בובת קש עם בתיה עוזיאל

שלום ילדים, המרחב הוירטואלי פותח בפנינו עולמות חדשים והיום נלמד כיצד להפיק מהם את המירב באמצעות בובת קש. אנא הכינו מקלדת, מסך ומחשב (ניתן להשתמש גם בעכבר, אולם הדבר אינו הכרחי), מראה ודלי ספונג'ה. הזמן קצר והמלאכה מרובה, שכן היום נסקור שלוש דרכים שונות להכנת המוצר הנפלא הזה, בו צריך להתהדר כל בית בישראל, אז בואו ונתחיל:

דרך ראשונה (הקלאסית)
הדרך הקלאסית ליצירתה של בובת קש היא פיתוח אישיות וירטואלית שניה. הדבר אינו קשה: טלו את המקלדת, לחצו על כפתור "התנתק מהחשבון" וצרו זהות חדשה. הקפידו לערוך בתחומי עניין שונים ולעשות טעויות קטנות שיעידו על כך שאתם משתמשים חדשים. אל תגיבו זה לדבריו של זה ושימרו על פרופיל עבודה גבוה בזהותכם המקורית, הראשונה. מומלץ שלא לסמן את תיבת ה"זכור אותי במחשב זה" שכן כך יקטנו הסיכויים שתערכו בטעות מהחשבון הלא נכון. כמו כן, הקפידו להשתמש בכפתור ה"תצוגה מקדימה" ובידקו חזור ובדוק שהחתימה היא מהחשבון הנכון.

מתקדמים יכולים לסתור זה את זהותו של זה מדי פעם, להצביע בצורה מנוגדת בהצבעות לא חשובות, ואם הזהות המרכזית היא של מפעיל, אפילו לחסום את עצמו (זהירות! הקפידו על שימוש במחשבים שונים, למשל בבית ובמקום העבודה, או ממקום ציבורי או אפילו בפרוקסי פתוח).

הבעיה העיקרית היא הקושי לטפח שתי זהויות עצמאיות לאורך זמן תוך שמירה על נפח פעילות מספק ומבלי לעשות טעויות. למרבה המזל, קיימות גם דרכים אחרות.

דרך שנייה (קח לך אישה ובנה לה בית)
מצא לך בת זוג חובבת מחשבים במידה בינונית. המועמדת צריכה להתעניין מספיק בכדי לפתוח חשבון עצמאי ולערוך מדי פעם, אולם לא יותר מדי במידה שתאפשר לה להתערות בקהילה בצורה עצמאית או, רחמנא ליצלן, להיות בעלת עמדה עצמאית. בהצבעות חשובות בת הזוג תוכל לתמוך בדעתך ולסייע בדיונים שאינם דורשים נימוקים (שכן היא איננה יודעת בדיוק על מה מדובר).

למתקדמים, שכנעו את בת הזוג להפקיד בידיכם את הסיסמא לחשבונה, שכן הדבר יחסוך לה את השקעת הזמן הדרושה לתפקודה בתור בובת קש. אם מישהו יעיר על התופעה או ישים אליה לב - שקרו בלי להניד עפעף שבת הזוג אינה עורכת הרבה ומופיעה בהצבעות בלבד רק לכאורה - למעשה היא מעורה ביותר מקהילה ועורכת גם מהחשבון שלכם. זהירות, אם אתם מפעילים הטיעון יכול להיות חרב פיפיות, אולם אל דאגה, בשביל זה יש רשתות פטרונז'.

הבעיה העיקרית בשיטה זו היא התלות שלכם באדם בוגר שעל אף היותה בת זוגתכם, אם לא בחרתם בקפידה, הוא עלול לגלות דעה עצמאית או לחוש נקיפות מצפון לא רציונאליות. אל חשש, הדרך השלישית פותרת בעיה זו.

דרך שלישית (ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה)
קח לך אישה ובנה לה בית, ומיטה וחדר שינה. כעבור תשעה חודשים יגמר השלב הראשון בתכנית וכשהזאטוט ידע, פחות או יותר, להקליד, לקרוא ולכתוב - בשלו התנאים. רשום את הצאצא תחת חשבון עצמאי. הקפד לחנוך אותו בכתיבה בנושאים הקרובים אליו. עודד אותו ליצור קשרים חברתיים עצמאיים במרחב הוירטואלי כך שביום פקודה יהיו מי שיתייצבו לצידו במקומך ולבסוף - שלח אותו להצביע. כמובן שאל לך לעשות שימוש ציני בנער הרך, אולם חובתך ההורית היא לחנוך אותו ולהדריכו במרחב הוירטואלי העויין. הצבע בפניו על הדרך הנכונה, אולם הנח לו להרגיש כאילו הוא עצמאי.

אם יורמו גבות - הורד אותן בעזרת נימוקי הגילנות (טוב לקשור קשרים עם משתמשים צעירים אחרים שיתמכו בגישה זו) או חינוך (לשם כך נאים ויקיפדים הורים לילדים או סבתות מלאות חיבה לזאטוטים). אם אתה מפעיל, השתמש בשיטת הכובעים הידוע ואיים בחסימות ותביעות משפטיות על מי שיעז לפצות פה תחת כובע המפעיל, כמובן, ולא כאביו של משתמש אחר.

דרך זו דורשת השקעה לטווח ארוך יותר, אולם היא המשתלמת ביותר.

בשבוע הבא נשוחח עם המאזינים אודות יצירתה של בובת קש מיוחדת - מפעיל קש.

תודה רבה לצוות הטכני באולפן ולמאזינים, שלכם, בתיה.

אה, ולמה המראה והדלי אתם שואלים? ובכן, טלו את המראה בידכם הימנית, את הדלי - בשמאלית, הביטו במראה והשתמשו בדלי כדי לקלוט את תוצרי תחושת הגועל...

מה הטבלה שלך?

כשהיינו ילדים הייתה אחת המשימות הנפוצות במשחק "אמת או חובה" לפרוש בפני שאר המשתתפים את "הטבלה שלך". הטבלה הייתה למעשה רשימה קצרה של מי שנופלים לקטגוריות "אוהב", "מחבב", "שונא" ולעתים גם "מסמפט" של המשיב. כלומר, היא היוותה מעין גרסה ילדותית, לא מהוקצעת וסובייקטיבית של המפה הסוציומטרית האישית של הקורבן. במשובת ילדות זו נזכרתי לפני כמה חודשים כשהתוודעתי למעין משחק המתקיים תדירות מאחורי קלעיה של ויקיפדיה בקרב משתמשים רבים.

במסגרת המשחק נדרש כל משתתף לנקוב בשמו של ויקיפד רשום (בגרסאות מסויימות - של שלושה ויקיפדים) שחסימתו לצמיתות, ללא כל צורך בנימוקים או הבהרות, הייתה מועילה ביותר לקהילה. המשחק, על אף טבעו המרושע משהו, משמש למעשה גם שסתום לשחרור לחצים בו יכול ויקיפד "לשחרר קיטור" בפני חבריו ו"לקטר" על עמיתיו שאינם נושאים חן בעיניו במדיום המסיט את המתחים לאפיק צדדי וחוץ ויקיפדי. אפקט חיובי נוסף של המשחק הוא הארת מי שלא נבחרו להיות ברשימת המגורשים באור מחמיא יותר. אחרי הכל, מרבית הוויקיפדים הותיקים כבר חוו סכסוך אחד או שניים וכבר רשמו לא מעט "הערות מנטאליות" לרעתם של ויקיפדים רבים. אולם הצורך לבחור את המזיק ביותר, מעמידה את שאר הויקיפדים שברשימה במקום קצת מחמיא ביותר - לא הם גורמי הנזק הגדולים ביותר.

למעשה, משוב המפעילים הגדול נבנה, במידת מה, על אותו העיקרון. הוא אפשר שחרור קיטור ופריקת לחצים בדמות דירוגם של מפעילים מחד, ומאידך הוא סיפק פלטפורמה להעברת היזון חוזר למפעיל. ההבדל הגדול הוא שכל ההליך לא היה פומבי ולא נעשה מאחורי גבו של המפעיל, אלא בדיאלוג עימו ולעינו בלבד.

והנה, רעיון חדש מבקש להחיות את טבלת "אוהב-שונא" ולהפוך אותה פומבית ותמידית, גם לאחר תום סחרורו של הבקבוק. כוונת המשורר היא ליצור מפה חברתית בה גלויה תהייה דעתו של כל ויקיפד על כל אחד מעמיתיו. ניתן לשער שבבסיס ההצעה עומדת תקווה פסיכולוגית שמשיכתבו הדברים יתמסמס הצורך בתגובות מרושעות ותוקפניות חוזרות ונשנות בין בני פלוגתא הרומזים זה לזה, שוב ושוב ובדרכים יצירתיות, עד כמה הם מתעבים זה את זה. ואולם, לא מופרך הוא החשש שהאפקט יהיה הפוך לחלוטין.

כפי שטבלת מדדים כמותיים הפכה להיות אות בו מתהדרים ויקיפדים על הישגיהם הכמותיים, ומבלבלים אותם עם "איכות" או "תרומה", כך ניתן לחשוש שטבלה שכזו תהפוך לכלי ניגוח ויותר מזה, לנימוק במשפטי שדה דוגמת אלו שנראו בוויקיפדיה לאחרונה. המעוניינים בהצצה לעתיד בו כל אחד מביע את דעתו השיפוטית על רעהו בפומבי יכולים להציץ בהודעה זו ולשקול את מידת התועלת כנגד מידת הנזק האפשרית של השתתפות במשחקי חברה וירטואליים שכאלו.

הערת שוליים:
העירו לי, בצדק, שלא עמדתי בהבטחתי לפרסם מספר רשומות בזמן הקרוב. אני מודה למעירים ולעניין שגילו. האמת היא כפולה: ראשית, ויקיפדיה העברית עוברת תקופה קשה בה ויקיפדים אוכלים חיים איש את רעהו. המקום כבר לא נעים כבעבר ועל כן אינני חש חדווה גדולה בבואי לכתוב אודותיו. שנית, הרהורי חטא גרמו לי להטיל ספק בנוגע לתרומתו של הבלוג הצנוע הזה למצב המאוס ולתהות האם הכתיבה בו מסייעת לו או שמא מחריפה אותו. התפוקה הנמוכה היא תוצאה ישירה של שתי סיבות אלו. איתכם הסליחה.