נפקדים נוכחים

לפעמים אני חושב שאני צריך חשבון בטוויטר (אני לא חושב שקוראי מעריכים את המאמץ בכתיבת רשומות בבלוג ביקורתי). לפעמים אני רואה משהו קטן ורוצה להפנות אליו את תשומת הלב, בלי להעמיס עליו תלי תילים של פרשנויות מעמיקות. אז מכיוון שאין לי טוויטר, הנה רשומונת קצרצרה על אירוניה והערות נסתרות (שגם זה קצת אירוני, שכן אירוניה גם היא סוג של הערה נסתרת, אבל אחרת).

בדיון סוער על נושא אקטואלי הביע אחד המשתמשים את דעתו הנחרצת בתקיפות, וביקש לגייס לעמדתו את “שיחותיו עם ויקיפדים רבים וטובים מחוץ לויקיפדיה”. יפה. יש לו חברים. הם חושבים כמוהו. כעת הוא וארבעת ערכיו המומלצים דורשים בתוקף שעמדתם תתקבל!!!

כשהיינו ילדים הינו שואלים אחד כזה שמדבר ב”אנחנו” על מי הוא מדבר? עליו ועל התולעים? במקום זאת בחר משתמש אחר ללמד את הדרשן לקח ולהבהיר לו שלשיחותיו מחוץ לוויקיפדיה אין כל משקל, וכי הדיון מתנהל בדף השיחה – זה מה שמשנה. במילותיו הוא: “ככה זה, מי שמצביע משפיע, מי שמעדיף לקטר בצ'אט לא יכול להתלונן שלא מקבלים את דעתו. אין נוכחים נפקדים”. מילים בסלע, רק חבל שאין קשר בינן לבין האמת. בוויקיפדיה הנפקדים נוכחים מאוד.

משום כך, נהפוך הוא. לעתים קרובות מדי, ובעיקר בהצבעות, לא משנה מה נאמר בדפי השיחה או בדיונים. לא משנה עד כמה רהוטים הטיעונים ועד כמה חלשים טיעוני הנגד, בסופו של דבר עיסקאות אפלות נסגרות מאחורי הקלעים. במחשכי הצ’אטים ומאחורי הודעות דואר אלקטרוני נרקמות להם בריתות, מתקבלות החלטות ומתגבשות הסכמות.

והאירוניה כפולה, לא רק מכיוון שהטענה הפוכה לחלוטין מהמציאות, אלא גם כי דקה לאחר מכן אותו משתמש עצמו מצא לנכון לבקש בסתר את חברו להתחבר לאותו ערוץ אחורי לצורך בלתי ידוע, ואחרי שהתקבל האישור, למחוק את ההודעה הנסתרת. כך, גם כשהנוכחים מבקשים להיות נפקדים זה איננו עולה בידיהם, וגם כשמטיפים לנוכחות לעתים מעדיפים את הנפקדות.

על החיפזון

מזל טוב לקהילת ויקיפדיה העברית! בפרוס השנה (האזרחית) החדשה ולאחר שצלחה לה את עשרת רבבות הערכים הראשונים, מינתה לה קהילת ויקיפדיה לפני שעות אחדות מפעיל נוסף. מברוק. המינוי אולי ראוי ואולי לא, אולי מוצלח ואולי כושל - כעת רק ימים יגידו. אבל מה שניתן לומר כבר בהווה הוא שההליך למתן ההרשאות היה כושל ומסוכן, והוא כולו זלזול מוחלט בערך הדיון בקהילה שיתופית ווירטואלית.

ומה כל כך חמור? היעדר הדיון. בקהילה וירטואלית לא יושבים כל בעלי העניין בחדר אחד ודנים באינטנסיביות עד שיצא עשן לבן. יש מי שנכנס לוויקיפדיה כל שלוש שניות, ויש מי שפעם ביומיים, ותרומתו למיזם, חוות דעתו וניסיונו אינם פחותים מאלו של עמיתו. אולם כשדיון נפתח בסמוך לחצות ונסגר בצהרי היום שלאחר מכן, לרבים לא ניתנה ההיזדמנות להביע את דעתם. ואכן, השוואה בין דיון הבזק הנוכחי לזה שקדם לו בכחודשיים וחצי מראה שהיו לא מעט מתנגדים ומתלבטים. חלקם נימקו את התנגדותם בהיעדר הוותק, ואילו אחרים העלו הסתייגויות אחרות. אולם קולות אלו לא נשמעו הפעם. האם נאלמו כל המתנגדים דום? האם חזרו בהם מהסתייגויותיהם? או שמא לא הספיקו להעלות את הרהוריהם על גבי הדף הוירטואלי בשל ההחלטה המהירה? האם להליך שכזה יקרא "דיון"?

והתוצאה של דיון לכאורה זה חורגת ממתן ההרשאות ונוגסת בתרבות הדמוקרטית ובהליך קבלת ההחלטות השיתופי - אחרי שכבר נעשו צעדים לכימות תרומות על פי מספר עריכות, בלי שום קשר לאיכותן; אחרי שדיונים במזנון מאורכבים ומועתקים לדפים נידחים במהירות לפני שאי שמספיק לראותם; אחרי שנקצבו פרקי זמן (סבירים, אך בכל זאת נקצבו) לדיונים על חשיבות או להצבעות מחיקה; כעת מסתבר שגם דיונים על מינוי מפעילים, כאלו שבעבר הקרוב מאוד עוררו התנגדות, מספיקות כמה שעות בלבד.

וזו לא רק אשמת הבירוקרטים, שאצו רצו להם, כמו גמדים רבים אחרים, לחתום את ההליך. אחרי הכל, הרבה יותר קל לפעול לא דיון של ממש. זו אשמתם של כל המעורבים שלא מחו. אשמתם של כל אושיות הקהילה שממהרים למתג עצמם כשומרי הסף של "איכות" ושל "הליכים" ושל "נהלים" ושל מה ראוי ומה לא ראוי ועוד, שהחרישו ולא הרימו קולם. זהו כישלון קהילתי להכיר בערך הדיון באשר הוא דיון כהליך לקבלת החלטות. אפילו כשהנהלים עצמם דורשים זאת.

אני לא הראשון ששם לב לתופעה והתריע על הפסול שבהליך, למרות שאך שעות מעטות חלפו מאז סגירת ההליך (ופתיחתו). בדף שיחת "מפעיל נולד" העיר משתמש על הלהיטות והיעדר הדיון. כאילו לסיכום רשומה זו התנפל עליו מיד אחד מבריוני ויקיפדיה ותקף אותו אישית על כך שטרונייתו איננה אלא "קשקשת" והיא איננה הוגנת. אכן, כשהממונים על החוק והסדר ואלו שהם עמודי התווך של הקהילה גם אם אין הרשאות בידיהם מחרישים לנוכח מעשי ביריונות, כשהם מסבים את מבטם שוב ושוב לכיוון השני כדי שלא להתערב היכן שראוי שיביעו את עמדתם, כשהם עסוקים בלסבן זה את גבו של זה בפומבי, ולהתלונן באוזני חבריהם בערוצים נסתרים, כשפעילותם מעידה שכשליחי ציבור הם חסרים את המידה החשובה ביותר - יושרה, הבאה לידי ביטוי באומץ לב לומר את שצריך להאמר - לא פלא שלפלפים וחנונים, כדברי דובר עמותת ויקימדיה ישראל על ציבור הוויקיפדים, הופכים לביריונים וירטואליים ומקלדתם נוטפת ארס ואלימות.

ושלא נטעה שמדובר כאן בגסות רוח או אגרסיביות של יחיד כזה או אחר. כך בדיוק פועל לו מנגנון הגיוס. רק מונה לו מפעיל חדש וכבר מזדעקת לה רשת הפטרונאז' לפרוס עליו את חסותה: להגן על כבודו המחולל, לכאורה, ולהבהיר לו, ולאחרים, היטב היטב שאם יחבור אליה יזכה להגנת חבריה, בדיוק לפי ההגדרה הקלאסית של פטרונאז', ושל פרוטקשיין.

במינוי מפעילים עצמאיים ואמיצים, גם אם בהליך חפוז, ננוחם.