תשאירו את המגבות

במקומות מסויימים בעולם הפך התייר הישראלי, הוא "הישראלי המכוער", לשם נרדף לגסות רוח, אגרסיביות והתנהגות עדרית. הוא נוהג לתבוע את אשר לו ולקחת קצת יותר, וזאת ללא שמץ של בושה, כבוד לתרבות מקומית או דרך ארץ. יתרה על כך, לרוב לא מדובר רק בהתנהגותם של יחידים, אלא בהתנהגות עדרית, שבטית קבוצתית - מעין פרקטיקה קיבוצית בה תחושת היחד משמשת להשתקת המצפון המטריד המזכיר לנו שאנו יודעים שמה שאנו עושים - פסול.

לעתים נדמה שבהתנהלותו במיזמים שונים של קרן ויקימדיה שאינם ויקיפדיה העברית, נוהג ה"וויקיפדוס היבראיקוס" באופן דומה למדי. דוגמא לכך ניתן לראות בהצבעת התמיכה של מספר ויקיפדים עבריים בבחירתה של "תמונה נבחרת" במיזם ויקישיתוף שהעלתה אחת מחברות הקהילה. התגייסותם של הישראלים לתמיכה בתמונתה של חברתם הייתה כה ברורה ונעשתה בגסות שכזו ששאר משתתפי המיזם הצביעו על כך בהערות להצבעתם ואחת מהם אף כתבה מספר הודעות לוויקיפדים עבריים בדף שיחתם בהן היא מסבירה את המצב(זו, למשל). לפחות חלקם הודו בבושה (למשל כאן כאן והיו גם אחרים) בעוד שאחרים התעלמו.

מאלף לראות כיצד על אף כל הסיכסוכים הפנימיים כך אנו נראים מבחוץ - חבורה מגובשת של חברים שתומכת זה בזו תוך כיפוף כללי נימוס והוגנות ותוך השעיית הדעה העצמאית והיושרה לטובת הקולקטיב. הקהילה תפיק תועלת מן המקרה אם תדע, ראשית, לנהוג אחרת במקרים אחרים כאשר הוויקיפדוס היבראיקוס ישוטט לו בשדות זרים. שנית, אולי התמונה הלא נעימה הנגלית לנו כאשר אנו בוחנים עצמנו בעיניהם של אחרים, המכירים גם הם את ויקי, כלליה ומנהגיה, תעזור לנו לפתח מידה נאה של ענווה בבואנו לדון, לשפוט ולהדיין עם משתמשים חדשים ואורחים לרגע שנתקלים באותו שבט קטן, אך מגובש, של הוויקיפדוס היבראיקוס. אם לא נעשה כך, שלא נתפלא אם ניכחד.

המלך מת. יחי המלך החדש!

לו היה בטילדה הרביעית מדור פטירות, בוודאי היינו רואים בגיליון האחרון מודעה בסגנון הבא: "בצער רב אנו מודיעים על לכתו בטרם עת של יקירנו שיקול הדעת. המשפחה המתאבלת מבקשת שלא לסקר את ההלוויה וכן להביע תמיכה ביורשתו - הפוליטיקה של הזהויות".

כשהייתה ויקיפדיה בחיתוליה, קהילה קטנה של אנשים שהתכנסו יחדיו לכתוב אנציקלופדיה במשותף, הייתה ססמת "שיקול הדעת" לאחד הקווים המנחים החשובים ביותר בה. עם התפתחות הקהילה נשארה הסיסמא על כנה ועברה טרנספורמציה קלה להצבעות לפי ההיגיון של "חכמת ההמונים", כלומר שיקול הדעת הקולקטיבי.

מדי פעם עלו הצעות לאמץ מודל אחר, בו ההצבעות יהוו למעשה דיון ופלטפורמה להבעת דעות, ובסופן יהיה מי שיסכם אותו וינהג עם פיו. אולם, נראה היה ברור ש"מישהו" שכזה יהיה חייב להיות בעל תפקיד רשמי, וחוסר האמון במפעילי המערכת והמאבק הוותיק על מהות תפקידם כעורכי על, מנעו את ההצעה שוב ושוב.

גסיסתו של שיקול הדעת יצרה תהליך של גיבוש כללים מנחים. מה שהתחיל בתור כללים לענייני עיצוב הפך למדיניות בנושאי תוכן. תרמו לכך בעיקר מאבקים חוזרים ונשנים על מחיקתם של ערכים חדשים מחד, בעיקר על ידי מפעילים "מחקנים", ומאידך על ידי מחקנים שחוו תיסכול רב מהרוב המיוחס הדרוש למחיקת ערכים, שהמכלילנים אינם מתקשים להשיגו בדרך כלל.

את הידוק לולאת החנק על צווארו של שיקול הדעת הביאה המגמה המסוכנת של עליית הפוליטיקה של הזהויות בוויקיפדיה. הדבר בולט במיוחד בענייני פוליטיקה ישראלית (בעיקר סביב צירי ימין-שמאל ודתיים-חילוניים) וסביב הישראליזציה/יהודיזציה הגוברת של ויקיפדיה ונסיגתה מהמחויבות להיות אנציקלופדיה כללית חסרת הטיות אתניות/לאומית. כמובן שישנה חפיפה מסויימת בין עמדות הצדדים היריבים בשתי הסוגיות.

צידו השני של המטבע הוא שלפוליטיקת זהויות זו, הנובעת מעולמות תוכן חוץ ויקיפדים, יש עדיפות מסויימת על הצבעות מחנאיות משיקולי חברות ופוליטיקה פנימית, הנובעות מעניינים פנים ויקיפדים של קהילה קטנה ומצומצמת. אף על פי כן אין לטעות ולחשוב שמדובר בייצוג נאמן של החברה הישראלית, קהל הקוראים. וגם אם כן, לא ברור מדוע זה עדיף.

ויקיפדיה הפכה לשדה קרב בו מתגוששות זהויות שונות על ייצוג נקודת מבטן במקום דיון בו מועלים טיעונים ונימוקים ענייניים אותם שוקלים בכובד ראש ומפעילים...שיקול דעת. יתכן שבעידן הפוסט מודרני, המערער על קביעות אוטורטטיביות של מיעוט אליטיסטי לטובת ריבוי קולות, על ויקיפדיה לאמץ את האתגר בחום. אולם, הדבר יניב תוצאות חיוביות, אולי, רק אם תשכיל הקהילה להחליף את הדפוס הנוכחי של מאבק על הניצחון המושלם בו מוכרעת הסוגייה לכאן או לכאן על פי מידת ההשתתפות של קבוצה מסויימת בוויקיפדיה (בלי כל קשר לדומיננטיות של הדעה בקרב קהילת המומחים לעניין, בציבור הישראלי או בכל עולם חוץ ויקיפדי אחר) במנגנון והלך רוח בו יש מקום לייצוגן של דעות שונות זו לצד זו. הבעיה העיקרית היא שלשם כך דרושה סובלנות, ונראה שאין זו אחת ממעלותיה של קהילת כותבי ויקיפדיה העברית.