוששים ממצב בו ישארו שני בירוקרטים בלבד, שאחד מהם קשור הדוקות לרשת הפטרונאז' הנמצאת איתם בעימות מתמשך. בתרחיש לא רצוי נוסף מבחינתם תצליח אותה רשת להכניס "מועמד מנצ'ורי" למירוץ, וזה גם ההקשר בו צריך להבין את דברי הביקורת החריפים ביותר שנכתבו נגד דוד שי בבירור בעניינו מצידו של ויקיפד ותיק ובדף שיחתו מצידו של מפעיל ותיק. יש יותר מרשת אחת בוויקיפדיה וכל עוד הדברים אינם על השולחן, הכל חוששים ממועמד מנצ'ורי של מישהו אחר.

הנה נחתם הדיון בהצעה להגדיל את מספר הבירוקרטים ולבצר את סמכויותיהם בנושאי תוכן. ההצעה, כמה מעניין, מגיעה ממי שבוודאי רואה עצמו כמועמד לתפקיד הבירוקרט. אם נרצה או לא נפתח המירוץ, והוא הולך להיות מעניין, מכוער וחשוב בהשפעתו על דמותה של הקהילה בשנים הקרובות.

צניעות

הכותבים הקבועים בוויקיפדיה ראויים להכרת תודה של כל החברה דוברת העברית. יום יום משתמשים מרבית גולשי האינטרנט בישראל במידע העצום שהם מעמידים לרשות הקוראים ללא כל תמורה, זולת סיפוק עצמי והנאה (בלוגרים אחרים בטח גאים בי עכשיו על דברי אלו). בו בזמן, לא צריך להגזים בערך התרומה. לפני כשבועיים טען ויקיפד אחד כי “הפעילות בוויקיפדיה היא פעילות התנדבותית שלא נופלת בערכה מהתנדבות במגן דוד אדום או בחלוקת מנות מזון לאביונים”. נראה שמעט צניעות לא תזיק לחלק ממתנדבי המיזם.

הדברים נכתבו בהקשר של דיון על מידת הנחיצות של קטגוריה שתאגד בתוכה “מתנדבים”, וליתר דיוק, האם פעילות בוויקיפדיה העברית מקנה לאדם את הזכות להימנות על המקוטלגים באותה קטגוריית מתנדבים. לשמחת הקוראים, מספיק ויקיפדים גילו את הצניעות המתבקשת והתנגדו לקטגוריה. חלקם עושים זאת בעיקביות ובראשם דוד שי, שפעל בעבר למחיקת ערך שנכתב אודותיו.

אבל מתחת לסיפור הזה מסתתר סיפור אחר. הדיון כולו התחיל לאחר שויקיפד הוסיף את הקטגוריה לאחד הערכים העוסקים בסופר שגם פעיל בוויקיפדיה העברית. זה היה הימור – אם הקטגוריה תישאר כאן, היא תישאר בעוד מקום: בערך על מתרגמת, ידידתו ארוכת השנים של אותו ויקיפד ובת זוגתו (כך על פי דברי שניהם במקומות שונים ברחבי ויקיפדיה כמו גם בכתבה עיתונאית לפני מספר ימים), לה הוסיף את אותה הקטגוריה שלוש דקות קודם לכן. כך שנראה שמדובר היה בתכסיס נאה לפרסומת של מקורבים.

למעשה, מדובר בדפוס פעולה די אופייני של משפחה ויקיפדית. כך, למשל, כאשר אנונימי כתב את גרסתו הראשונה של הערך אודות אחת מחברי הקבוצה, מיד המשיך במלאכה בנה (לפי אותה כתבה), ויקיפד מנוסה באותו הזמן, בצורה די טבעית וסבירה, יש לומר. חברה של מושא הערך, שהצטרף לוויקיפדיה רק יומיים קודם לכן, ערך גם הוא את הערך, הצביע בהצבעת המחיקה והיה משתתף ער בדיון. בתו, הצטרפה לוויקיפדיה במהלך הדיון ועריכתה הראשונה במיזם כולו הייתה להצביע בעד השארתו של הערך על ידידתה של אביה.

או למשל, כאשר ערך שכתב האחד נקלע לויכוח עירני בדף ההוספה למומלצים, יצא בנה של בת זוגתו למלחמת חורמה במתנגדים. כאשר ערך אחר שכתב אותו ויקיפד הועמד להמלצה על ידי לא אחרת מבת זוגתו, דבר שאז עוד לא היה ידוע ברבים ומאז כבר הוכרז בראש חוצות, העיר אנונימי בדיון ההמלצה על הצורך בגילוי נאות. שוב יצא בן הידידה להגנה על הערך וכותבו וטען שהקשר שבין הממליצה לכותב הערך המועמד להמלצה לא דורש גילוי נאות. מי שיעיינו בדיון ההמלצה המאורכב לא ימצאו לכך זכר, שכן משתמש אחר מחק את הדיון, אך למרבה המזל דף ההיסטוריה משמר את הדיון האומלל.

דוגמא אחרונה לפרסומת עצמית ניתן למצוא בהוספת אזכורו של ספר שכתב אחד מבני החבורה בו הגיבור גולש בוויקיפדיה לערך העוסק בוויקיפדיה העברית עצמה – הוא ולא אחר. הספר ראה אור בחודש יולי 2007, ובאוגוסט הוסיף המחבר עצמו את הפרטים לערך. מאחר ובסופו של דבר לא מדובר אלא על ספר בהוצאה עצמית, חיפוש שם הספר בגוגל מעלה תשע תוצאות בלבד: שתיים בוויקיפדיה, שתיים מאתרי מראה של וויקיפדיה, שתיים באינדקס ספרים ואחת באתר ההוצאה. מסתבר שוויקיפדיה עושה שירות פרסומי טוב. אגב, אין בכך שום נימת שיפוט על הספר עצמו – לא קראתי – יכול להיות שהוא מצויין. כתוצאה מתוספת זו לערך התקיים במזנון דיון ער על שאלת הקשר הראוי בין מרחב הערכים למרחבים אחרים בוויקיפדיה – דיון נחוץ וחשוב, שלמרבה הצער לא המריא ממש לכדי מיצוי ועומק.

רשומה זו החלה מדיון קצר על צורך בצניעות ונגמרה בהצבת הזרקור על סוג אחר של חבורה ויקיפדית (אולי המתלוננים על התמקדותי ברשת פטרונאז’ אחרת לאחרונה יבואו מעט על סיפוקם). חבורה זו, הקשורה בקשרי חברות ומשפחה, איננה מתנהלת בכוחניות כמו זו האחרת, ואין לה את האמצעים, ונראה שגם לא את הרצון, לעשות כן. אבל הם שבויים בחשיבות עצמית, ונכשלים שוב ושוב בקידום זה של זו וזו של זה, ומהווים דוגמא מובהקת, אם כי לא יחידה, לתופעה עליה כבר כתבתי בעבר. זו רשת המאוחדת בקשרים עמוקים מחוץ לוויקיפדיה, המתורגמים למנגנון של הרעפת כיבודים ורדיפת יוקרה בתוכה. הבנה של מערכת יחסים זו מאירה את אותה כתבת תדמית ויקיפדית באור קצת פחות מחמיא, בו האידיליה של רדיפת הידע, אהבת המילה והעשייה האלטרואיסטית מוצגת בצבעים חזקים. אבל כמו בכל ציור, מתחת לשכבה האחרונה, המוצגת לעין המתבונן, מתקיימת שכבה נוספת, של צבעי בסיס, המעניקים את המשקל, התבנית והטון לציור כולו. נראה שציווי הצניעות נכון מתמיד.

ויקיפדיה כבית שאן

כלל ידוע הוא שאין שופטים אדם בעת צערו, אולם כיצד יש לנהוג כשהצער הופך לכלי טקטי לסחיטה באיומים? סחטנות שכזו קיימת הן במסגרת היחסים בין חברי הקהילה והן בניסיון להשפיע על ערכי ויקיפדיה עצמה.

טקס, מלמדת אותנו האנציקלופדיה החופשית, “הוא אירוע סמלי המורכב מרצף פעולות, המבוצע בסביבה מסוימת ובמחזוריות סדירה.” טקס ההיעלבות הוויקיפדי כולל את הפעולה סמלית של החשכת דף המשתמש או החלפת תוכנו בטקסט נזעם, לרוב קצר למדי, המטיח האשמות בזה, באחר, או בקהילה כולה. לעתים חש הנעלב צורך לפרסם את היעלבותו ולהפכה למתוקשרת ביותר. או אז הוא הופך ל”נעלב מרובה אתרים” כשהוא מציין את נרגנותו בדף שיחת הערך בו התחולל האירוע ממנו נעלב, בדף שיחתו שלו, בדף שיחת המעליב, בדף שיחה של אחד הבירוקרטים ובדף הבקשות ממפעילים, לעתים כדי לבקש את חסימתו שלו עצמו כדי להמחיש קבל עם ועדה עד כמה הוא רגוז ורציני בכוונותיו.

בשלב השני של הטקס, ויקיפדים אחרים, חלקם מקורבים, חלקם נשמות טובות המביעות דאגה אותנטית, וחלקם שותפים לעמדה בעימות שבדרך כלל הביא לטריקת הדלת ואשר כעת נשארו ללא שותף למאבק, נזעקים בדף שיחתו של הנעלב וקוראים לו לשוב. לעתים מצטרפת להקת המעודדות לגידופי הצד השני, לפעמים היא מבכה את האובדן, ולעתים מציעה דברי ניחומים, הצעות להשלמה עם הגורל, והמלצות לאורך רוח, מנוחה וחזרה. הם המקהלה היוונית שנועדה להעצים את הטרגדיה על מנת להביא לקתרזיס, בין אם על ידי כניעה לזעם האלים או על ידי חיזוק ידיו של הגיבור המיתי במאבקו חסר הסיכוי. במקרים מסויימים צץ לו תועמלן מטעם עצמו המפרסם ברחבי הקהילה את הצורך להתרפס בפני הפורש הטרי, על מנת לרצותו ולהסיר את רוע הגזרה. אלו נזעקים בדפי שיחה רבים, יוצרים תבנית ומשנים את חתימתם על מנת להתריע בפני הקהילה בכל מקום מהאסון הממשמש ובא. במערכה השלישית לרוב מתרצה הגיבור, יורד מהעץ עליו טיפס, ושב ממקום גלותו מרצון בבית שאן. אין צורך להכביר מילים ולהמחיש את התופעה, אבל אני רוצה להזכיר שני מקרים שחרגו מגדר הנורמה, ושיש לתת עליהם את הדעת.

בעוד שכל עם ישראל עומד לשלב ידיו ולצאת במחולות גיל, ששון ושמחה לרגל חגיגות הערך ה-100,000 של ויקיפדיה העברית (שניתן רק להתפלל שלא יבייש את המפעל כולו), ניתן להיזכר במהומה לא קטנה שהתחוללה בקרב הקהילה לפני שלוש שנים וכ-50,000 ערכים. משתמש חדש כתב ערך על עצמו, משתמש אחר תהה על חשיבות הערך בדף היחה תוך זילזול עמוק וחוסר רגישות לסיטואציה העדינה ונחסם בשל כך, מה שעורר קטטה המונית בעקבותיה החשיכו את דפי המשתמש שלהם לא פחות מתשעה ויקיפדים, רובם מפעילים. המחאה, שנמשכה מספר ימים, נועדה להביע תמיכה במפעיל החוסם ושאט נפש מהוויקיפד הותיק שתקף את הכותב האוטוביוגרפי בדף שיחת הערך. האירוע היה ונשאר חסר תקדים, אבל הוא מעניין לפחות משני היבטים: הראשון הוא שלמרות שבולטים בין הפורשים שמות שכיום מזוהים עם אותה קבוצה מסויימת של מפעילים ועושי דברם הגרועה ביותר בוויקיפדיה (אך בוודאי לא היחידה), באותם הימים הייתה אותה רשת פטרונז’ בחיתוליה, והמחאה הייתה גדולה ורחבה ממנה. משום כך, זאת הצצה לעבר, שהוא גם עתיד אפשרי, בו אותה רשת, כאותו משפט מיתולוגי מ”מאחורי הסורגים”, “מתכווצת לגודל המתאים” ואין לה את הכוח המניפולטיבי המוגזם ממנו היא נהנית היום. שנית, זהו רגע מחמם לב בו למספיק אנשים היה איכפת מספיק מתרבות הדיבור ומשמירת כללי ההתנהגות בין חברי הקהילה – מצב כה שונה מהציניות הרווחת כיום ביחס לשיאים החדשים הנשברים חדשות לבקרים.

אין לשפוט אדם בצערו, אולם כאשר מדובר בנעלב סדרתי, שעשה את הטקס קרדום לחפור בו גם במרחב הערכים, אני מרשה לעצמי לאזכר את המקרה השני. כך, כאשר הועמד לפני שנה הערך על האגדה האורבנית אודות צירוף המקרים של לינקולן וקנדי להצבעת מחיקה, יצא כותב הערך להגנתו – פעולה מובנת ולגיטימית. קצת פחות לגיטימית הייתה הדרך בה עשה זאת – הצבת אולטימטום לקהילה – אם ימחק הערך – יפרוש. הסחיטה באיומים גלשה מעבר למקרה הפרטני כאשר כמה אופורטוניסטים (ראו שלב ב’ לעיל) יצאו במסע הכפשות אינטנסיבי נגד ה”מחקנים”, בטענה שקנה המידה שהם מבקשים לאכוף גורם להרחקת כותבים פוריים ורציניים. האיום הצליח, ומעניין להשוות את הצבעת המחיקה הזו להצבעה שהתקיימה לא מזמן, בה הוחלט למחוק ערך שלא נכתב בידי משתמש ותיק שהחליט להפעיל את כל כובד משקלו ולאיים בפרישה. בעוד שמבחינה מהותית שני הערכים דומים מאוד, התוצאות שונות לחלוטין, והסיבה איננה קשורה בערך, אלא בטקס ההיעלבות האפקטיבי של כותבו של הראשון, לעומת היעדרה של שדולה למען ריצוי הכותב בשני. כך, פרקטיקה של יחסים בין חברי הקהילה חילחלה והשחיתה את תהליך עריכת הערכים עצמם. הביריונות הצליחה וחיזקה את ההרגשה שהסחטנות משתלמת, ולכן הנעלב מלפני שנה נעלב הפך לנעלב סדרתי והוא נעלב גם בימים אלו ממש.

אחרי השנים הראשונות בהן היה הטקס לכלי נפוץ, הבינו מרבית הוויקיפדים את מהלך הדברים וחדלו מלהתרגש. לכל אחד נמאס קצת לפעמים, למרבית הכותבים יש אגו מפותח וסובלנות נמוכה, וזה קורה. נרגעים וממשיכים. אבל נדמה שדווקא היחס הסלחני הזה, שאינו לוקח ברצינות רבה מדי את איומי הפרישה, הביא לדור חדש יותר שלא ידע את יוסף, וההתרגשות אצלו מכל איום סרק, או אמיתי, פורצת גבולות. אבל טקס הוא אירוע סמלי, שכאשר מידת הסמליות שבו נחשפת והיא גלויה לעין כל, המיסטיקה נחלשת והאפקטיביות שלה פוחתת. אולי יהיה בשורות אלו בכדי לתת לנעלבים את זמן ההירגעות שלהם בבית שאן, מבלי שנצטרך לסבול את מקהלת המקוננות, את הנעלבים הסדרתיים או את הנעלבים מרובי האתרים. כשירד מפלס הכעס נשמח לקבלם בחזרה ולראות אותם שבים לפעילות פורה. אנחנו אוהבים אותכם, נעלבים יקרים, ומעריכים את פועלכם. אבל אין לנו זמן וכח לדרמות. ואין לנו סבלנות לסחטנות.

המלצה לקריאה

במקרה נתקלתי בפוסט בבלוג של טל ירון העוסק בפרשת ההתארגנות החיצונית של תומכי הדמוקרטיה הישירה להשפעה תכנית בוויקיפדיה. למעשה מדובר בסדרת פוסטים המציגה את הפרשה מנקודת מבטם וכן הרהורים שונים על ויקיפדיה ודרכי התנהלותה הרצויות. אינני מסכים עם כל האבחנות שהועלו שם, אפילו לא עם רובן, אבל אני רוצה להמליץ לקוראים לשם לב דווקא לדיון שהתפתח בין המגיבים לפוסט "דבקות באמת - ויקיפדיה", שהוא מעניין ומאיר עיניים, בין ויקיפדים, ויקיפדים לשעבר ו"לא-ויקיפדים". קריאה נעימה.

פועלים לכו לעבוד

הדיון שהתקיים במזנון (ואשר אורכב לאחר מספר ימים) על אופן השימוש הנכון בתבנית "בעבודה" הוא עגום למדי משתי סיבות. הראשונה היא ההצעה להחליף פניה מנומסת מבן אנוש, לאחר הפעלת שיקול דעת, בהודעה אוטמטית מבוט. ההצעה מסמלת את מעבר דוקטרינת משטור הערכים, חניקתם בתבניות ומילוי תוכנם בג'יבריש של קוד ויקי בלתי ידידותי, עבור בסקריפטים לפניה למשתמשים ומסנני השחתות אוטומטיים, אל מרחב היחסים בין חברי הקהילה.

אפשר לקחת את ההצעה צעד אחד לפנים ולהציע מגוון מצומצם של תגובות מותרות ומוסכמות למצבים מסויימים, על מנת לקצץ בברברת ולמזער חיכוחים. למשל, על מנת להביע התנגדות לרעיון יבחר המשתמש : "1. אינני מסכים להנחה העומדת בבסיס ההצעה", "2. אינני סבור שההצעה תוביל לפתרון המבוקש" או: "3. ההצעה מעניינת אולם יישומה יהיה בבחינת נצחון פירוס ועלותה גבוהה מתועלתה". אין ספק בליבי שעד מהרה זריזי המקלדות יחלו לתקשר בקודים בלבד...

הסיבה השנייה לעגמומיות הדיון היא העובדה שהתומכים הנלהבים ביותר בהגבלת השימוש בתבנית לכתיבת ערכים חדשים, ואשר מטיפים במרץ לשימוש בארגזי חול, חפים בעצמם מכל ניסיון משמעותי בכתיבת ערכים.

פועלים, לכו לכתוב ערכים! תנו למנהלים לנהל ולומר לכם היכן וכיצד, בלי לבלבל אותם בשטויות.

הקורבנות הקטנים של הפריימריס

ביום האחרון של שנת 2008 יכלו הקוראים הזריזים להבחין בתכונה מסויימת בדף השיחה של אחד ממפעילי המערכת. הוויכוח עצמו שהביא לדיון בדף השיחה תחת הכותרת "התנהגות לא ראויה" איננו חשוב ואפילו איננו מעניין. בנוסף, מוקדם מדי בכדי להעיר על התוצאה המיידית של הדיון - טריקת דלת של המפעיל המדובר. בשורות הבאות אני מבקש להצביע על התנהלות שיחת הנזיפה עצמה ולהזהיר מפני הבאות.

קוראי הבלוג כבר מכירים את הקשר האמיץ בין הנפשות הפועלות ובעלי הזיכרון יכולים לראות את השתקמותה של הרשת החזקה ביותר מוויקיפדיה (שכחנים וקוראים חדשים יוכלו להתוודע לנושא, למשל, בפוסט "הבטחות צריך לקיים"). והנה, שוב נזעקת פטרונית הרשת להגן על הפאונים. הדינמיקה כמעט מעליבה בגסותה: האחת פונה למפעיל ונוזפת בו (בצדק או שלא, לא ממש משנה). מיד מתייצבים שני פאונים זוטרים ומחזקים את דבריה ומלבים את האש. מי יודע, אולי יעלה בידם להוציא את הצד השני מכליו ולקצור תואנה לבקשת חסימה. האיומים כבר באוויר והפטרונית יכולה להישען בסיפוק על משענת כורסתה וללחוץ בהנאה על כפתור הרענון. כישוריה האישיים כבר אינם נחוצים וכדור השלג כבר מתגלגל במורד ללא עזרתה. עדת הזאבים כבר שוסתה בקורבן התורן.

אז למה חשוב לכתוב על זה? ראשית משום שהדינמיקה מכוערת והמניפולציה שמאחורי הקלעים זועקת לשמים. שנית, משום שכפי שכתבתי לעיל, אחרי כמה חודשים בהם נראה היה שהרשת איבדה משהו מחוסנה, נראה שהיא משתקמת, ועל כל החרדים מפני נפילתה של ויקי בידיה של חבורה יכולת כל, יהיה הרכבה אשר יהיה, לזקוף את אזניהם ולעמוד על המשמר.

אבל הסיבה האמיתית לחשש טמונה דווקא בעברה האחר של ויקיפדיה, בהודעת הפרישה (שלא התממשה) של אחד משלושת הבירוקרטים מאמצע נובמבר 2008. הקשר המדאיג הוא הכרזת המועמדות של הפטרונית על המשרה שהתפנתה, לכאורה, ולסמן את כוונותיה לעתיד לפני כשבועיים. דבריו של השליח אינם תמימים כלל וכלל, ואפילו לו היו כאלו, הרי שהם משקפים הלך רוח המתקיים בדיונים סגורים. סביר להניח שלעצם נזיפת ההתנהגות עליה סופר בראש רשומה זו יש משמעות באותו מסע בחירות שטרם התחיל בו מנסה המועמדת למצב עצמה כמשכינת שלום, שוטרת קשוחה, וכמי שראויה לתפקיד הנחשק המאפשר לה לקרוא מפעילים לסדר. אולי מדובר בבדיחה ותו לא, ואזי היא פשוט סרת טעם. אבל היא גם מלמדת על הכר הפורה בו היא אמורה להיות אפקטיבית - מקום בו מועמדות שכזו איננה מופרכת לחלוטין. אם נוסיף לזה את העובדה שכבר עכשיו אחד משלושת הבירוקרטים הוא מבכירי הרשת החברתית האמורה, כיצד תראה קהילת ויקיפדיה, ווויקיפדיה עצמה, עם שניים שכאלו?

ואולי אני מלין על האנשים הלא נכונים, וההיצע לתפקיד הוא הוא שהופך את המועמדות לאפשרית. פרשנות זו תולה את האשם בקהילה כולה, שבחודשים האחרונים איבדה אחדים בטובי כותביה, מנטריה, מפעיליה וחבריה, ועולם כמנהגו נוהג. אמרה ידועה אומרת שכל עם מקבל את המנהיגים שמגיעים לו, אולי כך גם קהילת ויקיפדיה, אם לא תשכיל להתנער מהעשבים השוטים ולאמץ לחיקה עמודי תווך שמאסו במצב הנוכחי.

קרובים קרובים - המשך טכני משהו

ברשומה הקודמת ביקשתי את עזרת הקוראים בהחלטה האם לפרסם, בצורה מורחבת או מצומצמת, רשומה אודות קשרי משפחה בין וויקיפדים פעילים על מנת שיהיה מקום בו המידע החיוני הזה יהיה גלוי לעין הציבור, שכן בענייני גילוי נאות ויקידפים רבים נכשלים שוב ושוב.

לסקר השיבו 13 משיבים. עשרה (76.9%) הציעו שאפרסם רשומה ובה כל הקשרים הידועים לי. שניים (15.4%) יעצו שלא לפרסם את הרשומה כלל. משיב אחד בלבד (7.7%) סבר שיש לפרסם את הדברים, אולם רק את מה שכבר נחשף בעבר בוויקיפדיה עצמה. בנוסף בחרו כמה משיבים לכתוב הערות מפורטות יותר. הערה אחת, שבעיני היא מוצדקת מאוד, הזהירה מפני פרסום "כל מה שאני יודע" שכן פרסום שכזה עלול לכלול טעויות שכנגד בלוג אנונימי ברשת קשה היה להפריכן. הערה אחרת דווקא ביקשה לעודד את הפרסום בטענה ש"שקיפות זה חשוב. אם מישהו רוצה להסתיר משהו, זה כנראה משיקולים לא ראויים". כמובן שאני מסכים גם לטענה זו, שהייתה לב ליבה של הרשומה הקודמת, ומכאן ההתלבטות. הסכנה שבפרסום טעות וגרימת עוול בשגגה מנעה ממני לבחור באפשרות הראשונה בה בחרו רוב המצביעים.

באופן אישי לפני הפרסום נטיתי לכיוון פרסום חלקי, של רק מה שיש לו סימוכין. אולם, אחת התגובות לרשומה עצמה העירה על נימוסי רשת שגם איסוף מידע גלוי והצגתו יחדיו מהווה הפרה שלהם. אני מיחס לאתיקה משמעות, אחרי הכל גישה זו היא המניע לפרסום הרשומה המגנה את היעדר הגילוי הנאות, כמו גם מספר רשומות אחרות. דווקא משום כך השתכנעתי שלא תפקידי לדאוג לאתיקה של אחרים תוך כדי הפרת כללים בהם אני עצמי אמור לעמוד. אי לכך החלטתי שלא לפרסם את הנספח השמור על מחשבי לרשומה הקודמת, על אף תוצאות המשאל (אותו הגדרתי כמייעץ מלכתחילה). כל שנותר לקוות הוא שהרשומה הצליחה להגביר במשהו את המודעות לבעיה ותגרום לוויקיפדים לנהוג בצורה אתית יותר בעתיד. לקוות מותר.

תשאירו את המגבות

במקומות מסויימים בעולם הפך התייר הישראלי, הוא "הישראלי המכוער", לשם נרדף לגסות רוח, אגרסיביות והתנהגות עדרית. הוא נוהג לתבוע את אשר לו ולקחת קצת יותר, וזאת ללא שמץ של בושה, כבוד לתרבות מקומית או דרך ארץ. יתרה על כך, לרוב לא מדובר רק בהתנהגותם של יחידים, אלא בהתנהגות עדרית, שבטית קבוצתית - מעין פרקטיקה קיבוצית בה תחושת היחד משמשת להשתקת המצפון המטריד המזכיר לנו שאנו יודעים שמה שאנו עושים - פסול.

לעתים נדמה שבהתנהלותו במיזמים שונים של קרן ויקימדיה שאינם ויקיפדיה העברית, נוהג ה"וויקיפדוס היבראיקוס" באופן דומה למדי. דוגמא לכך ניתן לראות בהצבעת התמיכה של מספר ויקיפדים עבריים בבחירתה של "תמונה נבחרת" במיזם ויקישיתוף שהעלתה אחת מחברות הקהילה. התגייסותם של הישראלים לתמיכה בתמונתה של חברתם הייתה כה ברורה ונעשתה בגסות שכזו ששאר משתתפי המיזם הצביעו על כך בהערות להצבעתם ואחת מהם אף כתבה מספר הודעות לוויקיפדים עבריים בדף שיחתם בהן היא מסבירה את המצב(זו, למשל). לפחות חלקם הודו בבושה (למשל כאן כאן והיו גם אחרים) בעוד שאחרים התעלמו.

מאלף לראות כיצד על אף כל הסיכסוכים הפנימיים כך אנו נראים מבחוץ - חבורה מגובשת של חברים שתומכת זה בזו תוך כיפוף כללי נימוס והוגנות ותוך השעיית הדעה העצמאית והיושרה לטובת הקולקטיב. הקהילה תפיק תועלת מן המקרה אם תדע, ראשית, לנהוג אחרת במקרים אחרים כאשר הוויקיפדוס היבראיקוס ישוטט לו בשדות זרים. שנית, אולי התמונה הלא נעימה הנגלית לנו כאשר אנו בוחנים עצמנו בעיניהם של אחרים, המכירים גם הם את ויקי, כלליה ומנהגיה, תעזור לנו לפתח מידה נאה של ענווה בבואנו לדון, לשפוט ולהדיין עם משתמשים חדשים ואורחים לרגע שנתקלים באותו שבט קטן, אך מגובש, של הוויקיפדוס היבראיקוס. אם לא נעשה כך, שלא נתפלא אם ניכחד.

בובת קש עם בתיה עוזיאל

שלום ילדים, המרחב הוירטואלי פותח בפנינו עולמות חדשים והיום נלמד כיצד להפיק מהם את המירב באמצעות בובת קש. אנא הכינו מקלדת, מסך ומחשב (ניתן להשתמש גם בעכבר, אולם הדבר אינו הכרחי), מראה ודלי ספונג'ה. הזמן קצר והמלאכה מרובה, שכן היום נסקור שלוש דרכים שונות להכנת המוצר הנפלא הזה, בו צריך להתהדר כל בית בישראל, אז בואו ונתחיל:

דרך ראשונה (הקלאסית)
הדרך הקלאסית ליצירתה של בובת קש היא פיתוח אישיות וירטואלית שניה. הדבר אינו קשה: טלו את המקלדת, לחצו על כפתור "התנתק מהחשבון" וצרו זהות חדשה. הקפידו לערוך בתחומי עניין שונים ולעשות טעויות קטנות שיעידו על כך שאתם משתמשים חדשים. אל תגיבו זה לדבריו של זה ושימרו על פרופיל עבודה גבוה בזהותכם המקורית, הראשונה. מומלץ שלא לסמן את תיבת ה"זכור אותי במחשב זה" שכן כך יקטנו הסיכויים שתערכו בטעות מהחשבון הלא נכון. כמו כן, הקפידו להשתמש בכפתור ה"תצוגה מקדימה" ובידקו חזור ובדוק שהחתימה היא מהחשבון הנכון.

מתקדמים יכולים לסתור זה את זהותו של זה מדי פעם, להצביע בצורה מנוגדת בהצבעות לא חשובות, ואם הזהות המרכזית היא של מפעיל, אפילו לחסום את עצמו (זהירות! הקפידו על שימוש במחשבים שונים, למשל בבית ובמקום העבודה, או ממקום ציבורי או אפילו בפרוקסי פתוח).

הבעיה העיקרית היא הקושי לטפח שתי זהויות עצמאיות לאורך זמן תוך שמירה על נפח פעילות מספק ומבלי לעשות טעויות. למרבה המזל, קיימות גם דרכים אחרות.

דרך שנייה (קח לך אישה ובנה לה בית)
מצא לך בת זוג חובבת מחשבים במידה בינונית. המועמדת צריכה להתעניין מספיק בכדי לפתוח חשבון עצמאי ולערוך מדי פעם, אולם לא יותר מדי במידה שתאפשר לה להתערות בקהילה בצורה עצמאית או, רחמנא ליצלן, להיות בעלת עמדה עצמאית. בהצבעות חשובות בת הזוג תוכל לתמוך בדעתך ולסייע בדיונים שאינם דורשים נימוקים (שכן היא איננה יודעת בדיוק על מה מדובר).

למתקדמים, שכנעו את בת הזוג להפקיד בידיכם את הסיסמא לחשבונה, שכן הדבר יחסוך לה את השקעת הזמן הדרושה לתפקודה בתור בובת קש. אם מישהו יעיר על התופעה או ישים אליה לב - שקרו בלי להניד עפעף שבת הזוג אינה עורכת הרבה ומופיעה בהצבעות בלבד רק לכאורה - למעשה היא מעורה ביותר מקהילה ועורכת גם מהחשבון שלכם. זהירות, אם אתם מפעילים הטיעון יכול להיות חרב פיפיות, אולם אל דאגה, בשביל זה יש רשתות פטרונז'.

הבעיה העיקרית בשיטה זו היא התלות שלכם באדם בוגר שעל אף היותה בת זוגתכם, אם לא בחרתם בקפידה, הוא עלול לגלות דעה עצמאית או לחוש נקיפות מצפון לא רציונאליות. אל חשש, הדרך השלישית פותרת בעיה זו.

דרך שלישית (ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה)
קח לך אישה ובנה לה בית, ומיטה וחדר שינה. כעבור תשעה חודשים יגמר השלב הראשון בתכנית וכשהזאטוט ידע, פחות או יותר, להקליד, לקרוא ולכתוב - בשלו התנאים. רשום את הצאצא תחת חשבון עצמאי. הקפד לחנוך אותו בכתיבה בנושאים הקרובים אליו. עודד אותו ליצור קשרים חברתיים עצמאיים במרחב הוירטואלי כך שביום פקודה יהיו מי שיתייצבו לצידו במקומך ולבסוף - שלח אותו להצביע. כמובן שאל לך לעשות שימוש ציני בנער הרך, אולם חובתך ההורית היא לחנוך אותו ולהדריכו במרחב הוירטואלי העויין. הצבע בפניו על הדרך הנכונה, אולם הנח לו להרגיש כאילו הוא עצמאי.

אם יורמו גבות - הורד אותן בעזרת נימוקי הגילנות (טוב לקשור קשרים עם משתמשים צעירים אחרים שיתמכו בגישה זו) או חינוך (לשם כך נאים ויקיפדים הורים לילדים או סבתות מלאות חיבה לזאטוטים). אם אתה מפעיל, השתמש בשיטת הכובעים הידוע ואיים בחסימות ותביעות משפטיות על מי שיעז לפצות פה תחת כובע המפעיל, כמובן, ולא כאביו של משתמש אחר.

דרך זו דורשת השקעה לטווח ארוך יותר, אולם היא המשתלמת ביותר.

בשבוע הבא נשוחח עם המאזינים אודות יצירתה של בובת קש מיוחדת - מפעיל קש.

תודה רבה לצוות הטכני באולפן ולמאזינים, שלכם, בתיה.

אה, ולמה המראה והדלי אתם שואלים? ובכן, טלו את המראה בידכם הימנית, את הדלי - בשמאלית, הביטו במראה והשתמשו בדלי כדי לקלוט את תוצרי תחושת הגועל...

מה הטבלה שלך?

כשהיינו ילדים הייתה אחת המשימות הנפוצות במשחק "אמת או חובה" לפרוש בפני שאר המשתתפים את "הטבלה שלך". הטבלה הייתה למעשה רשימה קצרה של מי שנופלים לקטגוריות "אוהב", "מחבב", "שונא" ולעתים גם "מסמפט" של המשיב. כלומר, היא היוותה מעין גרסה ילדותית, לא מהוקצעת וסובייקטיבית של המפה הסוציומטרית האישית של הקורבן. במשובת ילדות זו נזכרתי לפני כמה חודשים כשהתוודעתי למעין משחק המתקיים תדירות מאחורי קלעיה של ויקיפדיה בקרב משתמשים רבים.

במסגרת המשחק נדרש כל משתתף לנקוב בשמו של ויקיפד רשום (בגרסאות מסויימות - של שלושה ויקיפדים) שחסימתו לצמיתות, ללא כל צורך בנימוקים או הבהרות, הייתה מועילה ביותר לקהילה. המשחק, על אף טבעו המרושע משהו, משמש למעשה גם שסתום לשחרור לחצים בו יכול ויקיפד "לשחרר קיטור" בפני חבריו ו"לקטר" על עמיתיו שאינם נושאים חן בעיניו במדיום המסיט את המתחים לאפיק צדדי וחוץ ויקיפדי. אפקט חיובי נוסף של המשחק הוא הארת מי שלא נבחרו להיות ברשימת המגורשים באור מחמיא יותר. אחרי הכל, מרבית הוויקיפדים הותיקים כבר חוו סכסוך אחד או שניים וכבר רשמו לא מעט "הערות מנטאליות" לרעתם של ויקיפדים רבים. אולם הצורך לבחור את המזיק ביותר, מעמידה את שאר הויקיפדים שברשימה במקום קצת מחמיא ביותר - לא הם גורמי הנזק הגדולים ביותר.

למעשה, משוב המפעילים הגדול נבנה, במידת מה, על אותו העיקרון. הוא אפשר שחרור קיטור ופריקת לחצים בדמות דירוגם של מפעילים מחד, ומאידך הוא סיפק פלטפורמה להעברת היזון חוזר למפעיל. ההבדל הגדול הוא שכל ההליך לא היה פומבי ולא נעשה מאחורי גבו של המפעיל, אלא בדיאלוג עימו ולעינו בלבד.

והנה, רעיון חדש מבקש להחיות את טבלת "אוהב-שונא" ולהפוך אותה פומבית ותמידית, גם לאחר תום סחרורו של הבקבוק. כוונת המשורר היא ליצור מפה חברתית בה גלויה תהייה דעתו של כל ויקיפד על כל אחד מעמיתיו. ניתן לשער שבבסיס ההצעה עומדת תקווה פסיכולוגית שמשיכתבו הדברים יתמסמס הצורך בתגובות מרושעות ותוקפניות חוזרות ונשנות בין בני פלוגתא הרומזים זה לזה, שוב ושוב ובדרכים יצירתיות, עד כמה הם מתעבים זה את זה. ואולם, לא מופרך הוא החשש שהאפקט יהיה הפוך לחלוטין.

כפי שטבלת מדדים כמותיים הפכה להיות אות בו מתהדרים ויקיפדים על הישגיהם הכמותיים, ומבלבלים אותם עם "איכות" או "תרומה", כך ניתן לחשוש שטבלה שכזו תהפוך לכלי ניגוח ויותר מזה, לנימוק במשפטי שדה דוגמת אלו שנראו בוויקיפדיה לאחרונה. המעוניינים בהצצה לעתיד בו כל אחד מביע את דעתו השיפוטית על רעהו בפומבי יכולים להציץ בהודעה זו ולשקול את מידת התועלת כנגד מידת הנזק האפשרית של השתתפות במשחקי חברה וירטואליים שכאלו.

הערת שוליים:
העירו לי, בצדק, שלא עמדתי בהבטחתי לפרסם מספר רשומות בזמן הקרוב. אני מודה למעירים ולעניין שגילו. האמת היא כפולה: ראשית, ויקיפדיה העברית עוברת תקופה קשה בה ויקיפדים אוכלים חיים איש את רעהו. המקום כבר לא נעים כבעבר ועל כן אינני חש חדווה גדולה בבואי לכתוב אודותיו. שנית, הרהורי חטא גרמו לי להטיל ספק בנוגע לתרומתו של הבלוג הצנוע הזה למצב המאוס ולתהות האם הכתיבה בו מסייעת לו או שמא מחריפה אותו. התפוקה הנמוכה היא תוצאה ישירה של שתי סיבות אלו. איתכם הסליחה.

על גיל ועל תרגיל

"זה לא הגיל - זה התרגיל" היא מדיניות רשמית בוויקיפדיה. כללי ההתנהגות בין חברי הקהילה קובעים מפורשות כי "ויקיפדים נבחנים רק לפי תרומתם" וכי "גם כאשר ויכוח מתלהט אין לתקוף ויקיפדים אחרים עקב גילם [...] או כל מאפיין אישי אחר". אף על פי כן גילויי גילנות (אותה מגדירה ויקיפדיה כ"דעה קדומה כנגד אדם, הנובעת מגילו של אותו אדם") קיימים. כך, למשל, יצא קצפם של רבים על הזיהוי בין כתיבת ערכים גרועים על נושאי תרבות פופולארית "נמוכה" שוליים לבין כותבים צעירים בגילם. מן העבר השני של מסלול החיים קבלו משתמשים על זלזול בהם בשל גילם (הנה טענה, טרם מצאתי את האירוע עצמו).

מן הצד השני, ישנם ויקיפדים אשר מבקשים לשאוב סמכות מגילם ולהפוך אותו לנכס. כך, למשל, מצהיר ויקיפד אחד בראש דף המשתמש שלו כי הוא "בן הגיל השלישי עם כל הידע המצטבר אצל אנשים מבוגרים".

נראה שיש הסכמה כללית שמשתמשים נמדדים בתרומתם, ורוחב אופקיהם הוא המכשיר אותם להיות תורמים מועילים. ההסכמה באה לידי ביטוי בשינויים בשיח אותם ניתן לתאר כ"תקינות פוליטית" בז'רגון הפנימי אותה ניתן לראות, למשל, במקרה בו ויקיפד ביקש להציע הליך לטיפול בערכים העוסקים בנושאים אקטואליים ביותר באמצעות מה שכינה כ"מבוגר אחראי" והקדים רפואה למכה כבר בכותרת הדיון כשהבהיר שהוא מתכוון למטבע לשון, ולא לגילנות.

בכל הנוגע להתנהלות הקהילה הוצבו בעבר סימני שאלה אחרים. בעת ההצבעה על מינויו של משתמש צעיר למפעיל מערכת הובעו דעות מפורשות על כך שיש לשים מגבלות גיל על הנשיאה באחריות הכרוכה בחשיפה לפוליטיקה ובהשקעת שעות ארוכות בקהילה וירטואלית. במקה המדובר קיבלו הבירוקרטים חלקית את החששות שהועלו בדיון ובחרו להמתין שבועות ספורים למינוי הוויקיפד למפעיל ביום מלאת לו 15 שנים.

נראה, אם כך, שידם של שוללי הגילנות על העליונה, ושבוויקיפדיה לא הגיל קובע, אלא התרגיל (תרומה מושכלת למרחבי הערכים השונים המבוססת על ידע כלשהו). הלוחמים בגילנות ישמחו, בוודאי, לצרף לשורותיהם את צעיר כותבי ויקיפדיה מעולם - עולל בן כשש שנים. ואולם, יש לשאול מהו ה"תרגיל" שיש בידי הרך בשנים לתרום, על אף ה"גיל"? שאלה זו מתחדדת לאור העובדה, המבורכת, שאביו הבטיח מפורשות שהילד לא יערוך במרחב הערכים. אם כך, אין גיל וגם אין תרגיל, וכל שנותרנו איתו הוא הפיכת ויקיפדיה לרשת חברתית וממשק להעברת מסרים מיידיים. על אף שערוצי ההידברות המשניים מלאי ביקורת, איש אינו פוצה פה ומצפצף, התנהלות מובנת לאור מקומו של האב ברשת פטרונאז' אותה קל לזהות לפי הדוברים המתקשקשים עם הינוקא בדף שיחתו.

יתכן והתשובה לשאלה האם חווה הילד חוויה חינוכית מועילה היא חיובית. אולם אין כל ספק כי התשובה לשאלות האם הדבר תורם למאבקם של המתנגדים לגילנות, ולשאלה מרכזית יותר - האם זה תורם לוויקיפדיה באיזה אופן שלא יהיה - היא שלילית.

צדק צדק תרדוף

בגילוי לב נדיר הביע לפני שעות מספר אחד ממפעילי המערכת את דעתו על אופן התנהלותה של קהילת ויקיפדיה העברית. הדברים כה יוצאי דופן בישירותם וכה מקוממים בנכונותם, שפשוט לא ניתן היה להתעלם מהם. בהתעלם מהמקרה שעורר את הבירור ואת גילוי הדעת - פרשייה שולית שדווקא אינה מקרה מובהק של אי צדק - כתב אותו מפעיל: "רבותי - אין צדק בוויקיפדיה" (הדגשה במקור) והמשיך ופנה בשאלה למתלונן: "מה אתה רוצה, בעצם? צדק לא תמצא כאן, לא בגלל שאין - פשוט בגלל שזה לא המקום הנכון".

רדיפת הצדק, אם כך, איננה הדרך על פיה מתנהלים היחסים בקרב חברי הקהילה. בדומה לדין משמעתי בצה"ל, תלונות ומענות אינן מטופלות תוך חתירה לצדק, אלא תוך חתירה לסדר. אין זה אומר, כפי שכתב אותו מפעיל, שבהכרח אין צדק, לעתים, אולי אפילו קרובות, הוא מופיע, אבל לא הוא הקו המנחה ונוכחותו - משנית לשקט התעשייתי.

אם התנהלותם של חברי הקהילה זה ביחס לזה אינה נעשית על פי קנה מידה של צדק, הרי כל שנותרנו איתו הוא חוקי המערב פרוע, מקום בו כל דאלים גבר. למעשה, המצב גרוע יותר. במערב הפרוע יישבו טענות ברחוב המרכזי כאשר שני הצדדים חמושים באותו אקדח. המקבילה הוויקיפדית יכולה הייתה להיות, מטאפורית, שנינות הלשון, רטוריקת השכנוע או, במקום אידיאלי, בעל הטיעונים החזקים יותר, כראוי לקהילה המתכנסת סביב מילים וטקסטים. אולם בעולם הווירטואלי הרשאות טכניות הן הכוח האולטימטיבי, בהן ניתן להשתמש, לאיים בשימוש, ולעתים רק ליהנות מהחשש שיעשה בהן שימוש, מבלי לאיים אפילו. בוויקיפדיה אלו הרשאות המפעיל. כך, במקום חברה המיישבת את סכסוכיה באלימות אמנם, אך בין שווים, קיבלנו מעמד אבירים מזויינים מכף רגל ועד ראש ועוטי שריון מתכת הרוכבים על סוסיהם בקרב המון פשוטי העם שאינם יכולים להם במגרפות העץ וקליעי האבן שלהם. את מקרה דוד וגולית לא נראה בעולם הווירטואלי.

עכשיו ברור עוד יותר הרקע ממנו נולדה הרשומה "על פטרונאז' כשיטה". כל שנותר לחלשים הוא אחת מארבע ברירות: (1) לשתף פעולה ולחבור לשווים לו עליהם הוא סומך, לעתים בני משפחה או עמיתים מהעולם האמיתי, כדי שיגוננו זה על גבו של זה ככל שניתן; (2) לחבור ל"פטרון", בדרך כלל מפעיל מערכת, שיפרוש עליו את חסותו; (3) להישאר בודד ולכופף את הראש, לא לעורר מהומות או תשומת לב, לא להביע את דעתו ולספוג את מרירותו ועלבונותיו פנימה; (4) לעמוד על שלו ולשלם את המחיר - מי מספר פעמים ומי לצמיתות.

באותו מקרה שעורר את כתיבת רשומה זו, אגב, קיבלנו דוגמא יפה לפטרונאז', והפעם בין מפעילים: האחד מבקש חסימת משתמש בדף הבקשות ממפעילים והנה הפטרונית כבר נענתה לבקשתו דקה לפני כן, ובלהיטותה למלא את חלקה בשיתוף הפעולה חשפה את התאום המסנג'רי (אחרים בדיון זה שיבחו את המפעיל על מעשיו הגלויים). הפזיזות הביאה את המפעילה להתרשל בהסתרת ההליך המביש והביאה לאזהרה בלתי ראויה, אותה תאר אחד המגיבים בדף הבירורים כ"עילה [...] כל כך מטופשת". במקרה זה איש בדף הבירורים לא התגייס להצדיק את שיקול דעתה, דבר משמעותי בפני עצמו במקום שבניגוד גמור לשמו, ובהתאמה לשיטת הארכוב שלו תחת מרחב המשתמש של המתלונן, ולא של מושא התלונה, משמש בעיקר לנמק מדוע אין כל צורך בבירור, ובעצם, זה גם מה שקרה הפעם.

בפעם הבאה שתתפרץ מורת רוח כנגד ה"מפעילים" כקבוצה, כדאי שמישהו יפנה אותם לדברי המפעיל שנכתבו בבירור האמור כדי להבין מדוע מסרבים משתמשים רבים לראות בהם פועלי ניקיון, מדוע רב המרמור, מדוע משתמשים פעילים בעלי דעה עצמאית מוצאים עצמם מחוץ למעגל התורמים - הם פשוט לא רצו להתמודד בעולם בו כל דאלים גבר, במקום בו כאנשים, לא ככותבי ערכים, הם לא יכולים לצפות לצדק כשתהייה להם טענה או מענה, או שהם פשוט לא שרדו את המסע הגדול מערבה.

על פטרונאז' כשיטה

בדיון שהשתרע על פני דפים רבים במחצית חודש דצמבר 2007 נחשף קצה של תופעה מדאיגה בוויקיפדיה. תחת הכותרת "קבלנות קולות" הועלו האשמות על גיוסים של מצביעים בהצבעות, כלומר הוקעת התופעה של הכרעת הצבעות בענייני עריכה ותוכן (על חשיבותן ניתן לקרוא במסקנה הראשונה המופיעה ברשומה "על מיסודה של כריזמה") לא על פי שיקולים ענייניים ומקצועיים אלא על פי יכולת גיוסה של רשת חברתית המבוססת על נאמנויות ותלות. על אף ההכחשות הנמרצות התופעה קיימת. חמור מכך, קיומן של חבורות שכאלו בא לידי ביטוי בהגנה זה על גבו של זה בכל עת שהדבר דרוש, בכל דף שיחה, בכל עניין.

אמנם, כתיבה משותפת באותו האתר, לעתים כזו הנמשכת כבר שנים, מקרבת אנשים ומוסיפה נדבך חברתי על זה ה"מקצועי" - זו תופעה חיובית ביותר. אולם בוויקיפדיה העברית נראה כי קיימות מספר התארגנויות של ממש, אותן ניתן לסווג לארבעה סוגים:

1. בעלי תחומי עניין קרובים: אנשים המשתפים פעולה לאורך זמן בתחומי עניין משותפים לומדים, עם הזמן, להכיר ולהעריך זה את זה. כך, חברויות שנקשרות בין ויקיפדים הפועלים יחדיו, למשל, בכתיבה על צה"ל, הארי פוטר, תעתיקים לעברית או במיזם כזה או אחר, מתייצבים לצד עמיתיהם כשאלו נזקקים לתמיכה בתחומים שונים לחלוטין. זו תפעה טבעית וחיובית של קשירת קרשים חברתיים ואין בה כל פסול כל עוד שומר איש איש על יושרתו האקדמית.

2. בעלי השקפה דומה: בעלי השקפות דומות בתחום מסוים מוצאים עצמם שוב ושוב באותו הצד של המתרס בדיונים שונים, ואט אט הופכים לחזית במסגרתה הם משתפים פעולה. השקפות דומות יכולות להיות בתחום ממוקד למדי, למשל אנשי הימין והשמאל הישראלי או תומכי השוק והיד הנעלמה לעומת המרכסיסטים בנפשם. השקפות דומות יכולות להיות גם כלליות יותר, למשל של חובשי הכיפה או תומכי הציונות לעומת פוסט-ציונים. השקפה דומה, אגב, יכולה להיות גם בתוך ויקיפדיה עצמה, למשל "מחקנים" מול "מכלילנים". גם "בריתות" אלו אין בהן כל פסול והן טבעיות לחלוטין. כמו במקרה הקודם יש טעם לפגם כאשר התמיכה הופכת לאוטומטית. במקרים מסוימים ניתן להבין תופעה זו: ישנן קבוצות המייצגות דעת מיעוט, וכל "חבר בקבוצה" חיוני, ועל כן מובנת ההגנה עליו בידי שאר חברי הקבוצה כאשר הוא נקלע למצוקה בתחומים אחרים.

3. בעלי קשרים אישיים: הפעילות בוויקיפדיה מרתקת ומעניקה סיפוק רב. לא פלא, אם כן, שוויקיפדים חולקים את החוויה עם בני משפחתם. שוב, מדובר בתופעה טבעית וחיובית, כל עוד נשמרים כללי הגילוי הנאות. אלו, למרבה הצער, נשמרים לעתים רחוקות. ישנם ויקיפדים אחדים שקשרי המשפחה ביניהם גלויים וידועים, כמו שאמור להיות. קבוצה שנייה מניחה תבנית המעידה על כך שיש לו קרובי משפחה בוויקיפדיה, אולם לא מוסרת במי מדובר. מסתורין לא ברור. וקיימת קבוצה שלישית, בקרבה מתקיימים קשרי משפחה, עבודה, או קשרים דומים, והם אינם מצהירים על כך בגלוי, אם כי הדבר ידוע, לעתים, למשתמשים אחדים. בני קבוצה זו מגוננים זה על זה, תומכים זה בערכיו של זה בדיוני המלצה, נוזפים במשתמשים אחרים הנמצאים בעימות עם קרובי משפחתם כאילו הם משתמשים המתערבים בדיון ללא משוא פנים וכדומה. גם אם מובנת - זו תופעה פסולה לחלוטין שראוי שתעלם בדרך נורמטיבית. ספק אם זה יקרה.

4. בעלי יחסי פטרון קליינט: לא כל הוויקיפדים שווים, על אף האתוס המוצהר. מפעילי המערכת נהנים מהחסינות הפרקטית וממספר יכולות מיוחדות שמעניקות להם הרשאותיהם הטכניות. הם גם נהנים מתמיכה כללית וכמעט אוטומטית של שאר בני המעמד (נושא הראוי לטיפול נפרד בהזדמנות אחרת). לא פלא הוא, אם כך, שסביבם מתקבצים אחרים על מנת לחסות בצילם. כך מתגבשות להן קבוצות בהן שוררים יחסים אותם ניתן לתאר כיחסי פטרון-קליינט קלאסיים: הקליינט מעניק לפטרון את נאמנותו, את קולו בהצבעות, תמיכה בעמדתו בדיונים וכדומה, ובתמורה מעניק לו הפטרון את הגנתו בצורת נזיפה במי שמתנכלים לו, סגירת ויכוחים בהם יכול להכריע מפעיל לטובתו בטרם יתערבו אחרים ולעתים, במשיכה בחוטים על מנת שיהפוך למפעיל בעצמו. לא כל המפעילים עוסקים בכך, לא כל יחסים עם כל מפעיל הם יחסים שכאלו, אולם קבוצות שכאלו בהחלט קיימות, והפעילה ביותר היא זו הכוללת כמה וכמה מפעילים, מפעילים לשעבר, משתמשים השואפים להיות מפעילים ואף בירוקרט, הרוחצים זה את ידיו של זה.

בעוד שתי הקבוצות הראשונות הן טבעיות ולרוב חיוביות, הרי ששתי האחרונות פסולות, וזו הרביעית - מסוכנת ביותר והיא סרטן בגופו של כל גוף המתיימר להיות מונחה בידי שיקולים מקצועיים. הדיון עליו דווח בראשית פוסט זה הצביע לראשונה בפומבי על התופעה, אולם התגובות לו נחלקו לשניים - התקפת נגד אגרסיבית וגיוס כל המשאבים לרדיפת הנביא שבשער (שבפני עצמו אינו קדוש מעונה, אולם בנקודה זו הוא צודק לחלוטין), או עצימת עין והסטת הראש על מנת להמשיך ולהדחיק את הבעיה, כאילו שתחלוף לה בכוחות עצמה.

קשה להאמין שהמצב ישתנה בקרוב. יתרה על כך, סביר יותר לשער שהוא יחמיר ושהמאפיה המאורגנת תתרחב ותתפשט עוד יותר. אבל מותר לקוות ולחלום.