יום רביעי, 30 בדצמבר 2009

מה (ולמה) בתמונה?

image

מה רואים בתמונה שמשמאל? חלק גוף של נערה? עסקה כלכלית אפלה בין לקוח ונותנת שירות? מסיבת חוף בתל ברוך? תור לקופות לפני הופעה של סי היימן?

מסתבר שויקיפד אחד דווקא חשב שהתמונה ממחישה היטב את החגיגות האימנאריה השנתיות בגני בוסקט שבאי מלטה. למזלם של גולשי ויקיפדיה העברית, תבונת ההמון (שדווקא לא הוכיח את טיפשותו החברתית, אלא להפך), התרעמה על התמונה התמוהה. אולם, לא די בכך, שכן בויקיפדיה תמיד חשוב מי מעיר למי, הרבה יותר מאשר מה תוכן ההערה.

דף שיחת הערך חושף את ההליך הפגום, האופייני כל כך, לדיונים בהם בעל הכוח חוטף את הדיון. חשוב להדגיש שמדובר על בעל כוח, ולא על בעל שררה. באותו דיון השתתפו כמה וכמה מפעילים, ואף על פי כן רצונו של האחד גבר על לא פחות משבעה משתתפים אחרים בדיון, ארבעה מהם מפעילים גם כן. רק בואו של משתתף שמיני שתמך בשבעה כנגד האחד, קטע את הביזיון. מה קרה שם בדיוק?

בדיון שבדף השיחה, כאמור, שבעה ויקיפדים היו תמימי דעים שיש להסיר את התמונה – ונימקו דעתם. מולם התייצב אחד שסרב לעשות כן. הוא הכיר, לכאורה, בתקפותו של העיקרון הוויקיפדי על היעדר בעלות על ערכים, אבל זה לא הפריע לו לנסות לקטוע את הדיון שוב ושוב ולהשאיר את המצב על כנו. וכי למה? מדוע יש לדחות את ההכרעה? כדי שיוכל “לגייס” תומכים. כלומר עד שיצליח ליצור קשר במייל, במסנג’ר או בטלפון עם שאר חבריו שיבואו לתמוך בו. כאשר הסתמן רוב בדף השיחה שלושה ויקיפדים שונים מחקו את התמונה, ואילו העקשן שיחזר אותם שלוש פעמים. בימים כתיקונם, או אולי מוטב לומר, כשמדובר במשתמש מן השורה, קוראים לזה מלחמת עריכה, והעקשן ששיחזר שלוש פעמים שלושה ויקיפדים שונים אמור היה להיחסם, או לפחות לקבל אזהרה. כך, לפחות, על פי הנוהג.

אבל הנוהג נועד לפשוטי העם. מול יחיד מסויים גם מפעילים ותיקים ובעלי כוח ירעדו. למה להם להסתבך עם אחד החברים המובהקים של רשת הפטרונאז' הגדולה? אנונימים קל לחסום בלי הסברים. משתמשים חדשים קל לדרוס בפטרונות. על משתמשים ותיקים קל להתנשא. אבל להסתבך עם קבוצת חורשי הרע. עד כאן.

והנה בא לו מפעיל נוסף, מחק את התמונה וכתב בדף השיחה שאין לתמונה מקום. מיד קיבל העקשן את דעתו, ואחרי שמתוך נימוס שיחזר עצמו המפעיל שמחק את התמונה, מחק העקשן בעצמו את התמונה עליה התעקש, כמו חייל אחרון שמוריד את הדגל מתורן עמדתו, כשהוא מוקף באויב המביט בו מבצע את טקסי הכבוד האחרונים. מה מותר המפעיל הרביעי על השלושה הקודמים? הויקיפד השמיני על השבעה הקודמים? המוחק הרביעי על פני השלושה הקודמים? האם הצטרפותו לדיון הביאה נימוקים חדשים? האם הוא עשה משהו שלא עשו לפניו? האם יש לו סמכות שלאחרים אין? האם הוא גילה אומץ לב יותר ממפעילים קשוחים שקיבלו פיק ברכיים? לא ממש. הנוזף האחרון, זה שדעתו התקבלה והכריעה את העקשן, אינו אלא חבר באותה רשת חברתית של אותו עקשן. התערבותו הייתה איתות ברור שאין גיבוי, שמוטב לוותר. רק אז יצאה הרוח מהמפרשים והכניעה באה, גם אם באיחור.

ומה הלקח? הפסימיסט יצביע על אופיו של הדיון ככזה שלא הוכרע בדיון ובנימוקים, אלא בכוח, כמאפיין של דיונים רבים בוויקיפדיה. אבחנה נוספת היא חוסר הרצון, לאו דווקא היכולת, של בעלי שררה לאכוף את הכללים כשמדובר במשתמשים מסויימים. אופטימיסט יצביע דווקא על סיום הסאגה כתוצאה מקרע פנימי, גם אם טקטי וקטן, ברשת החברתית כסימן מעודד. בדיוק כאלו מצבים יש לנצל על מנת לתקוע טריז בין חברי הרשת. לא כולם מושחתים, או לפחות, לא כולם מושחתים מאוד או חסרי תקנה. הם פשוט חיפשו את הנוחות וההגנה בצל הפטרון או הפטרונית, ונקלעו לפוליטיקה סבוכה של שמור לי ואשמור לך. בעזרת התמריצים הנכונים הם עשויים גם לזנוח את הרשת המחבקת. המקרים בהם עימותים לא הגיוניים שכאלו קורים מספקים הזדמנויות שכאלו. נצלו אותם בתבונה.

(תוספת מאוחרת: ראו בסוף רשומה זו את תגובתו של אחד ממושאי הביקורת ואת תגובתי לה)

צילום התמונה: Kalindoscopy, באתר Wikimedia Commons

יום רביעי, 16 בדצמבר 2009

ויקיפדיה כבית שאן

כלל ידוע הוא שאין שופטים אדם בעת צערו, אולם כיצד יש לנהוג כשהצער הופך לכלי טקטי לסחיטה באיומים? סחטנות שכזו קיימת הן במסגרת היחסים בין חברי הקהילה והן בניסיון להשפיע על ערכי ויקיפדיה עצמה.

טקס, מלמדת אותנו האנציקלופדיה החופשית, “הוא אירוע סמלי המורכב מרצף פעולות, המבוצע בסביבה מסוימת ובמחזוריות סדירה.” טקס ההיעלבות הוויקיפדי כולל את הפעולה סמלית של החשכת דף המשתמש או החלפת תוכנו בטקסט נזעם, לרוב קצר למדי, המטיח האשמות בזה, באחר, או בקהילה כולה. לעתים חש הנעלב צורך לפרסם את היעלבותו ולהפכה למתוקשרת ביותר. או אז הוא הופך ל”נעלב מרובה אתרים” כשהוא מציין את נרגנותו בדף שיחת הערך בו התחולל האירוע ממנו נעלב, בדף שיחתו שלו, בדף שיחת המעליב, בדף שיחה של אחד הבירוקרטים ובדף הבקשות ממפעילים, לעתים כדי לבקש את חסימתו שלו עצמו כדי להמחיש קבל עם ועדה עד כמה הוא רגוז ורציני בכוונותיו.

בשלב השני של הטקס, ויקיפדים אחרים, חלקם מקורבים, חלקם נשמות טובות המביעות דאגה אותנטית, וחלקם שותפים לעמדה בעימות שבדרך כלל הביא לטריקת הדלת ואשר כעת נשארו ללא שותף למאבק, נזעקים בדף שיחתו של הנעלב וקוראים לו לשוב. לעתים מצטרפת להקת המעודדות לגידופי הצד השני, לפעמים היא מבכה את האובדן, ולעתים מציעה דברי ניחומים, הצעות להשלמה עם הגורל, והמלצות לאורך רוח, מנוחה וחזרה. הם המקהלה היוונית שנועדה להעצים את הטרגדיה על מנת להביא לקתרזיס, בין אם על ידי כניעה לזעם האלים או על ידי חיזוק ידיו של הגיבור המיתי במאבקו חסר הסיכוי. במקרים מסויימים צץ לו תועמלן מטעם עצמו המפרסם ברחבי הקהילה את הצורך להתרפס בפני הפורש הטרי, על מנת לרצותו ולהסיר את רוע הגזרה. אלו נזעקים בדפי שיחה רבים, יוצרים תבנית ומשנים את חתימתם על מנת להתריע בפני הקהילה בכל מקום מהאסון הממשמש ובא. במערכה השלישית לרוב מתרצה הגיבור, יורד מהעץ עליו טיפס, ושב ממקום גלותו מרצון בבית שאן. אין צורך להכביר מילים ולהמחיש את התופעה, אבל אני רוצה להזכיר שני מקרים שחרגו מגדר הנורמה, ושיש לתת עליהם את הדעת.

בעוד שכל עם ישראל עומד לשלב ידיו ולצאת במחולות גיל, ששון ושמחה לרגל חגיגות הערך ה-100,000 של ויקיפדיה העברית (שניתן רק להתפלל שלא יבייש את המפעל כולו), ניתן להיזכר במהומה לא קטנה שהתחוללה בקרב הקהילה לפני שלוש שנים וכ-50,000 ערכים. משתמש חדש כתב ערך על עצמו, משתמש אחר תהה על חשיבות הערך בדף היחה תוך זילזול עמוק וחוסר רגישות לסיטואציה העדינה ונחסם בשל כך, מה שעורר קטטה המונית בעקבותיה החשיכו את דפי המשתמש שלהם לא פחות מתשעה ויקיפדים, רובם מפעילים. המחאה, שנמשכה מספר ימים, נועדה להביע תמיכה במפעיל החוסם ושאט נפש מהוויקיפד הותיק שתקף את הכותב האוטוביוגרפי בדף שיחת הערך. האירוע היה ונשאר חסר תקדים, אבל הוא מעניין לפחות משני היבטים: הראשון הוא שלמרות שבולטים בין הפורשים שמות שכיום מזוהים עם אותה קבוצה מסויימת של מפעילים ועושי דברם הגרועה ביותר בוויקיפדיה (אך בוודאי לא היחידה), באותם הימים הייתה אותה רשת פטרונז’ בחיתוליה, והמחאה הייתה גדולה ורחבה ממנה. משום כך, זאת הצצה לעבר, שהוא גם עתיד אפשרי, בו אותה רשת, כאותו משפט מיתולוגי מ”מאחורי הסורגים”, “מתכווצת לגודל המתאים” ואין לה את הכוח המניפולטיבי המוגזם ממנו היא נהנית היום. שנית, זהו רגע מחמם לב בו למספיק אנשים היה איכפת מספיק מתרבות הדיבור ומשמירת כללי ההתנהגות בין חברי הקהילה – מצב כה שונה מהציניות הרווחת כיום ביחס לשיאים החדשים הנשברים חדשות לבקרים.

אין לשפוט אדם בצערו, אולם כאשר מדובר בנעלב סדרתי, שעשה את הטקס קרדום לחפור בו גם במרחב הערכים, אני מרשה לעצמי לאזכר את המקרה השני. כך, כאשר הועמד לפני שנה הערך על האגדה האורבנית אודות צירוף המקרים של לינקולן וקנדי להצבעת מחיקה, יצא כותב הערך להגנתו – פעולה מובנת ולגיטימית. קצת פחות לגיטימית הייתה הדרך בה עשה זאת – הצבת אולטימטום לקהילה – אם ימחק הערך – יפרוש. הסחיטה באיומים גלשה מעבר למקרה הפרטני כאשר כמה אופורטוניסטים (ראו שלב ב’ לעיל) יצאו במסע הכפשות אינטנסיבי נגד ה”מחקנים”, בטענה שקנה המידה שהם מבקשים לאכוף גורם להרחקת כותבים פוריים ורציניים. האיום הצליח, ומעניין להשוות את הצבעת המחיקה הזו להצבעה שהתקיימה לא מזמן, בה הוחלט למחוק ערך שלא נכתב בידי משתמש ותיק שהחליט להפעיל את כל כובד משקלו ולאיים בפרישה. בעוד שמבחינה מהותית שני הערכים דומים מאוד, התוצאות שונות לחלוטין, והסיבה איננה קשורה בערך, אלא בטקס ההיעלבות האפקטיבי של כותבו של הראשון, לעומת היעדרה של שדולה למען ריצוי הכותב בשני. כך, פרקטיקה של יחסים בין חברי הקהילה חילחלה והשחיתה את תהליך עריכת הערכים עצמם. הביריונות הצליחה וחיזקה את ההרגשה שהסחטנות משתלמת, ולכן הנעלב מלפני שנה נעלב הפך לנעלב סדרתי והוא נעלב גם בימים אלו ממש.

אחרי השנים הראשונות בהן היה הטקס לכלי נפוץ, הבינו מרבית הוויקיפדים את מהלך הדברים וחדלו מלהתרגש. לכל אחד נמאס קצת לפעמים, למרבית הכותבים יש אגו מפותח וסובלנות נמוכה, וזה קורה. נרגעים וממשיכים. אבל נדמה שדווקא היחס הסלחני הזה, שאינו לוקח ברצינות רבה מדי את איומי הפרישה, הביא לדור חדש יותר שלא ידע את יוסף, וההתרגשות אצלו מכל איום סרק, או אמיתי, פורצת גבולות. אבל טקס הוא אירוע סמלי, שכאשר מידת הסמליות שבו נחשפת והיא גלויה לעין כל, המיסטיקה נחלשת והאפקטיביות שלה פוחתת. אולי יהיה בשורות אלו בכדי לתת לנעלבים את זמן ההירגעות שלהם בבית שאן, מבלי שנצטרך לסבול את מקהלת המקוננות, את הנעלבים הסדרתיים או את הנעלבים מרובי האתרים. כשירד מפלס הכעס נשמח לקבלם בחזרה ולראות אותם שבים לפעילות פורה. אנחנו אוהבים אותכם, נעלבים יקרים, ומעריכים את פועלכם. אבל אין לנו זמן וכח לדרמות. ואין לנו סבלנות לסחטנות.

יום שני, 30 בנובמבר 2009

לבחור בגלולה האדומה

נמאס. נמאס כבר מכל הנודניקיות הפמיניסטיות שמנצלות כל הזדמנות לנפנף באג'נדה שלהן. ונמאס מכל הקוטרים הסדרתיים שהזדעקו על כל עוול, אמיתי או מדומה, וגררו את כל הקהילה לדיונים בלתי נסבלים (טוב שהם פרשו לאחרונה). ונמאס מכל אנשי העקרונות שפתחו במהומות אלוהים נגד דתיים, או בעד תבניות, או נגד הטייה ימנית, או השתלטות השמאל. ונמאס מהיידישקייט בשפות זרות. ונמאס ממכפישי המפעילים על כוחניותם. ונמאס מכוחניות המפעילים כנגד הכפשתם. ונמאס מהמחקנים שכבר אפילו לא מתייחסים לכללי הדיון ורצים להעלות ערכים להצבעות מיותרות. ונמאס מהמכלילנים שמצביעים על עיוור רק כדי להכעיס. ונמאס מכל הצצים לרגע ואחרי שלושה ימי פעילות מאשימים את כל הקהילה בצרות מוחין/גסות רוח/טיפשות/אליטיזם. ונמאס מכל הגריאטרים שכבר שנים לא כתבו ערך ורק מקשקשים בדפי שיחה כאילו הם כתבו לפחות שני כרכים וירטואלים לבדם. ונמאס מהבוטים האנושיים שמתקנים פסיק בשבע-מאות אלף ערכים ומנפנפים בעריכותיהם שכולם יודעים שהן טכניות וחסרות שיקול דעת. ונמאס מהמצטדקים שמתערבים בכל דיון כאילו הם מהאו"ם. נמאס.

תנו לכתוב אנציקלופדיה. בשביל זה התכנסנו כאן, הלא. לא?

ועוד משהו. בעיקר נמאס כבר מהבלוגר הזה, אנונימי עאלק (כולנו יודעים מי הוא/היא), שרק יושב ומקטר. טרול. מילא היה כותב משהו מעניין, אבל במקום זה הוא כבר זמן מה מסתובב סביב עצמו ומחסל חשבונות עם איזו חונטה שהוא מדמיין שקיימת. מנסה להוכיח באותות ובמופתים שזה קשור לזו ושניהם ביחד עוזרים לשלישי - למה זה טוב? אה? למי זה עוזר? את מה זה בדיוק מקדם? כמו שאמרתי - נמאס.

* * *

ובכן חברים, זה המסר שביקשו מגיבים אחדים להעביר בתגובותיהם לרשומה הקודמת. אז במקום להגיב בתגובות החלטתי להאריך ולכתוב רשומה חדשה על העניין. הנה ההסבר לפניכם. דבר ראשון אני גאה על שפרסמתי את התגובות הללו. חלקן מופנות נגדי בצורה מגוחכת. אחרות מעלות ביקורת רצינית יותר. כך או כך אני מתגאה בכך שיצרתי מרחב שמאפשר ביקורת. אחרי הכל, זו אחת הטענות הראשיות שלי כנגד המצב הנוכחי בוויקיפדיה - שנוצרה בה דינמיקה שלא מאפשרת ביקורת. בין אם מכיוון שיחסי הכוח מונעים מאחדים להתבטא מחשש שיאונה להם רע. בין אם מתרבות חולה של עמידה מהצד מצידם של אלו שדווקא אישית אין להם מה לחשוש, אבל הם לא משמיעים את קולם (היכן ברכט כשצריך אותו?).

דבר שני, אני גם מסכים עם חלק מהביקורת. כבר פרסמתי רשומות מהורהרות יותר המנתחות תהליכים שונים לעומק ושלא הוקדשו למאבקי כוח כאלו או אחרים. אשמח לפרסם עוד כאלו ואני מודה שכתיבתן אינה קלה. אני מבטיח להשתדל בעתיד הקרוב.

אני דוחה לחלוטין את הביקורת שהרשומות, דוגמת זו האחרונה, אינן אלא התפלשות בידוע. פשוט משום שלא הכל ידוע לכל. מה שנראה ברור לאחדים מהמשתמשים הותיקים שנמצאים כאן שנים, לא ברור למצטרפים שזה מקרוב באו. אני גם דוחה את הגדרת הרשומה כ"רכילות", מכיוון שלא מדובר ברכילות, אלא בחשיפת יחסי גומלין בין בעלי עוצמה (הרשאות) והשתלשלויות אירועים שמי שלא מבחין בהן, ורבים לא מבחינים בהן, עלול לשגות ולראות על פני השטח התנהלות בעלת רציונאל שונה לחלוטין, כאילו-ענייני, כאילו-מקצועי, כאילו בעלת יושרה. חשיפת אלו בזו אחר זו היא פעילות חיונית להשכלת הציבור. המקבילה עליה אני יכול לחשוב, מבלי ליחס לעצמי חשיבות שאין לי, היא שכולם יודעים שיש שחיתות שלטונית, אז בשביל מה עוד כתבה עיתונאית, עוד בולדוג נשכני, עוד שקשוקה שיספרו לנו את זה. כאמור - נמאס.

שלישית, כל אותם שחוששים, ובצדק חוששים, מבעלי הזרוע הווירטואלית, מחבורות הרוכבים עוטי המצנפות המחודדות הלבנות שיעשו בהם לינץ' אם יעמדו בדרכם, ידעו באמצעות בלוג זה והתגובות אליו שהם לא לבד. בניגוד לתגובות ששותלים חברי החונטה, ושאני מאפשר את פרסומן, לא מדובר בבודדים, אלא בהתרעמות רחבת היקף. הרשומות הללו מפיגות את תחושת הבדידות וחוסר האונים של המדוכאים השבויים בתודעה הכוזבת שאין בידם לחולל שינוי או שהם לבד בחוסר שביעות רצונם. אלו תחושות שגויות שבעלי הכוח הנוכחיים מעוניינים לטפח. משום כך שלוחיהם מתפרצים באגרסיביות לכל דיון וחוזים שחורות וקטסטרופות איומות לכל הצעה לשינוי זעיר.

לבסוף, אני מאמין באפקט המצטבר. לצד תחושת הלאות מביקורת, כזו שחשים שדווקא מי שיש בידם לשנות משהו אבל בוחרים שלא לעשות זאת, קיימת גם תחושת מיאוס רחבה לא רק מהמצב הנוכחי, אלא גם מניסיונות ההשתקה החוזרים ונשנים. שקט תעשייתי איננו אלא כלי טקטי הדוחה את הקץ, ולא פותר בעיות. רשומות אלו, אני רוצה להאמין בחשיבות עצמית מסויימת, מקרבות את התסיסה לשלב בו מעשה יעשה. לפעם בה העריצות האנטי-אינטלקטואלית הזו תעשה טעות ותפתח הזדמנות להתיז את ראשה המכוער של הבינוניות הגסה והלא מקצועית בגיליוטינה וירטואלית כנגד אצולה מטעם עצמה. בחלון ההזדמנויות שיווצר אולי התסיסה תהייה מספקת כדי להביא למעשה. באוגוסט, למשל, הייתה הזדמנות כזו, וזה לא קרה. אבל יהיו עוד, ואז אולי תבשיל הקרקע, גם בעזרת בלוג זה. אם זו תהייה תרומתו היחידה של הבלוג - אזי כל השעות שאני משקיעה בו ישתלמו.

אז זהו. נמאס. נכון. מוטב לחיות בעולם דימיוני בו הכל טוב. הבערות היא סגולה לחיים מאושרים. אבל בין הגלולה הכחולה שמציעים לכם כמה מזועקי ה"נמאס" לזו האדומה שאני מציע לכם, אני מקווה שתבחרו בזו טורדת המנוחה. אולי היא תטריד את מנוחתכם מספיק כדי להצטרף לצוות הנבוכדנצר.

יום ראשון, 15 בנובמבר 2009

מדיניות תג המחיר

יש אנשים שלא כדאי להסתבך איתם. כשתרגיז אותם במקום אחד, הם יגרמו לך לשלם במקום אחר. בפעם הבאה תחשוב פעמיים לפני שתצא נגדם. יש שיקראו לזה “הפחדה” או “איום מרומז”, יש שיצביעו על התנהגות בריונית, יש מי שיציינו שמדובר בחוסר הפנמה של כללי משחק הוגנים, אחרים ינקבו במקל מהצמד המפורסם של המקל והגזר שנועדו לשמור את הסוס בתלם. אלו וגם אלו יתקשו להכחיש שמדובר בפרקטיקה מקובלת למדי בעולם התחתון, ובוויקיפדיה.

תחילתו של הסיפור, כלומר של תת-פרק בסאגה המתמשכת, בהצבעת מחיקה לא חשובה של תבנית שולית. הדיון לא סוער מדי, הרוב המשמעותי המצדד במחיקה הוא יוצא דופן ומראה על קונסנסוס עמוק יחסית למקובל במחוזות ויקיפדיה, והדיון לא עורר יותר מדי דיוני משנה, הכפשות אישיות והעלבויות בדפים אחרים. באמת לא טרגדיה. אמנם שלושת המצביעים הראשונים בעת הותרת הערך מרמזים על ניסיונות הגיוס של החבורה העליזה, אבל נראה שבמקרה זה אפילו לשאר חברי הגווארדיה היה קשה לתמוך בתבנית שכזו.

האמנם? יודע כל בריון שכונתי שגילוי קטנטן של חולשה הוא מדרון חלקלק שסופו מי ידע. בעסקי ההפחדה לא ניתן ליהנות מהלוקסוס של עיקר וטפל – על הכל יש להגיב מהר, ביעילות ובאגרסיביות. שידעו מי הבוס. ראיתם פעם את התפוז המכני?

אז הנה באה לה סנונית ראשונה. התלבשה לה החבורה הנעלבת על מי שהחל את הדיון שהוביל להצבעת המחיקה. לא רק זאת, אלא גם שהחוצפן הקטן העיז והעיר שמדובר לא פחות ולא יותר בכבודן של נשים. והרי ידוע שלמטרונית מונופול על כבודן של נשים ובשל חוסר רגישותה לסוגיות של מגדר היא מכשירה, בתוקף מינה, כל מני גילויי דעות חשוכות. כך למשל, לדעתה מינו של אדם הוא מרכיב הכרחי בשיקול הדעת האם התבטאות כזו או אחרת מבזה (“מבזה נשים? מתי נהיית אישה?”), שזה בערך כמו להגיד שאובמה לא יקשקש לאחמדינז'אד על אנטישמיות כי מה הוא יודע על אנטישמיות? הוא לא יהודי (ויש המוסיפים – הוא מוסלמי בסתר). לא יקום ולא יהיה. לא בבית ספרינו.

חלף לו יום אחד ממועד סגירת ההצבעה ומיד נקרתה הזדמנות. עיון בהיסטורית הגרסאות של ערך אחר, בתחום אחר, מגלה משתמש חדש המוסיף פרטים תפלים לערך, ואשר הדובר החרוץ מההצבעה הקודמת שיחזר אותו. פעמיים. אחרי הפעם השנייה הוא הבין שמדובר בנודניק טיפוסי ופנה לדף הבקשות ממפעילים, כמקובל. מפעיל חרוץ נענה לבקשתו והציע למתקוטטים לעבור לדף השיחה, כמקובל גם כן.

כמקובל? אחת…שתיים…שלוש…נפל האסימון! הנה נקרתה ההזדמנות! מיד פנה המפעיל החרוץ לאותו המשתמש וחסם אותו לשעתיים בשל מעורבותו במלחמת עריכה. (אקטע כאן את הרצף הסיפורי ואעיר שהמשתמש אינו חף מפשע ובעברו מלחמות עריכה רבות. מאוד. אבל כאן? ובעיתוי זה? כמאמר הגשש: “הצחקתני”). לא די בכך, אלא הותיר אחריו את טביעת אצבעה של מפעילתו של המפעיל: חוסם ו”עוזב את המחשב” (קרי: אעשה את עצמי הולך, ואמנע מתגובה, אתן לאחרים לא לעשות כלום ובנתיים אתה חסום.) “עזב את המחשב” ובא פיון אחר שמסביר שיש לפנות למפעילים שישחזרו לגרסא היציבה ויגנו על הערך – אבל כך עשיתי, נזעק החסום. אז מה, שתיקה רועמת. אל תטרידו אותנו בזוטות כמו עובדות. שוחרר החסום כעבור שבע דקות – אין מה להתלונן, אין עילה לפנות לבקשות ממפעילים. השרירים הופגנו, המסר הגיע ליעדו, הונף המקל – בפעם הבאה תחשוב טוב טוב לפני שאתה מתעסק איתנו, קאפיש טובאריש?

יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

ההרשאות ככלי למינוף הרצאות

מעשה במפעיל לא חרוץ

שנלחץ וחיפש לו תירוץ

אם תוסר סמכותו

כלאחרים שכמותו

ההרצאה לא תהיה עוד פיצוץ.

יום חמישי, 13 באוגוסט 2009

חם

באוגוסט חם. נקודה. ארגונים ירוקים טוענים שבשנים האחרונות אפילו חם יותר מבעבר. סובייקטיבית אני חושבת שהם צודקים. הם מסבירים זאת בנזק שהמין האנושי גורם לכדור הארץ ומביא על עצמו כליה. נראה שהדיון הקיצי שנערך אתמול בוויקיפדיה מחזק את טענתם. ל"מבקרת מערכת" שכמותי קשה להישאר אדישה לנוכח אירועי אתמול בהם הטיחו מפעילי מערכת רפש זה בזה שכן המקרה הוא צוהר למספר תהליכים שאת חלקם כבר סיקרתי בעבר, ואחרים שטרם הספיקותי. האירוע חשף לפנינו רשתות פטרונז', ותיקות כחדשות, דרמה בדמות של צביעות ואכזריות, שוביניזם באחד מרגעי השפל שלו , ואת אוזלת ידם של המפעילים כשהם באים לפקח זה על זה.


תקציר: שני משתמשים החלו במלחמת עריכה על הכללת או השמטת הפגנת ההמונים לתמיכה בקהילה הגאה בעקבות הרצח במרכז להט"ב בערך של תאריך האירוע. שני מפעילים שבאו לטפל בבעיה עשו זאת בדרכים שונות, ביטלו זו את הגנתו של זה, והטיחו זה בזה עלבונות. בקשה בדף הבקשות לחסום אחד מהמפעילים גררה את ביטולה, השבתה ודיון זוטא על חומרת ההתבטאויות. בסופו של יום נחסם אחד משני המשתמשים ודיון קצר במזנון החל בזעקות השבר התקופתיות על כמה המקרים הללו מזיקים לכולם.


שוביניזם: מדי כמה חודשים עולה הסוגיה לדיון במקום זה או אחר. לעתים קרובות נסב הדיון סביב השאלה מדוע נשים מעטות כל כך פעילות בוויקי ו/או התבטאויות מזלזלות כלפי ציבור הנשים. הפעם הטיח מפעיל מערכת בעמיתתו כי "לא צריך לחיות כל החודש במחזור". אמירה זו נאמרה בתגובה לאמירה כלפיו ש"אני מבינה שסבלנות זה לא הצד החזק שלך" וכך לביטול ההגנה ששם על הערך שבמחלוקת. זו עקצה וזה השיב לה ובכל זאת יש הבדל גדול בין שני המקרים. הביטוי המזלזל הראשון, שלא נראה שהיה תמים כלל וכלל, לא היה אלא עקיצה מעצבנת ואישית שלצערנו הרב לא חורגת בהרבה מנורמות השיח הנמוכות בוויקי. אבל אפילו אם חרגה ובכך היוותה השתלחות אישית חמורה, גם אז אין היא מגיעה לקרסוליו של המענה שהיא עוררה. התשובה העוקצנית לא היוותה הערה על מזגה, שיקול דעתה או כישוריה של המפעילה, אלא ייחסה את פעולותיה לתפקודה הביולוגי, למין אליו היא משתייכת - את אישה, על כן נגזר עליך לחיות עם מחזור חודשי ומכאן התנהגותך האימפולסיבית והשגויה. לא כישוריה, לא אופייה, לא שיקול דעתה, לא מזגה - מינה הוא הוא שעמד בבסיס פעולותיה הפסולות. ההיתממות על היות הביטוי מטבע לשון ולא הערה שוביניסטית אינה אלא סמן למידת השוביניזם הקיימת בחברה כולה, לא להיעדרו.

הדבר חמור שבעתיים לאור העובדה שהדבר אמור היה להיות ברור לאותו מפעיל שאך לפני פחות מחודשיים חלק עם הקהילה את דעתו ש "טוב אחות זונה מאחות פמיניסטית" - דברים שעוררו מהומה כבר אז, ובצדק. משום כך הגיעה ההתקוטטות לדף הבקשות ממפעילים, אולם מסתבר שרשתות הפטרונז' חזקות יותר (ויש סוף [לא ממש] מפתיע).


פטרונז' (1): אבל בוויקיפדיה כמו בוויקיפדיה - כל אחד והפטרון שלו, גם בין המפעילים. לימינו של המפעיל שבוקשה חסימתו התייצבה לא אחרת מפטרוניתו הותיקה. אולי מדובר כאן בספיחים של אתנן מפרשיה רחוקה אולם סביר יותר שיחסים עמוקים יותר שוררים בין השניים וכך גם המחויבות של האחת לחלץ את השני מהבוץ. הבושה שבהפעלת הרשת כפולה ומכופלת יותר מהכלימה הרגילה בשני מישורים: הראשון הוא שהמפעילה הדחתה את בקשת החסימה על הסף אפילו לא השתדלה להעמיד פני ניטראלית וחסרת פניות, אלא נופפה בקשריה האמיצים עם המפעיל שאמורים היו להחליט בעניין חסימתו. פעם אחת כאשר כתבה בדף שיחתו: "יקירי, אני מציעה לך לעזוב את הברברת ובכלל אפילו לא להתייחס למי שמנסה לחנך ולבקר אותך. הדיון יאורכב עוד קצת כי בקשת החסימה לא תמולא ואין שום כותרת "מבקש/ת לחנך". תרומתך למרחב הערכים תמיד תבלוט. הכלבים נובחים והשיירה עוברת...נשיקות". בדף הבקשות ממפעילים היא לא היססה לכתוב "עכשיו (תמיד) אני בעד אורי". (לדף הבקשות ממפעילים אין, משום מה, ארכיון, אבל את הגרסה האחרונה לדיון ניתן לראות כאן). אם כך, לא רק שהמפעילה לא הייתה חסרת פניות במקרה זה (ואיבתה ארוכת השנים למבקשת החסימה היא מן המפורסמות גם כן) המדאיג הוא שהיא אפילו לא ניסתה להסתיר זאת, אלא נפנפה בכך בראש חוצות. גם לה, הרי, יש פטרון. ולא סתם פטרון, אחד שרק לפני חודש התבקש להעמיד את אותו המפעיל במקומו בצורה מינורית למדי, אחרי שהשתלח במשתמש אחר, אבל הוא בחר שלא לנקוף אצבע, והמפעיל הפנים היטב את מסר החסינות שניתנה לו.

אגב, גם לפני חודשיים התגייסה אותה המפעילה להקהות את העוקץ שבאמירה השוביניסטית של הקליינט חד הלשון. או אז היא גייסה את נשיותה כדי לנפנף בה ולטעון שאין באמירתו השוביניסטית שכבר צוטטה לעיל בבחינת פגיעה, שכן "אני אישה, ולא מצאתי את האמירה פוגענית. להפך, היא מאוד הצחיקה אותי. אז גברים אל תרחמו עלינו הנשים". בכך היא הוסיפה חטא על פשע בכך שהיא הכשירה אמירה שוביניסטית בשם נשיותה, ולא בפעם הראשונה.


פטרונז' (2): לעומת רשת פטרונז' ותיקה וחזקה זו הנה הרימה ראשה רשת גם בצד השני של החזית. יש מאין, אחרי כתשעת חודשי אי פעילות, צצה לה הודעה סתמית לכאורה בדף השיחה של המפעילה הנעלבת מצידה של יריבתה של המפעילה האנטי-פמיניסטית (סיפור מעניין בפני עצמו לאור הנסיבות השערורייתיות בהן הפכה האחות האובדת למפעילה בעבר והייתה כזו זמן רב עד שנכפה עליה לוותר על סמכויותיה ואוהבת הפכה לאויבת). דף שיחתה של המפעילה הנעלבת קיבל במהרה הודעת תמיכה נוספת שכולה דברי קילוסין כנגד המפעיל השוביניסט. כמובן שניתן ליחס את ההודעה לאיבה עמוקה השוררת בין מביע התמיכה לבין המפעיל שאמור היה להיחסם. ניתן גם להצביע על הצביעות הרבה שבהודעה זו לאור העובדה שהמשתמש שזועק על כל צל הרים של פגיעה בקבוצתו הדמוגרפית, החריש כנגד אמירתו השערורייתית של חברו הוויקיפדי שהאשים כותב ידיעה תמימה בכיכר העיר, גם אם בלשון לא דיפלומטית, שהוא איננו אלא שותף ושקול לכותבי הפרוטוקולים של זקני ציון – אחת ההאשמות החמורות ביותר שסבלו דפי השיחה של ויקיפדיה. אבל אביר הלשון הנקייה – מחריש.


צביעות ואכזריות: מכל הפרשה האומללה הזו נחסם לבסוף אחד משני המשתתפים המקוריים במלחמת נעריכה, והוא בלבד. הנחסם איננו טלית שכולה תכלת, לא במקרה זה ולא ברבים אחרים. במובנים מסוימים הרי הוא השור המועד ביותר בוויקיפדיה כולה להיחסמות בגין מלחמות עריכה. מקסימום במקום השני. אבל בכל זאת דרושה מידה רבה של ציניות ואכזריות כדי לכתוב על כך: "אגב, מי שבסוף אכל את החסימה בשביל כולם זה רק ברוקס (((((-:." זאת לא רק מצידו של הכותב, אלא לא פחות מכך מצידם של המפעילים כולם, שבמקרה זה כמו בכל הפרשה כולה יושבים על הגדר ומחרישים. כמו שאמר אחד מהם (שבעצמו נזף לכאורה בכולם, פנה אליהם בדף שיחתם ואיים לחסום את כולם, ואחר כך רץ להיסתחבק עם המפעיל השוביניסט): "איכס". זה, אולי, הסיפור האמיתי כאן.

יום חמישי, 16 ביולי 2009

המלצה לקריאה

במקרה נתקלתי בפוסט בבלוג של טל ירון העוסק בפרשת ההתארגנות החיצונית של תומכי הדמוקרטיה הישירה להשפעה תכנית בוויקיפדיה. למעשה מדובר בסדרת פוסטים המציגה את הפרשה מנקודת מבטם וכן הרהורים שונים על ויקיפדיה ודרכי התנהלותה הרצויות. אינני מסכים עם כל האבחנות שהועלו שם, אפילו לא עם רובן, אבל אני רוצה להמליץ לקוראים לשם לב דווקא לדיון שהתפתח בין המגיבים לפוסט "דבקות באמת - ויקיפדיה", שהוא מעניין ומאיר עיניים, בין ויקיפדים, ויקיפדים לשעבר ו"לא-ויקיפדים". קריאה נעימה.


יום שני, 6 ביולי 2009

פועלים לכו לעבוד

הדיון שהתקיים במזנון (ואשר אורכב לאחר מספר ימים) על אופן השימוש הנכון בתבנית "בעבודה" הוא עגום למדי משתי סיבות. הראשונה היא ההצעה להחליף פניה מנומסת מבן אנוש, לאחר הפעלת שיקול דעת, בהודעה אוטמטית מבוט. ההצעה מסמלת את מעבר דוקטרינת משטור הערכים, חניקתם בתבניות ומילוי תוכנם בג'יבריש של קוד ויקי בלתי ידידותי, עבור בסקריפטים לפניה למשתמשים ומסנני השחתות אוטומטיים, אל מרחב היחסים בין חברי הקהילה.

אפשר לקחת את ההצעה צעד אחד לפנים ולהציע מגוון מצומצם של תגובות מותרות ומוסכמות למצבים מסויימים, על מנת לקצץ בברברת ולמזער חיכוחים. למשל, על מנת להביע התנגדות לרעיון יבחר המשתמש : "1. אינני מסכים להנחה העומדת בבסיס ההצעה", "2. אינני סבור שההצעה תוביל לפתרון המבוקש" או: "3. ההצעה מעניינת אולם יישומה יהיה בבחינת נצחון פירוס ועלותה גבוהה מתועלתה". אין ספק בליבי שעד מהרה זריזי המקלדות יחלו לתקשר בקודים בלבד...

הסיבה השנייה לעגמומיות הדיון היא העובדה שהתומכים הנלהבים ביותר בהגבלת השימוש בתבנית לכתיבת ערכים חדשים, ואשר מטיפים במרץ לשימוש בארגזי חול, חפים בעצמם מכל ניסיון משמעותי בכתיבת ערכים.

פועלים, לכו לכתוב ערכים! תנו למנהלים לנהל ולומר לכם היכן וכיצד, בלי לבלבל אותם בשטויות.


יום שישי, 5 ביוני 2009

הזמנת עבודה

(תגובה מחויכת, אבל עם דמעה בזווית העין, לכתבה: "הפרסום הסמוי כובש את הבלוגים בישראל")

לא ממש על ויקיפדיה, אבל לא יכולתי להתאפק. לאור החשיפה הנני מצהיר בזאת שמעולם לא קיבלתי תשלום או כל סוג אחר של טובת הנאה תמורת קידום סדר יום, מוצר או ערך כזה או אחר. חבל. המבקשים לקדם ערכים למעמד של מומלצים, לנהל קמפיין לקראת הצגת מועמדותם ב"מפעיל נולד", להטות הצבעות מכל סוג וכדומה מוזמנים ליצור אתי קשר באמצעות המייל. סודיות מובטחת.





יום חמישי, 4 ביוני 2009

מעלה קרחות

ספרם האלמותי של יוסי אבולעפיה ואפרים סידון "מעלה קרחות" מספר על ראש עיר שהתגאה בשערתו היחידה בעיר הקרחים ודימה אותה לרעמה שופעת ובלורית נאה. אולם, כשבא במחיצתם של בעלי שיער גילה את מצבו האומלל. לא יכולתי שלא להיזכר בסיפור על הבטחות השווא, החלומות בהקיץ והתנפצות התקווה כשנתקלתי באקראי בשיחה קצרה בהצבעת פרלמנט ישנה בה צדה עיני את ההתרעמות על סוגיית הנבואה. בדיון שהתקיים על ההצעה "עקרונות וקווים מנחים ליצירת ערכים על ראשי עיר" טען אחד הויקיפדים כי "כבר ברור הנזק מקבלת כלל כזה: ערכים כמו יחזקאל קזז יישארו אוטומטית ללא כל שיפור, ושיחה:יחזקאל קזז הוא הוכחה חד-משמעית למה שצפוי לנו מתת-ערכים דומים". מעלה ההצעה התרעם ותהה: "מנין הקביעה הנבואית 'ערכים כמו יחזקאל קזז יישארו אוטומטית ללא כל שיפור'?" השאלה במקומה.

הדברים נכתבו בחמישה באוקטובר 2007, ההצבעה נסגרה כמה ימים לאחר מכן ובשנים עשר לחודש הוסרה מהערך עליו התנבא הוויקיפד תבנית הבהרת החשיבות. למעלה מעשרים חודשים חלפו מאז, וברוח ההתבוננות בעבר כל שנותר הוא לבחון האם התגשמה הנבואה.

יהיה זה פזיז מדי להסיק ממקרה יחיד זה מסקנות מרחיקות לכת, ועגומות, על מידת נכונות הטענה כי ערכים בעלי תוכן מינימלי ואיכות העולה בצ'ופצ'יק על הרף התחתון של אחרון המכלילנים ישתפרו עם הזמן. יחד עם זאת קשה שלא להתרשם משפע האנרגיה שהושקעה בשינוי מזערי, שלא לומר אפסי, זה. בתור ערך ש"לא אוכל ולא שותה" הוא בלס שתי מלחמות עריכה מרובות משתתפים, לגם דיון הבהרת חשיבות, עיכל הצבעה בפרמנט שהתעוררה בעקבותיו, וקינח בהצבעת מחיקה, וכל זאת בשלושים וארבע עריכות של תשעה עשר ויקיפדים לאורך תקופה של קצת פחות מארבעה חודשים (רובן המוחלט במהלך חמשת השבועות הראשונים לקיום הערך). על כך ניתן להוסיף את ארבעים וארבע מצביעי הצבעת המחיקה, ארבעים וחמישה מצביעי ההצעה בפרלמנט ואת משתתפי דף השיחה. חבל שסטטיסטיקת הצפיה איננה מאפשרת לבחון כמה פעמים נצפו כל אלו במהלך אותה התקופה, שכן אין לי שום ספק שמדובר במאות צפיות. בו בזמן יש לציין שמשכחו הרוחות הסוערות ננטש הערך לנפשו ולא גזל עוד את תשומת לבה של הקהילה, אכן, הוא לא אכל ולא שתה עוד.

וכך יצאנו כולנו, כותבים וקוראים כאחד, קרחים מכאן ומכאן: בשבועות המהומה הראשונים זלל ושבע הערך את זמנה של הקהילה באופן חסר פרופורציות לחלוטין ביחס לכל מדד שהוא, יהיה זה איכות, כמות או חשיבות. מצד שני הדבר לא הוליד ערך ראוי, לא השתפר ולא התפתח.

מעלה קרחות זה כאן.

יום ראשון, 24 במאי 2009

דרך דנדשה

אירועי הימים הביאו אותי לחשוב האם אנו עומדים בפני מניפסט קהילתי חדש הממשמש ובא, ואולי נקעה נפשם של הבירוקרטים (אירוע מרשים ומצער בפני עצמו, שכן אם יש מה שמאפיין אותם זה שנים זה אורך רוח) מהריב והמדון.


שתי תופעות חברו להן יחדיו. האחת היא של קריאה להבלגה, ויתור והמנעות מחסימות כלפי משתמשים חדשים יחסית הנקלעים לריב סטנדרטי שבעבר הלא כל כך רחוק היה מזכה את משתתפיו בחסימה, אחת לכל הפחות. השנייה היא חסימתם של משתמשים ותיקים בקלות יחסית. מ"פ המסייעת החליט על חוקים חדשים. הוותיקים לא יהנו עוד מזכויות יתר בשל ותיקותם ואילו צעירים ישפטו לחומרה. נהפוך הוא, לצעירים יסולח על שגיאותיהם, כי רכים בעריכות הם, ואילו מהוותיקים הציפיות גבוהות בהרבה, וכגודל הצפיות כך גם גודל האכזבות, וגם התוצאה בהתאם.

הכל טוב ויפה ויפה שעה אחת קודם, וזאת בשני תנאים. הראשון הוא שאם מהוותיקים מצפים ליותר, הרי שמהסמלים מצפים עוד יותר. רוצה לומר, את אותו שיפוט לחומרה, לפחות, יש להפעיל גם כלפי מפעילים סוררים. השני הוא לא להסתכל רק על המתקוטטים, אלה לנהוג בחומרה, לפחות ברמה ההצהרתית (שכן אין לנו מערך חקירת ואוי לנו אם יהפכו המפעילים ו\או הבירוקרטים לשופטים של ממש), עם המסכסכים, שידיהם עסוקות תמיד בליבוי האש.

לפני זמן רב יצאה הקהילה, בהסכמה שבשתיקה (יחסית), לדרך חדשה. אולי הגיע הזמן לשוב ולצעוד בנתיב חדש.

יום שלישי, 19 במאי 2009

לא זה הדרך!

לאחרונה הזדמן לי לשוב ולעיין בקובץ המסות של אחד העם, "על פרשת דרכים". לצערי, לא זכיתי להיות בן הדור אשר בזמן שחבש את ספסל הלימודים "נדרש כמעט כל תלמיד להכיר כמה ממסותיו הידועות ביותר", כך על פי ויקיפדיה (את המידע הזה לא ניתן היה למצוא בוולפרם אלפא...). מרתקת במיוחד עבורי הייתה המסה המכוננת "לא זה הדרך!", שלשמחת הקורא העברי היא זמינה במלואה בפרוייקט בן יהודה (אם כי לפי מאמריו בעניין הלשון ספק רב אם שמה של האכסנייה המכובדת היה חביב על אחד העם).

כפי שניתן לקרוא בערך הוויקיפדי, קרא אחד העם למתן תשומת לב לגאולת היהדות, ולא רק להצלת היהודים, ובכך כונן את זרם היהדות הרוחנית. קריאה מעמיקה במסה הנפלאה תגלה שלמעשה יוצא אחד העם כנגד השעיטה הפרועה קדימה של חובבי ציון ואנשי העליה הראשונה, נגד הקמת "ותן הקולוניות המעטות והדלות שכבר ישנן" מתוך חיפזון, למען גיבוש תכנית מסודרת יותר, הנובעת מצרכי הכלל ומאורך רוח המשתרע אל מעבר לימי חייו של דור זה או אחר, ולהגיע לבנין הארץ בצורה בשלה. או אז יהיה עסיסו של הפרי נקטף מתוק עשרות מונים.

עניינן של השורות הבאות איננו בביקורת הציונות המעשית או חובבי ציון. אחרי הכל מי יודע, אולי אם הייתה ידה של הציונות הרוחנית על העליונה לא הייתה קמה מדינת היהודים ועדיין היינו ממתינים לשעת כושר להקים את מדינת היהדות. ואולי לא. כאן ברצוני ליישם את ניתוחו של אחד העם לוויקיפדיה.

לעתים נדמה שכתיבת הערכים בוויקיפדיה מונעת מאותן "תכליות חדשות, פרטיות", ולא מהסיבות האלטרואיסטיות ה"נכונות". ניתן לראות דוגמא קיצונית לכך בפרשת ההתארגנות לקידום המידע על דמוקרטיה ישירה שהתפוצצה לאחרונה. אולם אין הכוונה להטיות בלבד. כך, למשל, תאוות כבוד תמוה גורמת לוויקיפדים מכובדים להיכנס מדי זמן מה לאמוק כתיבת ערכים כדי לעלות בגורל ולהיות מונצחים ככותבי הערך ה-X ברשימה מגוכחת שלהוציא גרף גדילה איננה משרתת דבר. הספורדיות עלולה לנבוע גם מפרוייקטים קהילתיים חיוביים, כגון מתקפות איכות, אולם לאלו, לפחות, יש אפקט חיובי במשב רוח רענן שיש בכוחו, לעתים, לפזר את ענני הסופה הקהילתיים, ולהשיב את הצלילות למימי הביצה החברתית העכורים. לעתים כתיבת ערכים, קצרמרונים, מן היקב ומן הגורן היא אסטרטגיה מכוונת, כפי שנוהג להעיד על עיסתו אחד מראשוני הוויקיפדים העבריים חזור והעד. לגרסתו נועד ריבוי הערכים להגברת הנראות הוירטואלית של ויקיפדיה הצעירה, וכך למשוך קוראים וכותבים גם יחד. "אולם היכן הרוח, התכנית, ההתפתחות הטבעית?" שואל היה בוודאי אחד העם הדיגיטאלי את חובב ציון הוויקיפדי. התשובה ברורה: "מתוך שלא לשמה בא לשמה, ראה עד להיכן הגענו עד הלום.". אכן, נאה הטיעון, אולם את הנעשה אין להשיב, והשאלה איננה על לאן הגענו, כי אם אנה אנו הולכים.

היו שראו את הצורך ביד מכוונת כבר מימיה הראשונים של ויקיפדיה. כבר באוגוסט 2004 נפתח מיזם "בית השיטה" שנועד להבטיח את קיומם של ערכי הליבה בצורה שיטתית. כשלוש שנים ומחצה לאחר מכן, בינואר 2008, היו שביקשו לסגור את המיזם, ספק משום שהוא מילה תפקידו בהצלחה, ספק משום שרשימות הערכים הדרושים היגרו להן, במפוצל, למחוזות אחרים. הצל החיוור שנותר מהמיזם גווע לאיטו עם שתי עריכות מתחילת השנה האזרחית האחרונה עד לרגע פרסום שורות אלו. ניסיון אחר החל במחצית 2007 עם מיזם הערכים החשובים, שעל כשלונו תעיד רשימת הערכים הבלתי גמורה ומצב עדכון המיזם המפגר בכשנתיים. היטיב להסביר את בעיית היעדר השיטתיות אחד המשתמשים במרחבו הפרטי. כעת, לאחר שעורכי ויקיפדיה החלו זה מכבר לתכנן את חגיגות המאה אלף, ובכות יעשו כן, לא יזיק למיזם לו נשמעו עורכיו, האחוזים בבולמוס יצירה, לו היו קוראים את אחד העם ובוחנים עצמם לאור ביקורתו.

לנוכח מיזמים סתמיים לשיפור צדי הדרך או מיזמי פחחות ומתן ויאגרה וירטואלית (שהפלא ופלא לא ממש מספקת את הסחורה המיוחלת), לא נותר אלא לחזור על דברי אחד העם המבקר וטוען: "כי בחפצם לעשׂות גדולות בלא עת, עזבו את הדרך הארוכה של ההתפתחות הטבעית והורידו לעולם העשׂיה, באמצעים מלאכותיים, רעיון צעיר ורך, בטרם נתבשל כל צרכו, בטרם נתפתחו כוחותיו כראוי, ולפי שדחקו את הקץ, על כן לא עמד טעמם בם ופעלם אין ידים לו." "לא זה הדרך איפוא." הוא ממשיך. בו בזמן הוא אינו מטיף להרס הקיים, גם אם יש בו קילקולים: "'המשואות' האלה, אחר שכבר ישנן, אין אנו בני חורין אמנם להבּטל מתקונן ושכלולן כפי יכלתנו. אבל עלינו לזכור עם זה, כי לא מהן תקותנו להצלחת הענין בכלל". כלומר אינני רוצה להציב דברים אלו בהקשר החבוט של עיקר ותפל, מכלילנים כנגד מחקנים, ולשוב לשאלה הנצחית אם כתיבת ערך שולי באה על חשבון כתיבתו של ערך יסוד או לא. הקיים כבר קיים. כן, ערכים "אוכלים ושותים" פעולות תחזוקה ומכלים את זמן הקהילה, ואת רוח החסד השורה עליה, בויכוחים ומריבות. אולם לא זה העיקר.

כמו אחד העם שהכיר בהישגים הקיימים, גם אם לא היו לרוחו, ובד בבד לא ויתר על תקוות חזונו, אני מבקש להמיר את העריצות הדיכוטומית של ה"או" במעיין היצירה של ה"גם". יכתוב כל אחד על אשר יחפוץ, גם על אחרון בראשי העיר פחותת החשיבות ביותר באיסלנד, אבל חפצי הפיכת ויקיפדיה למקור מידע משמעותי (כלומר של מידע משמעותי) יתגייסו, יתאחדו, ויטו שכם לכתיבת ויקי א' בהתעלם מויקי ב'. זאת תנוח לה מדושנת עונג ומנופחת חשיבות עצמית מעוטת בשלל תבניות קלון לעד. אלו שטרם הבינו שחלף לו עידן הכמות, אם התקיים אי פעם, לא ישתכנעו לכתוב דברי טעם. על אלו שיודעים זאת לשנס מתניהם ולהתחיל בבניית השלד לבנין מפואר. המסד כבר קיים, אך המלאכה מרובה.

על הויקיפדים, שהם יצורים חובבי מספרים סמליים, למנף את חגיגות המאה אלף להקמת קונסטרוקציית ענק שאפתנית שראה את הדרך למצטרפים לבוא כיצד מתכננת קהילת העורכים להגיע לערך המאתיים אלף. דרוש עכשיו דיון עקרוני היכן תהייה ויקיפדיה עוד שנתיים וחמש שנים. במקום לשעוט למאתיים אלף, תוך פזילות לוויקיפדיות אחיות, יש לחשוב כיצד להגיע לשם. ולא נותר אלא לסיים בדבריו של אחד העם גם כן: "נשוב נא על כן אל הדרך אשר עמדנו עליה בתחלה בעת לדת הרעיון, ותחת להוסיף לו עוד 'משואות' חדשות, נשתדל, שישתרש ויתפשט הוא עצמו לרוחב ולעומק, לא בחַיִל ולא בכוח, כי אם ברוח, ואז יבוא יום אשר גם ידינו תעשׂינה תושיה..."

יום שבת, 28 בפברואר 2009

ימין ושמאל רק חול וחול

דיוני מפעיל נולד היו מאז ומתמיד כר פורה להתבוננות בקהילה. לרוב הדבר נובע מכך שנימוקי המצביעים, ובעיקר דברי הביקורת והדיונים המתעוררים בעקבותיהם, מלמדים על על דמות המפעיל האידיאלי. לעתים הדבר נובע מהבוץ והרפש המוטחים לכל הצדדים. הפעם העניין הרב טמון בדמיון הרב שבין הקהילה הווירטואלית לבין העולם הפוליטי הישראלי, ובעיקר בצביעות המנסה להסתיר דמיון זה.

לקראת סוף היממה השלישית להצבעה ישנם לא מעט מצביעי "נגד" אולם, בעוד שמיעוטם נימק את התנגדותם בסוגיות הקשורות לפעילות ויקיפדית מובהקת, דוגמת ניסיון בכתיבת ערכים, מירב המתנגדים נימקו את הצבעתם בכך שהמועמד עוסק רבות בערכים פוליטיים ובהם מביע עמדות פוליטיות מסויימות מובהקות ואף עוסק ב"הטיה פוליטית" של ערכים. זה המקום לאתנחתא מנהלתית שתבהיר שהשורות הבאות כלל אינן עוסקות במועמד הנדון, ובוודאי שלא באישור או הפרכת הטענות שהועלו בנוגע אליו, פעולותיו וכישוריו. רשומה זו עוסקת במצביעים ונימוקיהם, ולא במושא ההצבעה. ההאשמה כבדה היא וראויה הייתה לדיון בכובד ראש אילולא ניתן היה להבחין כי כל הטוענים להטיות פוליטיות חמורות, ובמשתמע לחוסר אמון עמוק ביושרו של המועמד וביכולתו להפריד בין דעותיו האישיות לפעולותיו כמפעיל, נמצאים מצידו הנגדי של המפה הפוליטית. מבט נוסף יגלה כי למעשה מרבית מצביעי הנגד, גם אם נימוקיהם שונים בתכלית, נמצאים בצידה הימני של המפה, שלא לומר בצדה הקיצוני ביותר.

צהלולים בטרם עת
דרך אחת להסתכל על נתון זה היא שיש ממש בטענות על הטיות פוליטיות, וכשם שאנשי הימין נזעקים למנוע מיריבם הפוליטי להגיע לעמדת כוח ולנצלה לרעה בערכים פוליטיים, באותה מידה בדיוק חוטאים אנשי השמאל ומבקשים לקדם את המועמד השמאלני בדיוק מאותה הסיבה. אם נקבל פרשנות זו על היעדר הזדעקותם של אנשי השמאל על מינויו של מפעיל שמערך דעות פוליטיות בעריכותיו רק כי הן תואמות את השקפתם, הרי שהמחזה שנגלה לעינינו עצוב ביותר.

אולם בטרם ישמעו קולות צהלולי הקוראים בני המחנה הלאומי לנוכח חשיפת הצביעות הפוליטית של מתנגדיהם, יש להזכיר כיצד ויקיפדים אנשי ימין, חלקם אותם מצביעים בדיוק, יצאו במרץ להגנה על המפעיל היחידי שקיבל אזהרות מרובות על הטיותיו הפוליטיות בערכים. לא זאת אלא עוד, הם יצאו להגנתו בדיוק משום שהוא אוחז בדעות אלו. גם כאן לא המפעיל הוא במוקד העניין, אלא פעולות תומכיו. הקבלה מרתקת ניתן לעשות בין ההצבעה הנוכחית במפעיל נולד לבין דיון זה וטענות התמיכה שהועלו בו. אחד מאנשי הימין טען לגבי המפעיל כי "הוא, למיטב ידיעתי, המפעיל היחיד הנוטה פוליטית לימין ומעורב באופן משמעותי בערכים הפוליטיים בוויקיפדיה. מולו ישנם כמה וכמה הנוטים לשמאל (ואנא, אל תבקשו ממני לפרט). לא יעלה על הדעת למנוע ממנו עריכה בנושאים פוליטיים, זה אנטי דמוקרטי." כלומר עצם היותו של המפעיל ימני, ולא ניטרלי, היא היא המעלה שמצא בו התומך. כשנתיים קודם לכן, בהצבעת אמון על אותו מפעיל (בה זכה לתמיכה ניכרת, אגב), נימק אחד הנמנעים את הפן התומך במפעיל בהתלבטותו כך: "חייבים אנשי ימין בעמדת השפעה על מנת לאזן את הנטיה השמאלנית של הויקיפדיה".


והנה, בדיון במפעיל נולד לא רק שהובעה ביקורת על המפעיל בכוח על כך שהוא לא יהיה נייטרלי אלא יפעל לפי אג'נדה פוליטית, אלא גם הציע לו אחד מאנשי הימין שיגביל את עצמו מעריכות בערכים פוליטיים. להיכן נעלם טיעון האנטי-דמוקרטיה? עיון במקומות אחרים בדף השיחה יראו כיצד השחתות פוליטיות או פעולות פוליטיות אחרות זוכות לתמיכה שוב ושוב בנימוקים שונים: חופש הביטוי, הומור שלא הובן כהלכה, טענות שלא הובנו כהלכה וכדומה. אלו המזדעקים להגנתו של המפעיל הימני שמוכיח שוב ושוב שדעותיו הפוליטיות עומדות בבסיס עריכותיו במרחב הערכים, כמו גם התבטאויותיו בדפי השיחה, ועושים זאת תוך גילוי יצירתיות בפרשנות, לא מוכנים לתת למועמד איש השמאל אפילו את ההזדמנות להוכיח שהוא יכול להפריד בין דעותיו לפעולותיו כמפעיל, ובוודאי שלא להעניק להן לגיטימציה כשם שהם נותנים אותה למפעיל איש הימין. ניתן לראות בתמיכת הימין הוויקיפדי גם מניע אחר, קהילתי, שאיננו קשור לעולם התוכן, שכן הבעות התמיכה ניתנו גם בתמורה, או בציפיה לתמורה עתידית, במסגרת מערכת היחסים שכונן פטרונאז' פוליטי.

לסיכום, הנה לפנינו הצבעה בה הימין הפוליטי בוויקיפדיה מבקש למנוע מוויקיפד איש השמאל להפוך למפעיל בקוראם לנייטרליות, כאשר בו בזמן הם מגנים בחירוף על מפעיל איש הימין בדיוק מכיוון שאיננו נייטרלי.

לו הייתי רוטשילד...
לו הייתי בירוקרט הקורא את דיון המינוי הייתה עומדת בפני דילמה לא פשוטה. מצד אחד הצדקנות של הימין הוויקיפדי ברורה וגלויה וקשה לקחת אותה ברצינות. מצד שני, גם אם היא שגויה לחלוטין, הנה ברור שמדובר שאדם שיתעוררו סביבו מחלוקות בנושאים פוליטיים, בצדק או שלא בצדק, לא משנה. הדילמה מחדדת נקודת דמיון נוספת בין שדה הקרב הוויקיפדי לפוליטיקה הישראלית - השתלטות הקיצוניים על סדר היום. בכל תחומי העשייה הוויקיפדית הקיצוניים מתווים את הדרך: הם פותחים רבות מהצבעות המחלוקת, שמים רבות מתבניות הבהרת החשיבות, מתנגדים אוטומטית לכל הבהרת חשיבות, כותבים במרץ בכל הצבעה ומוצאים משהו רע לכתוב על כל אחד, בכל דיון, בכל נושא. לו אני בירוקרט הייתי מתעלם לחלוטין מהצבעות הנגד הפוליטיות ולא חושש בויכוחים עתידיים, לא כי המועמד הוא איש שמאל, לא מכיוון שמהומות עתידיות הן לא נזק, אלא מכיוון שאין לתת לקיצוניים לקבוע את סדר היום, ויש ללמדם שמקהלת צווחות קולניות העושה שימוש בטיעון צבוע כגון "מינויו למפעיל יהיה פוליטיזציה מסוכנת של ויקיפדיה", היא היא הפוליטיזציה המסוכנת. הסכנה איננה רק בפוליטיזציה, אלא גם באימוץ דפוס הפוליטיזציה של הכניעה לסחטנות ואיומים.

על מחקנות ופוליטיקה
נקודת המפגש השלישית בין הפוליטיקה הוויקיפדית לזו הישראלית העולה בדיון מרתק זה היא ההתאמה והברית בין הימין הפוליטי למכלילנות הוויקיפדית. היכול להיות הדבר שכאשר מי שבעולם הפוליטי חרדים למחיקתם של יישובים ומאחזים מהמפה מתיישבים למול המקלדת הם גם מתנגדים למחיקת ערכים? רשומה זו קצרה מדי על מנת להיכנס לעומק סוגיה זו, ואסתפק הפעם בהצבעה על התופעה בלבד.

ואיזה לקח יכולה ללמוד המערכת הפוליטית הישראלית מוויקיפדיה? אולי שאם היא תעבור לבחירות אישיות לראשות הממשלה, או לבחירות אזוריות לכנסת, צפויים לה מאבקים המאופיינים בצביעות וגילגולי עיניים. אולי שבעצם המעבר הוא פארסה, שכן ממילא ההצבעה איננה לגופו של מועמד אלא לפי מפלגות...

יום חמישי, 1 בינואר 2009

הקורבנות הקטנים של הפריימריס

ביום האחרון של שנת 2008 יכלו הקוראים הזריזים להבחין בתכונה מסויימת בדף השיחה של אחד ממפעילי המערכת. הוויכוח עצמו שהביא לדיון בדף השיחה תחת הכותרת "התנהגות לא ראויה" איננו חשוב ואפילו איננו מעניין. בנוסף, מוקדם מדי בכדי להעיר על התוצאה המיידית של הדיון - טריקת דלת של המפעיל המדובר. בשורות הבאות אני מבקש להצביע על התנהלות שיחת הנזיפה עצמה ולהזהיר מפני הבאות.

קוראי הבלוג כבר מכירים את הקשר האמיץ בין הנפשות הפועלות ובעלי הזיכרון יכולים לראות את השתקמותה של הרשת החזקה ביותר מוויקיפדיה (שכחנים וקוראים חדשים יוכלו להתוודע לנושא, למשל, בפוסט "הבטחות צריך לקיים"). והנה, שוב נזעקת פטרונית הרשת להגן על הפאונים. הדינמיקה כמעט מעליבה בגסותה: האחת פונה למפעיל ונוזפת בו (בצדק או שלא, לא ממש משנה). מיד מתייצבים שני פאונים זוטרים ומחזקים את דבריה ומלבים את האש. מי יודע, אולי יעלה בידם להוציא את הצד השני מכליו ולקצור תואנה לבקשת חסימה. האיומים כבר באוויר והפטרונית יכולה להישען בסיפוק על משענת כורסתה וללחוץ בהנאה על כפתור הרענון. כישוריה האישיים כבר אינם נחוצים וכדור השלג כבר מתגלגל במורד ללא עזרתה. עדת הזאבים כבר שוסתה בקורבן התורן.

אז למה חשוב לכתוב על זה? ראשית משום שהדינמיקה מכוערת והמניפולציה שמאחורי הקלעים זועקת לשמים. שנית, משום שכפי שכתבתי לעיל, אחרי כמה חודשים בהם נראה היה שהרשת איבדה משהו מחוסנה, נראה שהיא משתקמת, ועל כל החרדים מפני נפילתה של ויקי בידיה של חבורה יכולת כל, יהיה הרכבה אשר יהיה, לזקוף את אזניהם ולעמוד על המשמר.

אבל הסיבה האמיתית לחשש טמונה דווקא בעברה האחר של ויקיפדיה, בהודעת הפרישה (שלא התממשה) של אחד משלושת הבירוקרטים מאמצע נובמבר 2008. הקשר המדאיג הוא הכרזת המועמדות של הפטרונית על המשרה שהתפנתה, לכאורה, ולסמן את כוונותיה לעתיד לפני כשבועיים. דבריו של השליח אינם תמימים כלל וכלל, ואפילו לו היו כאלו, הרי שהם משקפים הלך רוח המתקיים בדיונים סגורים. סביר להניח שלעצם נזיפת ההתנהגות עליה סופר בראש רשומה זו יש משמעות באותו מסע בחירות שטרם התחיל בו מנסה המועמדת למצב עצמה כמשכינת שלום, שוטרת קשוחה, וכמי שראויה לתפקיד הנחשק המאפשר לה לקרוא מפעילים לסדר. אולי מדובר בבדיחה ותו לא, ואזי היא פשוט סרת טעם. אבל היא גם מלמדת על הכר הפורה בו היא אמורה להיות אפקטיבית - מקום בו מועמדות שכזו איננה מופרכת לחלוטין. אם נוסיף לזה את העובדה שכבר עכשיו אחד משלושת הבירוקרטים הוא מבכירי הרשת החברתית האמורה, כיצד תראה קהילת ויקיפדיה, ווויקיפדיה עצמה, עם שניים שכאלו?

ואולי אני מלין על האנשים הלא נכונים, וההיצע לתפקיד הוא הוא שהופך את המועמדות לאפשרית. פרשנות זו תולה את האשם בקהילה כולה, שבחודשים האחרונים איבדה אחדים בטובי כותביה, מנטריה, מפעיליה וחבריה, ועולם כמנהגו נוהג. אמרה ידועה אומרת שכל עם מקבל את המנהיגים שמגיעים לו, אולי כך גם קהילת ויקיפדיה, אם לא תשכיל להתנער מהעשבים השוטים ולאמץ לחיקה עמודי תווך שמאסו במצב הנוכחי.